זמן קריאה : 3:34 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 2/8/17
על תערוכות סוף השנה, טעות מצערת של עיריית ירושלים, ופופוליזם באמנות
על תערוכות סוף השנה, טעות מצערת של עיריית ירושלים, ופופוליזם באמנות
בצלאל - בוגרי המחלקה לאמנות
המבוך הארכיטקטוני של קמפוס בצלאל בהר הצופים מאתגר לא פחות מהאמנות המוצגת. מחלקת האמנות ממוקמת בקומה שש, שגם בה יש עליות וירידות.... לצערי, התערוכה הותירה אותי ריקה חוץ מעבודות של בוגר אחד, סם גריפין שמו, אמן חרדי שכמעט פספסתי בגלל שהוא מוצג באיזה כוך שצריך לרדת אליו במדרגות. ציורי העירום הערטילאיים שלו נגעו לליבי. מבלי להיכנס לביקורת מפורטת, התערוכה גרמה לי לחשוב על המאמץ הגדול להיות מתוחכם, על ציור רע שאינו רע מתוך ידע אלא מתוך חוסר ידע, על רעיונות מעניינים המבוצעים בצורה מרושלת ובעיקר על פני האמנות לאן.
מצאתי נחמה במחלקה לקרמיקה וזכוכית, שם תמיד יש הברקות וחידושים למרות הראשוניות של החומר.
המבוך הארכיטקטוני של קמפוס בצלאל בהר הצופים מאתגר לא פחות מהאמנות המוצגת. מחלקת האמנות ממוקמת בקומה שש, שגם בה יש עליות וירידות.... לצערי, התערוכה הותירה אותי ריקה חוץ מעבודות של בוגר אחד, סם גריפין שמו, אמן חרדי שכמעט פספסתי בגלל שהוא מוצג באיזה כוך שצריך לרדת אליו במדרגות. ציורי העירום הערטילאיים שלו נגעו לליבי. מבלי להיכנס לביקורת מפורטת, התערוכה גרמה לי לחשוב על המאמץ הגדול להיות מתוחכם, על ציור רע שאינו רע מתוך ידע אלא מתוך חוסר ידע, על רעיונות מעניינים המבוצעים בצורה מרושלת ובעיקר על פני האמנות לאן.
מצאתי נחמה במחלקה לקרמיקה וזכוכית, שם תמיד יש הברקות וחידושים למרות הראשוניות של החומר.
סם גריפין, ציורי עירום מופשטים. בצלאל.
המדרשה בבית ברל
ביום ג׳ התקיים סיור מודרך לעיתונאים ואנשי אמנות בתערוכת הבוגרים של המדרשה. מעל שלושים בוגרות ובוגרים וכמה תערוכות מעניינות. אין ספק שהתיווך של האוצרים סייעה להנגיש את העבודות. בניגוד לתערוכה בבצלאל, אין כל טקסטים במדרשה. חוץ משם הבוגר/ת, אף אחד לא יעזור לך להבין את כוונת האמן. בניגוד לבצלאל, שם העבודות היו עמלניות יותר, במדרשה יש יותר שימוש בטכנולוגיה: הדפסות תלת ממדיות וסריקות ברמה גבוהה. ויש כמובן את המיצב של רותם בידס, האמנית שיצרה סערה בשבוע שעבר בגלל שגנבה, כביכול, חפצים מאושויץ. כשרואים את העבודה, המורכבת מאובייקטים קטנים המחוברים אסוציאטיבית. כאשר עומדים בחדר שהוקצה לה, מבינים שהגישה הטוטאלית שלה וההיסטוריה המשפחתית (דור שלישי לשואה) משווים לעבודה שלה גוון שונה לחלוטין. ולמען הסר ספק, היא תלתה מחוץ לחדר הצהרה על כך שהחפצים לא נלקחו לא ממחנה ההשמדה ולא מהמוזיאון אלא מהאיזור של אושוויץ-בירקנאו. במקרה זה הדברים בהחלט הוצאו מהקשרם.
ביום ג׳ התקיים סיור מודרך לעיתונאים ואנשי אמנות בתערוכת הבוגרים של המדרשה. מעל שלושים בוגרות ובוגרים וכמה תערוכות מעניינות. אין ספק שהתיווך של האוצרים סייעה להנגיש את העבודות. בניגוד לתערוכה בבצלאל, אין כל טקסטים במדרשה. חוץ משם הבוגר/ת, אף אחד לא יעזור לך להבין את כוונת האמן. בניגוד לבצלאל, שם העבודות היו עמלניות יותר, במדרשה יש יותר שימוש בטכנולוגיה: הדפסות תלת ממדיות וסריקות ברמה גבוהה. ויש כמובן את המיצב של רותם בידס, האמנית שיצרה סערה בשבוע שעבר בגלל שגנבה, כביכול, חפצים מאושויץ. כשרואים את העבודה, המורכבת מאובייקטים קטנים המחוברים אסוציאטיבית. כאשר עומדים בחדר שהוקצה לה, מבינים שהגישה הטוטאלית שלה וההיסטוריה המשפחתית (דור שלישי לשואה) משווים לעבודה שלה גוון שונה לחלוטין. ולמען הסר ספק, היא תלתה מחוץ לחדר הצהרה על כך שהחפצים לא נלקחו לא ממחנה ההשמדה ולא מהמוזיאון אלא מהאיזור של אושוויץ-בירקנאו. במקרה זה הדברים בהחלט הוצאו מהקשרם.
