זמן קריאה : 3:55 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 12/4/16
דבי לוזיה הקדישה השבוע את המדור שלה לסיכום יריד "צבע טרי", החל בהתפעלות מהמיקום וכלה בהתפעלות מהעיצוב
דבי לוזיה הקדישה השבוע את המדור שלה לסיכום יריד "צבע טרי", החל בהתפעלות מהמיקום וכלה בהתפעלות מהעיצוב
לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן
יפעת גוריון, המוח והלב מאחורי מיזם "צבע טרי", מפתיעה בכל פעם מחדש. היא הפכה את החיסרון ליתרון, כאשר בהיעדר מיקום קבוע היא הצליחה במשך שמונה השנים האחרונות, להפוך בכל פעם את המיקום של היריד לחלק מהאטרקציה. השנה נראה שהוא הגיע למקום האולטימטיבי – מה שהיה בעבר יריד המזרח - מתחם שמראש נועד להציג ירידים. אולי מעתה יוכל לחנות שם באופן קבוע? המתחם האינטימי משלב בין חממה זמנית (שדווקא אינה מאכלסת את חממת האמנים וחממת הווידאו) והמבנים הוותיקים של יריד המזרח. סניף של בית הקפה של יהלומה לוי הוא יהלום משמח של טעם. טוקהאוס, מועדון חדש להרצאות ואוכל שנמצא בסמוך מארח את סלון צבע טרי. המתחם כולו ממוקם ממש על הירקון ואפילו חניה יש בשפע (אף כי מחירי החניה של הנמל שערורייתיים ממש) אבל חוץ מזה - מושלם.
יפעת גוריון, המוח והלב מאחורי מיזם "צבע טרי", מפתיעה בכל פעם מחדש. היא הפכה את החיסרון ליתרון, כאשר בהיעדר מיקום קבוע היא הצליחה במשך שמונה השנים האחרונות, להפוך בכל פעם את המיקום של היריד לחלק מהאטרקציה. השנה נראה שהוא הגיע למקום האולטימטיבי – מה שהיה בעבר יריד המזרח - מתחם שמראש נועד להציג ירידים. אולי מעתה יוכל לחנות שם באופן קבוע? המתחם האינטימי משלב בין חממה זמנית (שדווקא אינה מאכלסת את חממת האמנים וחממת הווידאו) והמבנים הוותיקים של יריד המזרח. סניף של בית הקפה של יהלומה לוי הוא יהלום משמח של טעם. טוקהאוס, מועדון חדש להרצאות ואוכל שנמצא בסמוך מארח את סלון צבע טרי. המתחם כולו ממוקם ממש על הירקון ואפילו חניה יש בשפע (אף כי מחירי החניה של הנמל שערורייתיים ממש) אבל חוץ מזה - מושלם.
איפה הגלריות?
למי שפספס את הפרומו שלי אזכיר שהקונספט של ירידים המקובלים בעולם מבוסס על גלריות: בדרך כלל כ-150 גלריות מרחבי העולם מתכנסֿות יחד ומביאות את תמונת האמנות הגדולה. הבינלאומיות היא העניין המרכזי. בשנים האחרונות רואים בירידים בחו"ל גם מתחמים של פרויקטים מיוחדים: וידאו, מיצג, תערוכות אצורות.
"צבע טרי" מלכתחילה לא היה כזה. גם בגלל שישראל הפריפריאלית לא הצליחה למשוך גלריות מחו"ל ואין מספיק גלריות מקומיות כדי להחזיק יריד בגודל מרשים - כך נולד הקונספט הישראלי של עירוב ייחודי בין גלריות לבין אמנים עצמאיים. חלוקה זו יצרה חוסר איזון שפעל דווקא לטובת האמנים העצמאיים, שגם מקבלים חשיפה יפה, גם משלמים הרבה פחות מהגלריות עבור ההשתתפות וגם מחיריהם זולים יותר ממחירי הגלריות. העובדה שלא בטוח שהקריירה שלהם תתפתח אינה מפריע לרוכשים. כך במשך השנים, רוב הגלריות המרכזיות - וביניהן זומר, דביר, אלון שגב, נגה וברוורמן – פרשו מלהציג שם. לעומת זאת השנה, לראשונה, ישנה נציגות בינלאומית של שתי גלריות מפולין, ויוון, אך הן לא בלטו כלל. האמת היא שמכל היריד השנה, מתחם הגלריות הוא המשעמם ביותר: עם תערוכות צפויות ותלייה לא מעניינת. אין אף הברקה שהשאירה בי רושם.
