פוסי ריוט בלונדון

השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 14/12/17

זמן קריאה : 3:05 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה
 
 
על ניפוץ תקרות זכוכית, השיבה לאפריקה, מחאה רוסית בלונדון ואמנות פרובוקטיבית במט
ניפוץ תקרות זכוכית

הזכיה המפתיעה של לובאינה הימיד בפרס טרנר היוקרתי לא לוותה ברעש של התנפצות. אולי כי הדרך נסללה על ידי נשים אחרות, קולניות, שלא ויתרו. אבל לובאינה, אישה אפריקאית בת 63 ניפצה שתי תקרות: גם האמנית המבוגרת ביותר שזכתה בפרס וגם האמנית האפריקאית הראשונה. 
השנה לראשונה מאז 1991 הוסר מחסום גיל 50 להגשת מועמדות לפרס וארבעת המועמדים נעו בין הגילאים 43-63 (שלוש נשים ורק גבר אחד!).  אם נחבר לכך את העובדה שהאמנית שייצגה את בריטניה בביאנלה בוונציה - פילידה מרלו היא בת 72 אולי אפשר להצביע על איזו מגמה של מיאוס מהגחמנות הצעירה וחיפוש מפלט במשהו מבוסס ובוגר יותר. לא שאנחנו מצפים מאמנות שתהיה יציבה ולא בועטת אבל הימיד אינה בדיוק אמנית קונבנציונאלית. העיסוק שלה בגזענות רחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט. העיסוק של התקשורת בגיל שלה קצת מקומם אבל היא בעצמה אומרת שלו היתה זוכה בגיל 40 היה לה יותר זמן להנות מפירות הפרס. 
השנה, אגב, תערוכת המועמדים הוצגה הרחק מאור הזרקורים של הטייט, בעיר הנמל  Hull, שהוכרזה כעיר התרבות של בריטניה ל-2017. 
לוביאנה הימיד, זוכת פרס טרנר השבוע בעולם האמנות1
השיבה לאפריקה

בסיור במוזיאון האקרופוליס באתונה המדריכה שלנו נעמדה ליד עמודי הקריאטידות שתמכו בגג הפרתנון ושאלה: יש בריטים בקבוצה? לא הצבעתי וטוב שכך כי היא יצאה בנאום חוצב להבות נגד הבריטים שאינם מחזירים את הקריאטידות שנלקחו מהאקרופוליס ומוצגים היום במוזיאון הבריטי בלונדון. הסיפור חוזר על עצמו בואריאציות שונות והשבוע נשיא צרפת מקרון יצא בהצהרה משמעותית כשהבטיח לפעול להשבת אוצרות התרבות האפריקאים המוחזקים בצרפת מאז הקולוניאליזם. הפנייה האחרונה של מדינה אפריקאית לצרפת בנושא זה נדחתה בשנת 2016 על הסף. האם זוהי סנונית ראשונה שתוביל להשבת האוצרות היווניים הרומיים והמצרים לנחלת אבותיהם? לא בטוח אבל אולי היא תגרום למדינות אלה לשוב ולהפעיל לחצים. גם מים באבן עושים חור...
אוצרות שיושבו לבעליהם? השבוע בעולם האמנות2
מחאה רוסית בלונדון

החודש נפתחה בגלריה סאצ׳י בלונדון תערוכה העוסקת במחאה האמנותית ברוסיה ב- 25 השנה האחרונות. השנה מלאו מאה שנה למהפיכה הרוסית אבל האקטיביזם האמנותי החל לצבור תאוצה ב- 2012 באמצעות להקת הבנות פוסי ריוט, ששרה שירי מחאה נגד פוטין כשהן עוטות כובעי גרב לראשן. חברות הלהקה נעצרו ונכלאו, אירוע שהביא לגל עצום של פעילות אמנותית מחאתית ברוסיה. בראיון לבי בי סי אומרת אחת מחברות הלהקה כמה חשוב להיות פוליטי ולהתגבר על האפתיה והפחד. היא טוענת שהסיבה שאנשים כמו טראמפ עולים לשלטון היא בגלל השתיקה, בגלל שאנשים שוכחים שהם צריכים להילחם על הערכים החשובים להם. 
פוסי ריוט בלונדון השבוע בעולם האמנות
לא תמיד המחאה עוזרת ואולי טוב שכך

כמעט עשרת אלפים איש חתמו על עצומה נגד מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, המציג ציור שנראה להם פוגעני. הציור של Balthus מתאר נערה צעירה שיושבת בתנוחה פרובוקטיבית החושפת את תחתוניה. בלתוס היה ידוע בחיבתו לילדות ולא פעם עולה שאלה לגבי החפצתן של המודליות שלו. 
מוזיאון המטרופוליטן החליט לא להיכנע ללחצים ודווקא להשאיר את הציור בתקווה שהוא יעורר דיון - דווקא על ידי התבוננות בעבר מתוך מחשבה על העתיד ועל האבולוציה של התרבות. אין ספק שהרעש התקשורתי שהנושא מעורר בודאי יביא מבקרים רבים למוזיאון כדי לראות על מה כל המהומה...
תועבה? השבוע בעולם האמנות4
כוחה של אמנות

שבועיים אחרי המכירה הדרמטית של סלבטור מונדי - הציור היקר ביותר בהיסטוריה - התגלתה זהותו של רוכש הציור: נסיך סעודי לא ידוע, נטול כל רקע של עניין באמנות, שנרשם למכירה יום לפני שהתקיימה והכניס את בית המכירות ללחץ כדי לוודא שהוא ״כשר״. הניו יורק טיימס חשף את הפרטים, יום אחרי הציוץ של הלובר אבו דאבי על כך שסלבטור מונדי בדרך למפרץ הפרסי. שיטת הבידינג הקופצנית של הנסיך מסגירה את חוסר הניסיון שלו - הקפיצות הגדולות שלו במחיר היו חריגות על פי חוקי המשחק של המכירות הפומביות. בכלל, נסיך מוסלמי שרוכש ציור של ישו הוא אירוע די חריג ועלול להיות מקומם בקרב עמו אבל רכישה כזו היא מהלך של כוח. הנסיך מאד מקורב ליורש העצר הסעודי, שהוא מקורב מאד ליורש העצר באבו דאבי, ששמח מאד לקבל את הציור (שכזכור הוצג כמונה ליזה הגברית כדי לטשטש את ההקשר הנוצרי). הפרט המשעשע בכל הסיפור הוא שהנסיך משלם על הציור בהסדר של חמישה תשלומים....
סלבטור מונדי בחמישה תשלומים השבוע בעולם האמנות5
השבוע בסלון האמנות של דבי לוזיה
הקהילה שלנו בפייסבוק ממשיכה לפרוח. האם כבר הצטרפת? יש הרבה דיונים מעניינים!
השבוע הזמנתי את חברי הקבוצה ואני מזמינה גם אותך לתמוך בהוצאת ספרה החדש של סיגלית לנדאו ״שנות המלח״.
כמו כן שאלתי האם מוזיאונים צריכים לרדת אל העם או שמא העם צריך לעלות למוזיאון? אשמח לשמוע את דעתך.


 
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
אתר זה הינו ארכיון לפעילות בית הספר ומרכז התרבות "בסיס לאמנות ותרבות". המוסד נסגר בשנת 2020. אישור