אגף הנוער של מוזיאון ישראל משאיר את כל מתחריו מאחור. רמת התערוכות, הבחירה המדויקת בעבודות, השילוב בין קלילות ועומק ובעיקר היכולת לדבר בגובה העיניים הן לילדים והן למבוגרים, ראויים לציון לשבח. הפעם המוזיאון חוגג לעצמו 50 וכך גם נקראת התערוכה הנוכחית, ״יומולדת״. זוהי תערוכה קבוצתית עם אמנים מקומיים ובינלאומיים והרבה עבודות טובות, חלקן קאנוניות ממש. למשל, סדרת התצלומים המופלאה ״האחיות בראון״ של ניקולס ניקסון, שתיעד את תהליך ההתבגרות וההזדקנות של אשתו ושלושת אחיותיה דרך צילום חד-שנתי שמתקיים בין השנים 1975-2014. עבודה קאנונית נוספת ניצבת ממש בפתח המוזיאון: לב אדום ענק של ג׳ף קונס, עשוי פלדת אל חלד ממורקת, בהשאלה מאוסף סטיבן ואלכסנדרה כהן מקונטיקט. לא בכל יום מתאפשר לפגוש עבודה שכזו של כוכב האמנות האמריקאי, שנסחרת בדרך כלל בשוק במיליוני דולרים.
התערוכה מצליחה ללכוד את מנעד הרגשות השמור לימי הולדת, ימים של שמחה וחרדה, ציפייה וכמעט תמיד אכזבה. החשש הגדול ביותר של הורים, שלא יבואו ילדים לחגיגה של ילדם, בא לידי ביטוי בעבודת הווידיאו ״שמונה״ של תרזה האברד ואלכסנדר בירכלר ובה שולחן ערוך לקבל את פני הבאים וילדה מתבוננת בו דרך חלון הבית, כשגשם זלעפות לא מפסיק לרדת. לא ברור אם זו מסיבה שנגמרה או כזו שהייתה שוממה מלכתחילה - אפשרות שגלומה בעוגה שנותרה שלמה.
מצד שני, הטקסיות הקפיטליסטית עם סממני השפע והעודפות הנלווים לאירוע באה לידי ביטוי ברבות מהעבודות: בתצלום ״מסיבת יום-הולדת של סוואנה" של אנג'לה סטרסשהיים, ובה חגיגת בנות ורדרדה, מקושטת ומדוקדקת, כשצבעי הבגדים והבלונים מותאמים; בבלוני הקרמיקה של סיון שטרנבך, המקבלים את פני הבאים במעלה המדרגות; ובציור הנהדר של הילה קרבלניקוב, ״טופי״, העשוי מסקינטייפ, ובו יד אוחזת בחופן של סוכריות טופי ועליהן רשום מזל טוב.
שתי עבודות אינטרקטיביות בתערוכה, שבבירור נועדו לגיל הרך יותר, הצליחו לעורר משובה אפילו בקרב בן לוויתי בן ה-45. באחת, של איתן ויתקון ולילך שטיאט, הוא הקיש על מסך מגע את גילו וכך הפעיל עבודת וידאו שבה הורם כיסא כמספר שנותיו (כולל אחת לשנה הבאה) ומפל של ניירות צבעוניים כיסה את הכיסא והרצפה. בשנייה, ״משאלה מצולמת״, של טל מור סיני, הוא קירב את פניו לנר ונשף. מיד לאחר מכן תצלום תקריב של פניו נפלט מחרך בקיר והוציא ממנו חיוך גדול.
זמן קריאה: 2:31 דקות