זמן קריאה : 5:39 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה
גיליון מיוחד לרגל המכירה ההיסטורית של סלבטור מונדי - ציורו של ליאונרדו דה וינצ׳י
גיליון מיוחד לרגל המכירה ההיסטורית של סלבטור מונדי - ציורו של ליאונרדו דה וינצ׳י
היסטוריה במספרים
450.3 מיליון דולר. זה הסכום הסופי שירד מחשבון הבנק של האנונימי שרכש את הציור של ליאונרדו. זהו השיא של כל הזמנים ליצירת אמנות כלשהי. טבלת היצירות היקרות בהיסטוריה נחלקת למכירות פומביות ולמכירות פרטיות. המכירות הפומביות מניבות כמובן תוצאות פומביות. השיא הקודם נקבע לציור של פיקאסו בשנת 2010 - 179 מיליון דולר. אבל השיא האחרון ליצירה מתקופת האולד מאסטרס עמד רק על 76.7 מיליון דולר לציור של רובנס שנמכר ב- 2002. זה אומר משהו על השינויים (הן בטעם הרוכשים והן בעליית המחירים של 15 השנים האחרונות). לא שיצירות מופת מתקופת הרנסנס מסתובבות חופשי בשוק אבל אין ספק שטעם הקהל השתנה והדגש עבר ליצירות מופת של המאה העשרים.
להבדיל מהמכירות הפומביות, עיסקאות רבות נעשות באופן פרטי (לעיתים על ידי בתי המכירות עצמם), הרחק מעיני הזרקורים. כך למשל אוהבים לקנות הקאטארים, שלזכותם עומדות שתי הרכישות שעד השבוע אחזו בתואר ״היצירות היקרות ביותר״ - ״משחקי הקלפים״ של סזאן ו״התינשאי לי״- ציור של גוגן מטהיטי. אלה נמכרו על פי הדיווחים הלא רשמיים ב-250 ו-300 מיליון דולר בהתאמה.
450.3 מיליון דולר. זה הסכום הסופי שירד מחשבון הבנק של האנונימי שרכש את הציור של ליאונרדו. זהו השיא של כל הזמנים ליצירת אמנות כלשהי. טבלת היצירות היקרות בהיסטוריה נחלקת למכירות פומביות ולמכירות פרטיות. המכירות הפומביות מניבות כמובן תוצאות פומביות. השיא הקודם נקבע לציור של פיקאסו בשנת 2010 - 179 מיליון דולר. אבל השיא האחרון ליצירה מתקופת האולד מאסטרס עמד רק על 76.7 מיליון דולר לציור של רובנס שנמכר ב- 2002. זה אומר משהו על השינויים (הן בטעם הרוכשים והן בעליית המחירים של 15 השנים האחרונות). לא שיצירות מופת מתקופת הרנסנס מסתובבות חופשי בשוק אבל אין ספק שטעם הקהל השתנה והדגש עבר ליצירות מופת של המאה העשרים.
להבדיל מהמכירות הפומביות, עיסקאות רבות נעשות באופן פרטי (לעיתים על ידי בתי המכירות עצמם), הרחק מעיני הזרקורים. כך למשל אוהבים לקנות הקאטארים, שלזכותם עומדות שתי הרכישות שעד השבוע אחזו בתואר ״היצירות היקרות ביותר״ - ״משחקי הקלפים״ של סזאן ו״התינשאי לי״- ציור של גוגן מטהיטי. אלה נמכרו על פי הדיווחים הלא רשמיים ב-250 ו-300 מיליון דולר בהתאמה.
ליאונרדו דה וינצ׳י, סלבטור מונדי.
