"...יש בציורים תרכובת של נוסטלגיה מחד, וסוג של איום, מאידך. אני לא מקשט את החיים. אני מתעסק עם מה שאני מרגיש, שהוא בעייתי לגבי, או כואב".

ציבי גבע, צייר, פסל ואמן מיצב ישראלי, נולד בשנת 1951 בקיבוץ עין-שמר. בגיל 16 החל ללמוד אמנות במכון אבני, משם המשיך בלימודיו בין השנים 1976 ל-1979 במסגרת המדרשה לאמנות ברמת-השרון אצל רפי לביא. כמעט עשור אח"כ נסע לארה"ב לשלוש שנים ללמוד ב"ניו יורק סטודיו סקול". בשנת 1989 מונה גבע כפרופסור לאמנות באוניברסיטת חיפה, ומשנת 2011 הוא מכהן כראש תחום אמנות פלסטית במדרשה לאמנות בית ברל.
הנושאים בהם עוסק גבע מחוברים להווייה החברתית-פוליטית של ישראל של כאן ועכשיו, תוך בחינת ההבדלים והניגודים שבין "מזרח" ל-"מערב" והדיאלוג הבין-תרבותי ביניהם. אלו מלווים בדרך כלל בתחושות מלנכוליות, המוצאות את ביטוין בצבע, בנושא ובמרקם של הציור; "המלנכוליה זו התכונה המרכזית בעבודה שלי, אבל היא תכונה אישיותית. היא לא משהו שאני בוחר בו, זה קיים אצלי מילדות".
גבע משתמש בעבודותיו במוטיבים חוזרים ובסדרות בעלות נושא מוגדר אותן הוא יוצר לאורך תקופות זמן ארוכות, תוך שימוש בסמלים סכמטיים-גאומטריים שונים,
ביניהם – ציפורים, צמחים, כאפיות ערביות, חלונות, בלאטות ושש-בש, ולפעמים גם מילים כתובות.
רוב ציוריו של גבע מבוססים על פלטת צבעים מאד בסיסית; שחורים, חומים וכחולים, עם תוספת גווני צהוב הגובלים בכתום, כך שהסמלים בציור, כמעט תמיד אינם מופיעים בצבעיהם או בצורתם הטבעית. את הצבע מניח גבע בצורה גסה, במכחול עבה ודשן שמטפטף פה ושם. השילוב בין הדימויים בציור לבין הצבעוניות המונוטונית יוצרים תוצאה אסטטית מעניינת של חספוס ובוטות.

פרסים מרכזיים

• קרן התרבות אמריקה-ישראל, מלגת שרת להשתלמות בחו"ל, 1984
• פרס קולינר לאמן צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1985
• פרס שרת המדע והאמנויות לאמנות פלסטית, 1994
• פרס ישראכרט לאמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996
• פרס סנדברג לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1997
• פרס ע"ש ז'נט וג'ורג' ג'אפין, קרן התרבות אמריקה-ישראל, 2001
• פרס מוזיאון חיפה לאמנות ע"ש אפטוביצר, 2003
• פרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004
• פרס מפעל חיים המשרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, 2010