ציור של חלל פנים אשר שימש במשך מרבית תולדות האמנות המערבית כרקע או כמסמן סימבולי או מטאפורי
במרוץ המטורף של החיים "הרגילים" איננו עוצרים לאצור את הבית, אנחנו מתרגלים למראה הבית עד כדי כך שאיננו מבחינים בפרטים, באפשרויות
המוסכמה הכמעט נצחית שבכדי לחוות אמנות צריך ללכת לגלריה, מוזיאון, חלל תצוגה, נכונה במרבית המקרים אבל לא בכולם. עכשיו כשהחללים הציבוריים סגורים, זה זמן טוב להיזכר בפרקטיקה שמביאה את האמנות עד הבית.
מגפות, מלוות את המין האנושי מאז ראשיתו. שובל הקטל, הרס קהילות, פגיעה בחיי התרבות ובכלכלה הביאו לכך שבין אם בכתב ובין אם בדימויים, יוצרים הגיבו לקטסטרופה שסביבם
משום האופי הדרמטי, שלא לומר טראגי ואפילו קטסטרופלי ואפוקליפטי של מגפות, הן תוארו לא מעט, הן בכתובים והן באמנות החזותית
עשיית אמנות, כמו כתיבה, היא עיסוק בודד למדי. יש שבחרו לעשות בזוג: אחים ואחיות, אוהבים, או "סתם" קולגות. והפעם כמה מהזוגות המרכזיים של האמנות שאינה צילום.
התקופה של התכוונות לקראת בחירות ששוב אנו נמצאים בה, מביאה בין היתר לשיתופי פעולה, וכך גם בעולם האמנות. נכון, אמנים משתפים פעולה כחברים בקבוצה, אבל בתוך הקבוצות הללו, האמנים שמרו על הזהות האישית והמקצועית שלהם בנפרד.