למי שפספס את הפרומו שלי אזכיר שהקונספט של ירידים המקובלים בעולם מבוסס על גלריות: בדרך כלל כ-150 גלריות מרחבי העולם מתכנסֿות יחד ומביאות את תמונת האמנות הגדולה. הבינלאומיות היא העניין המרכזי. בשנים האחרונות רואים בירידים בחו"ל גם מתחמים של פרויקטים מיוחדים: וידאו, מיצג, תערוכות אצורות.
"צבע טרי" מלכתחילה לא היה כזה. גם בגלל שישראל הפריפריאלית לא הצליחה למשוך גלריות מחו"ל ואין מספיק גלריות מקומיות כדי להחזיק יריד בגודל מרשים - כך נולד הקונספט הישראלי של עירוב ייחודי בין גלריות לבין אמנים עצמאיים. חלוקה זו יצרה חוסר איזון שפעל דווקא לטובת האמנים העצמאיים, שגם מקבלים חשיפה יפה, גם משלמים הרבה פחות מהגלריות עבור ההשתתפות וגם מחיריהם זולים יותר ממחירי הגלריות. העובדה שלא בטוח שהקריירה שלהם תתפתח אינה מפריע לרוכשים. כך במשך השנים, רוב הגלריות המרכזיות - וביניהן זומר, דביר, אלון שגב, נגה וברוורמן – פרשו מלהציג שם. לעומת זאת השנה, לראשונה, ישנה נציגות בינלאומית של שתי גלריות מפולין, ויוון, אך הן לא בלטו כלל. האמת היא שמכל היריד השנה, מתחם הגלריות הוא המשעמם ביותר: עם תערוכות צפויות ותלייה לא מעניינת. אין אף הברקה שהשאירה בי רושם.
האמנים העצמאיים
השנה גם אני הייתי בין 12 השופטים שבחרו כ-50 אמנים מתוך 730 פניות. מכיוון שההגשות הן אנונימיות והדימויים הם קטנים, היה לי קשה לייצר את ההקשר בין מה שראיתי בתהליך הבחירה לבין מה שמוצג כעת.
המדיה השלטת היא ציור והנושאים השולטים הם כמובן דיוקנאות, הרבה ציורי סלפיז, הרבה טבע: דקלים, חיות וצמחייה בכלל, יש עיסוק בארכיטקטורה: פנים וחוץ ואני מוכרחה לציין שהרמה של כמה מהציירים מרשימה ביותר. בצילום יש מגוון מעניין החל מצלמים שעוסקים בטכניקות ישנות כמו דגרוטייפים, מונוטייפים, דרך צילום מבוים שזכה בבחירת הפטיש של סותביס ועד לצילום מעובד.
אפשר למצוא גם פנינים כמו של תמר לב-און, הממציאה סיפורים פיקטיביים מצילומים שהיא מוצאת. יש גם אובייקטים, פיסול, וציור מהמופשט ועד לריאליסטי ביותר. בקיצור, סופרמרקט של אמנות.
השנה גם אני הייתי בין 12 השופטים שבחרו כ-50 אמנים מתוך 730 פניות. מכיוון שההגשות הן אנונימיות והדימויים הם קטנים, היה לי קשה לייצר את ההקשר בין מה שראיתי בתהליך הבחירה לבין מה שמוצג כעת.
