אירוע "טוסובקה"* בסימן הגירה, מבית הבריגדה התרבותית
*טוסובקה* (מרוסית) – מפגש לא רשמי להיכרות, שילוב בין זוּלה, ברנז'ה ומסיבה ובקיצור – ערב שירה אחר!

אירוע שני בסדרת אירועי שירה קצת אחרים בהשתתפות: אריק אבר, יעל חץ, אלכס רויטמן
ניהול אמנותי: אלקס ריף 
קרוב ל-200,000 צעירים ישראלים הם מה שמכונה "דור 1.5", הדור שעלה לארץ מבריה"מ בתחילת שנות ה-90. בני הדור הזה קיבלו שם חדש, החליפו את-הבגדים, ויתרו על הרוסית ועשו הכל כדי להיות קרובים יותר לדמות הצבר הישראלי. וזה עבד להם. הם שירתו בצה"ל, הצטיינו באקדמיה ואפילו נמצאים במוקדי השפעה בחברה הישראלית, אבל משהו עדיין חסר להם.

הערב יציף רשמי מסע לבירור הזהות של בני אותו דור ויתאר את המאבקים והניצחונות שעברו בדרך להפיכתם "ישראלים", הוויתורים על הזהות הבריה"מית והרצון לתבוע אותה מחדש אחרי 25 שנה. האם הם רוסים, רוסים-ישראלים או ישראלים דוברי רוסית? האם הם רוצים לשכוח או לזכור?
הסיפור של דור 1.5 הוא הסיפור של המתח בין שימור הזהות והתרבות של ארץ המוצא לבין השתלבות בתרבות הישראלית- מתח שמתקיים במדינת ישראל עוד מהימים בהם בן גוריון אסר על העלאת הצגות ביידיש, ורלוונטי בעיקר כיום, כאשר השיח הישראלי עובר ניעור והגדרה מחדש דרך קבוצות שונות בחברה הישראלית.
האירוע מזמין את הקהל דובר העברית להכיר את חוויות ההגירה של יוצאי ברה"מ, וכן את דוברי הרוסית הצעירים, להתחבר מחדש לחוויות ההגירה שחוו לא מכבר. זאת הזדמנות להיות שותפים לניסיון ליצור זהות ישראלית־בריה"מית ולהפטר מהצורך לבחור בין שתי הזהויות האלה. לכל אחד יש הסיפור שלו, ובניגוד לכך ש'רוסים' נתפשים כמקשה אחת, הסיפורים מביאים מגוון של חוויות והצופה מקבל הצצה למציאות מורכבת, שמעלימה את הסטיגמה על מה זה רוסים.

משתתפים:
אריק אבר   – משורר ספוקן-וורד, ממייסדי פואטרי סלאם ישראל ומנהלו האמנותי. נולד בסנט פטרבורג, התבגר בירושלים, ממשיך להתבגר בתל אביב.
״בגיל 8 גזרו אותי מברית המועצות, הדביקו בישראל מה כבר יכולתי לעשות. אני ילד רוסי בבית ספר דתי, אומרים שאלוקים זה הדבר האמיתי...״
״מי אני, מי אני, מי אני מה? אני רוסי. אני רוסי-ישראלי או ישראלי-רוסי או ישראלי ששפת האם שלו היא רוסית, כלומר כשאמא שלו פונה אליו ברוסית הוא עונה לה ברוסית אלא אם כן הוא רוצה להעביר נקודה ואז הוא עובר לעברית ומעביר את הנקודה כי בכל זאת הוא ישראלי....״

יעל חץ – משוררת ספוקן-וורד, חוקרת וכותבת את חוויות ההגירה לארץ ממוסקבה בגיל מוקדם ומעבר של תהליך גיור במסגרת הצבאית. בשיריה בוחנת מחדש זהותה היהודית והרוסית, אל מול הזהות הישראלית.
״גיל 27 / אף אחד לא יגיד לי אם אני יהודייה. / גיל 26 / כותבת שלושה מכתבים לאלוהים שלי, שאיננו קיים. אפשר לקרוא להם "תפילות" / 24 / ערב שבת, מול המחשב. מחפשת את הידיים והרגליים בתוך סוגיית גמרא / 22 / כותרת בYNET – "הצעה לביטול גיורי צה"ל". נניח שהזכות להעניק לי יהדות הייתה שלכם מראש, אבל היא בטח לא שלכם לקחת / 21 / לבושה בחלוק שחור ארוך, מביטה על מרצפות כחולות בתחתיתו של מקווה עירוני. שלושה רבנים עומדים מעל הראש שלי, מוודאים שאני טובלת עד הסוף. אני טובלת עד הסוף. אני כמעט טובעת / 20 / אחרי חמישה חודשים של שלוש תפילות יום, מחזיקה בידיי טופס. הייתי רוצה שכותרתו תהיה 'תעודת יהדות' אך מה שכתוב הוא 'תעודת המרה'...״

אלכס רויטמן – נולד בבירת הפוגרומים הציורית קישיניב, נצר לשושלת מפוארת של פרוטלריון יהודי, דור שלישי לעגלונים ומועמדים שנדחו מפקולטות לחינוך באשמת נאמנות יתר למשטר הסובייטי ובעיקר יתר ז'ידיות. ניסה לעמוד בציפיות הצבריות וללמוד שחמט והנדסת אלקטרוניקה. היום מלמד תנ״ך. 
״אחרי שבועיים ערכו לכבוד הנימולים הטריים סעודה חגיגית בבית חב"ד. הרב הראשי של העיר החזיק אותי והרים אותי מהמותניים. הכיפה שלי כל הזמן החליקה וכל האקרובטיקה הייתה די כואבת. אנשים חושבים שהברית הייתה כואבת. לא. כואב זה כשהרדמה פגה. לפעמים לוקח להרדמה חיים שלמים לעבור....״

ניהול אמנותי – אלקס ריף
 
הבריגדה התרבותית
קבוצת צעירים יוצאי ברית המועצות, בני דור 1.5, הפועלים להפוך את הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק מהתרבות הישראלית.
"דור 1.5" נולדו בבריה"מ והעבירו את רב חייהם בישראל, יוצרים תרבות בריה"מית–ישראלית ומנגישים אותה לציבור הרחב.