מיקי רובין. עיסוק במחזור החיים.המדרשה
מחשבות על פופוליזם
השבוע פורסם שהיצירה האהובה על הבריטים במשאל שנערך לאחרונה היא יצירה של בנקסי משנת 2004 שבה מוצגת ילדה המתבוננת בעצב על בלון אדום בצורת לב שעף לה מהיד. בנקסי גבר על אמנים בריטים כמו קונסטבל, הוקני, טרנר ואחרים. המשאל הוזמן על ידי חברת סמסונג כגימיק פרסומי במסגרת השקת הטלויזיה החדשה שלהם The frame, המדמה יצירת אמנות כשהיא כבויה. אלפיים איש סך הכל השתתפו במשאל מתוך 65 מיליון אזרחים בריטיים. אז קצת פרופורציות - במיוחד לג׳ונתן ג׳ונס, מבקר האמנות של הגרדיאן שלקח את הבחירה ממש קשה וכינה את הבריטים ״טפשים״, על כך שיצירה שטוחה (וזמנית) מתעלה על יצירות מופת של התרבות הבריטית. זה כמובן אומר משהו על טעם בתקופה בה אנחנו חיים. האם אכן החדש והזמני אם כי הפופולרי זכאי למעמד של יצירת מופת? אולי זו האמנות שאנו ראויים לה....
השבוע פורסם שהיצירה האהובה על הבריטים במשאל שנערך לאחרונה היא יצירה של בנקסי משנת 2004 שבה מוצגת ילדה המתבוננת בעצב על בלון אדום בצורת לב שעף לה מהיד. בנקסי גבר על אמנים בריטים כמו קונסטבל, הוקני, טרנר ואחרים. המשאל הוזמן על ידי חברת סמסונג כגימיק פרסומי במסגרת השקת הטלויזיה החדשה שלהם The frame, המדמה יצירת אמנות כשהיא כבויה. אלפיים איש סך הכל השתתפו במשאל מתוך 65 מיליון אזרחים בריטיים. אז קצת פרופורציות - במיוחד לג׳ונתן ג׳ונס, מבקר האמנות של הגרדיאן שלקח את הבחירה ממש קשה וכינה את הבריטים ״טפשים״, על כך שיצירה שטוחה (וזמנית) מתעלה על יצירות מופת של התרבות הבריטית. זה כמובן אומר משהו על טעם בתקופה בה אנחנו חיים. האם אכן החדש והזמני אם כי הפופולרי זכאי למעמד של יצירת מופת? אולי זו האמנות שאנו ראויים לה....
בנקסי. היצירה האהובה ביותר על הבריטים
האם יש מקום לאמנות רחוב בירושלים?
ומעניין לעניין, באותו העניין, השבוע עיריית ירושלים מחקה עבודה של ברוקן פינגאז, קבוצת אמני רחוב נחשבת. האם טעות של עובדי עירייה או מגמה של הרחקת אמני הרחוב מהעיר? מהעירייה נמסרה שמדובר בטעות מצערת והעירייה דווקא מעודדת פעילות יצירתית במרחב הציבורי. כן.
ומעניין לעניין, באותו העניין, השבוע עיריית ירושלים מחקה עבודה של ברוקן פינגאז, קבוצת אמני רחוב נחשבת. האם טעות של עובדי עירייה או מגמה של הרחקת אמני הרחוב מהעיר? מהעירייה נמסרה שמדובר בטעות מצערת והעירייה דווקא מעודדת פעילות יצירתית במרחב הציבורי. כן.
ברוקן פינגאז. ציור רחוב שנמחק
מחשבות על נצחיות
ביש מזל, זה הדבר היחיד שאפשר להגיד על המקרה המצער שקרה השבוע, כאשר שלוש יצירות אמנות שהושאלו על ידי הלובר לתערוכה בטהיטו - אי קטן שלא שמעתי עליו מעולם בצד הצרפתי של תעלת למאנש - נשרפו. מכת ברק פגעה במחסן המוזיאון שחלקו נשרף כליל.
אנחנו רואים את המוזיאונים כמקומות בטוחים לאמנות אבל צריך לזכור שיצירות מוזיאליות מתנועעות כל הזמן לתערוכות ברחבי העולם. גם ככה, השינוע באויר, בים וביבשה מלווה בהרבה חשש וסיכונים מובנים אבל כפי שאנחנו רואים, יש עוד סכנות שאי אפשר לקחת בחשבון.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי. טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
ביש מזל, זה הדבר היחיד שאפשר להגיד על המקרה המצער שקרה השבוע, כאשר שלוש יצירות אמנות שהושאלו על ידי הלובר לתערוכה בטהיטו - אי קטן שלא שמעתי עליו מעולם בצד הצרפתי של תעלת למאנש - נשרפו. מכת ברק פגעה במחסן המוזיאון שחלקו נשרף כליל.
אנחנו רואים את המוזיאונים כמקומות בטוחים לאמנות אבל צריך לזכור שיצירות מוזיאליות מתנועעות כל הזמן לתערוכות ברחבי העולם. גם ככה, השינוע באויר, בים וביבשה מלווה בהרבה חשש וסיכונים מובנים אבל כפי שאנחנו רואים, יש עוד סכנות שאי אפשר לקחת בחשבון.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי. טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.