מאיום לאופנה בחמש עשרה דקות// מחאה במוזיקה של המאה ה-20
מרצה: אסף תלמודי
רבים מהחידושים האסתטיים במוזיקה האומנותית והפופולרית במאה העשרים היו קשורים לאיום על סדרים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. ברוב המקרים הפרות הסדר המוזיקליות הללו היוו קורבן להצלחה של עצמן והפכו לסמלים אופנתיים ריקים מתוכן חתרני, ולסמלים שינותצו על ידי המהפכה המוזיקלית הבאה.
מיד בסוף ההרצאה יוקרן הסרט –
קומראד קוטור
גרמניה, 2009, 84 דקות. בימוי: Marco Wilms
"רציתי לחזור אחורה בזמן... לחוויות נעורי במזרח גרמניה. הרגשתי מעט כעס על הדימוי האפל שנוצר לכל התקופה הזו, ועל הדרך שבה גרמניה המערבית מזלזלת בתרבות המזרח גרמנית בכללה. בזמן אמת, אני זוכר שנהניתי מאוד..." (מרקו וילְמְס)
מארקו וילמס, שהתברגן וחי לו עם אשתו ובנו בברלין היפה, מתגעגע אל ימיו הצעירים, כשהיה דוגמן בברלין המזרחית והתחבר אל חבורה אקסצנטרית ומלאת חיים. במרתף ביתו הוא מוצא את ז'קט העור מאז, וכשהוא לבוש למשימה, הוא הולך לחפש אותם. הם חיו במחתרת עליזה במיוחד, כולם היו שוחרי אופנה, הם היו נועזים, קצת פאנקיסטים, ולגמרי אינדיבידואליסטים. כל מה שעשו במחתרת – תצוגות האופנה, המסיבות, ההשתוללות והיצירה המשותפת – היה התרסה נגד חיי היומיום המצומצמים שלהם במדינה שהצרה צעדיהם. אבל הם בעטו, בכיף, ומצאו נחמה אלה אצל אלה, ועודדו אחד את השני לדחוף גבולות, להמציא, לא ללכת בתלם. החזרה אליהם מעוררת זיכרונות אבל הפתעה נהדרת מחכה למארקו: רבים מחבריו מאז, הוא מגלה, נשארו אקסצנטריים לחלוטין גם בבגרותם החופשית בברלין המאוחדת. לזה קוראים, ניצחון הרוח.
רבים מהחידושים האסתטיים במוזיקה האומנותית והפופולרית במאה העשרים היו קשורים לאיום על סדרים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. ברוב המקרים הפרות הסדר המוזיקליות הללו היוו קורבן להצלחה של עצמן והפכו לסמלים אופנתיים ריקים מתוכן חתרני, ולסמלים שינותצו על ידי המהפכה המוזיקלית הבאה.
מיד בסוף ההרצאה יוקרן הסרט –
קומראד קוטור
גרמניה, 2009, 84 דקות. בימוי: Marco Wilms
"רציתי לחזור אחורה בזמן... לחוויות נעורי במזרח גרמניה. הרגשתי מעט כעס על הדימוי האפל שנוצר לכל התקופה הזו, ועל הדרך שבה גרמניה המערבית מזלזלת בתרבות המזרח גרמנית בכללה. בזמן אמת, אני זוכר שנהניתי מאוד..." (מרקו וילְמְס)
מארקו וילמס, שהתברגן וחי לו עם אשתו ובנו בברלין היפה, מתגעגע אל ימיו הצעירים, כשהיה דוגמן בברלין המזרחית והתחבר אל חבורה אקסצנטרית ומלאת חיים. במרתף ביתו הוא מוצא את ז'קט העור מאז, וכשהוא לבוש למשימה, הוא הולך לחפש אותם. הם חיו במחתרת עליזה במיוחד, כולם היו שוחרי אופנה, הם היו נועזים, קצת פאנקיסטים, ולגמרי אינדיבידואליסטים. כל מה שעשו במחתרת – תצוגות האופנה, המסיבות, ההשתוללות והיצירה המשותפת – היה התרסה נגד חיי היומיום המצומצמים שלהם במדינה שהצרה צעדיהם. אבל הם בעטו, בכיף, ומצאו נחמה אלה אצל אלה, ועודדו אחד את השני לדחוף גבולות, להמציא, לא ללכת בתלם. החזרה אליהם מעוררת זיכרונות אבל הפתעה נהדרת מחכה למארקו: רבים מחבריו מאז, הוא מגלה, נשארו אקסצנטריים לחלוטין גם בבגרותם החופשית בברלין המאוחדת. לזה קוראים, ניצחון הרוח.