המדיה השלטת היא ציור והנושאים השולטים הם כמובן דיוקנאות, הרבה ציורי סלפיז, הרבה טבע: דקלים, חיות וצמחייה בכלל, יש עיסוק בארכיטקטורה: פנים וחוץ ואני מוכרחה לציין שהרמה של כמה מהציירים מרשימה ביותר. בצילום יש מגוון מעניין החל מצלמים שעוסקים בטכניקות ישנות כמו דגרוטייפים, מונוטייפים, דרך צילום מבוים שזכה בבחירת הפטיש של סותביס ועד לצילום מעובד.
אפשר למצוא גם פנינים כמו של תמר לב-און, הממציאה סיפורים פיקטיביים מצילומים שהיא מוצאת. יש גם אובייקטים, פיסול, וציור מהמופשט ועד לריאליסטי ביותר. בקיצור, סופרמרקט של אמנות.
העץ הלבן של האמן היפאני אונישי יסואקי. קריאות התפעלות
תערוכה בינלאומית
המתחם המעניין ביותר של היריד הוא תערוכת המיצגים הבינלאומיים שנאצרה על ידי יפעת גוריון. בכניסה עומד המיצב המצולם ביותר ביריד: "ריקות אנכית" - העץ הלבן של האמן היפאני אונישי יסואקי (אוצרת: שיר מלר ימגוצ׳י) . האווירה היא חלומית וממש לא מכאן. בפינה המרוחקת נמצא זילרד גספאר, אמן ומתאגרף רומני, החובט ומעצב שק איגרוף שהוא בעצם גוש חימר. ממול המיצב של אסתר נאור (אוצרת: כרמית בלומנזון) "פרשנו על זה שתיקה" העוסק בניסיון ליצור אינטימיות תוך שימוש בשמיכות תרמיות הניתנות לפליטים ומיטות קומותיים קטנות, בהם משכנים אותם באירופה. הדיסוננס בין השמיכות המוזהבות החגיגיות לבין אומללות ההוויה הפליטית צורב כאשר ניתן לרגע להיסחף ביופי הנוצץ הזה ולשכוח את משמעותו.
המתחם המעניין ביותר של היריד הוא תערוכת המיצגים הבינלאומיים שנאצרה על ידי יפעת גוריון. בכניסה עומד המיצב המצולם ביותר ביריד: "ריקות אנכית" - העץ הלבן של האמן היפאני אונישי יסואקי (אוצרת: שיר מלר ימגוצ׳י) . האווירה היא חלומית וממש לא מכאן. בפינה המרוחקת נמצא זילרד גספאר, אמן ומתאגרף רומני, החובט ומעצב שק איגרוף שהוא בעצם גוש חימר. ממול המיצב של אסתר נאור (אוצרת: כרמית בלומנזון) "פרשנו על זה שתיקה" העוסק בניסיון ליצור אינטימיות תוך שימוש בשמיכות תרמיות הניתנות לפליטים ומיטות קומותיים קטנות, בהם משכנים אותם באירופה. הדיסוננס בין השמיכות המוזהבות החגיגיות לבין אומללות ההוויה הפליטית צורב כאשר ניתן לרגע להיסחף ביופי הנוצץ הזה ולשכוח את משמעותו.
פרט מתוך מיצב של ״Reddish״. מתחם העיצוב מעורר התפעלות
מתחם העיצוב
גם מתחם העיצוב חזק מאוד. מסתבר שיש לנו הרבה מה להציע בתחום זה וגם המגוון והרמה הגבוהה של המציגים הפכה אזור זה להנאה צרופה. עבודות הקרמיקה של עפרה קוץ עוצרות נשימה, גופי התאורה של ויהי אור משדרים אסתטיקה של פעם, עבודות המתכת של קובי סיבוני מעלות חיוך ובעצם כל ביתן הציע חוויה ייחודית.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
גם מתחם העיצוב חזק מאוד. מסתבר שיש לנו הרבה מה להציע בתחום זה וגם המגוון והרמה הגבוהה של המציגים הפכה אזור זה להנאה צרופה. עבודות הקרמיקה של עפרה קוץ עוצרות נשימה, גופי התאורה של ויהי אור משדרים אסתטיקה של פעם, עבודות המתכת של קובי סיבוני מעלות חיוך ובעצם כל ביתן הציע חוויה ייחודית.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.