גיא בן נר, האי של ברקלי, 1999, וידאו, 15:00 דק'

יאיר גרבוז ואוֺרי לוין, אמן וחוקרת קולנוע, נפגשים כדי לדבר על סרטו של גיא בן נר, האי של ברקלי, ולחלץ מתוכו מחשבות, הרהורים, הקשרים, שיחות ותובנות
 
גיא בן נר (1969)
בן נר, בוגר תואר ראשון מהמדרשה ותואר שני מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, באוקטובר 2018 התמנה לממלא מקום דקאן המדרשה לאומנות.
בן נר ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה ב–2005 ומאז סוף שנות ה–90 הציג תערוכות יחיד בארץ ובעולם. עבודות-הוידאו של גיא בן נר מעבדות מחדש יצירות מופת קולנועיות לספרותיות כדרך לבחון את החיים הביתיים, כמו גם את המדיום של עשיית אמנות.
רבות מעבודותיו מערבות את בני משפחתו ואת עצמו כחומרי גלם לבחינה של היחס האמביוולנטי והחרדה, הקשורים בניסיון ליצירת איזון, בין חיי יצירה ומשפחה. הוא זכה בפרס סנדברג לאמנות ישראלית ב-2008 והיה בין זוכי פרס לנדאו בשנת 2018.
"וידאו התחיל להיות הדבר שמחבר אותי לחיי היום יום... הסרט הראשון, 'האי של ברקלי' ‏(15 דק', 1999‏) נבע מרצון ליצור סטודיו, מקום בידוד בתוך משפחה. כך גם הסרט 'מובי דיק' ‏(12:26 דק', 2000‏), הרפתקאות ים, שהתחילו בספרות עם הסכֶמה של 'השארתי את המשפחה על החוף והפלגתי’, מתייחס לפנטזיה שלי להיפטר מהמשפחה. במובן מסוים, אתה יכול לדבר אמת ברגע שאתה לובש מסכה."1
הארץ, דליה קרפל. (2013). מלחמת העולמות של האמן גיא בן נר. אוחזר מתוך https://bit.ly/2VEbDxh

אורי לוין היא אמנית וחוקרת קולנוע.
עבודת הדוקטור שלה: "אספרנטו עבור העין, האוטופיה של הקולנוע האילם", הוגשה באוקטובר האחרון (2018) ובשנה הבאה היא מתעתדת לנסוע לפוסטדוקטורט באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה.
לוין הציגה תערוכות יחיד, והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם ביניהן – גלריה מטרופוליס פריז, יריד הוידאו לופ בברצלונה, מוזיאון ישראל לאמנות, מוזיאון הרצליה, מוזיאון לאמנות אססן.
בין נושאי המחקר שלה: קולנוע מוקדם ויחסו לקולנוע דיגיטלי, קולנוע אילם, סלפסטיק ווידאו ארט.