היסטוריה של ציור
מי קרא את הספר ״אי סבירות האהבה״? הספר עוסק בהיסטוריה של ציור (דמיוני) בשם זה. בין שאר הקולות בספר ישנם פרקים המסופרים כביכול על ידי הציור עצמו, שמספר על הבעלים השונים שהיו לו. אם סלבטור מונדי היה יכול לדבר, היה בודאי מספר סיפורים מסמרי שיער על המלכים ששכן בארמונותיהם ובודאי היו לו גם הרבה תקופות חשוכות, בהן נפגע וכתוצאה מכך נזקק לרסטורציה. אנשי המקצוע הלא טובים שטיפלו בו שינו אותו ללא הכר וכך הוא איבד כל צלם ״ליאונרדי״ ונעלם בתהום הנשייה כחיקוי עלוב של המאסטר. עד כדי כך עלוב היה שב- 1958 נמכר במכירה פומבית תמורת 70 דולר בלבד. הייתי רוצה לדעת מי האיש שרכש אותו בסכום זה.... הפעם הבאה שהיצירה הגיחה שוב לתודעה היתה ב- 2005. סוחר אמנות אמריקאי, מומחה לאולד מאסטרס מצא אותה במכירה פומבית עלומה בארצות הברית ורכש אותה עם שני שותפים תמורת 10,000 דולר. זה סכום סביר ביותר ליצירה מתקופת הרנסנס, גם אם היא צויירה על ידי צייר אנונימי. אז חל המפנה! השותפים החליטו לתת את הציור לניקוי ואז התגלה הציור המקורי על איכויותיו הליאונרדיות. במשך שש שנים, עד 2011, מיטב המומחים לליאונרדו עסקו במחקר מעמיק שהוביל למסקנה כמעט גורפת - זהו ציור שצוייר בידו של ליאונרדו דה וינצ׳י עצמו. הציור ״הושק״ בסוף2011 בתערוכה של דה וינצ׳י בנשיונל גלרי בלונדון. כותרות העיתונים השוו את האירוע לגילוי של כוכב לכת חדש. הקהל עמד שעות בתור כדי לחזות בפלא. סלבטור מונדי השיב את כבודו האבוד. ומה עשו השותפים שרכשו אותו? ב- 2013, לאחר שקיבלה חותמת אותנטיות, הם החליטו למכור את היצירה לסוחר אמנות שוויצרי, שהוא גם יועץ לאוליגרך הרוסי דמיטרי ריבולובלב. הם קיבלו 80 מיליון דולר (רווח נאה גם כשמתחלק בין שלושה שותפים) ואילו היועץ גם הוא עשה עיסקה לא רעה ומכר את הציור לאלתר לאוליגרך תמורת 127 מיליון. האוליגרך מצידו, לא אהב את הקופה שעשה עליו היועץ (איב בוביאר) ותבע אותו. המשפט עדיין מתנהל. עבור האוליגרך הרוסי הפרשה הזאת פגעה בהנאתו מהציור ולכן הוא החליט למכור אותו. בדיעבד, אגב, מסתבר שהיועץ עשה לו טובה גדולה כי הוא כמעט שילש את כספו....
מי קרא את הספר ״אי סבירות האהבה״? הספר עוסק בהיסטוריה של ציור (דמיוני) בשם זה. בין שאר הקולות בספר ישנם פרקים המסופרים כביכול על ידי הציור עצמו, שמספר על הבעלים השונים שהיו לו. אם סלבטור מונדי היה יכול לדבר, היה בודאי מספר סיפורים מסמרי שיער על המלכים ששכן בארמונותיהם ובודאי היו לו גם הרבה תקופות חשוכות, בהן נפגע וכתוצאה מכך נזקק לרסטורציה. אנשי המקצוע הלא טובים שטיפלו בו שינו אותו ללא הכר וכך הוא איבד כל צלם ״ליאונרדי״ ונעלם בתהום הנשייה כחיקוי עלוב של המאסטר. עד כדי כך עלוב היה שב- 1958 נמכר במכירה פומבית תמורת 70 דולר בלבד. הייתי רוצה לדעת מי האיש שרכש אותו בסכום זה.... הפעם הבאה שהיצירה הגיחה שוב לתודעה היתה ב- 2005. סוחר אמנות אמריקאי, מומחה לאולד מאסטרס מצא אותה במכירה פומבית עלומה בארצות הברית ורכש אותה עם שני שותפים תמורת 10,000 דולר. זה סכום סביר ביותר ליצירה מתקופת הרנסנס, גם אם היא צויירה על ידי צייר אנונימי. אז חל המפנה! השותפים החליטו לתת את הציור לניקוי ואז התגלה הציור המקורי על איכויותיו הליאונרדיות. במשך שש שנים, עד 2011, מיטב המומחים לליאונרדו עסקו במחקר מעמיק שהוביל למסקנה כמעט גורפת - זהו ציור שצוייר בידו של ליאונרדו דה וינצ׳י עצמו. הציור ״הושק״ בסוף2011 בתערוכה של דה וינצ׳י בנשיונל גלרי בלונדון. כותרות העיתונים השוו את האירוע לגילוי של כוכב לכת חדש. הקהל עמד שעות בתור כדי לחזות בפלא. סלבטור מונדי השיב את כבודו האבוד. ומה עשו השותפים שרכשו אותו? ב- 2013, לאחר שקיבלה חותמת אותנטיות, הם החליטו למכור את היצירה לסוחר אמנות שוויצרי, שהוא גם יועץ לאוליגרך הרוסי דמיטרי ריבולובלב. הם קיבלו 80 מיליון דולר (רווח נאה גם כשמתחלק בין שלושה שותפים) ואילו היועץ גם הוא עשה עיסקה לא רעה ומכר את הציור לאלתר לאוליגרך תמורת 127 מיליון. האוליגרך מצידו, לא אהב את הקופה שעשה עליו היועץ (איב בוביאר) ותבע אותו. המשפט עדיין מתנהל. עבור האוליגרך הרוסי הפרשה הזאת פגעה בהנאתו מהציור ולכן הוא החליט למכור אותו. בדיעבד, אגב, מסתבר שהיועץ עשה לו טובה גדולה כי הוא כמעט שילש את כספו....
גרף המחירים ששולמו עבור סלבטור מונדי
למי יש 450 מיליון פנויים?
ומיהו הרוכש החדש? הניסיון מוכיח שזהותו תיחשף בשבועות הקרובים. הרי מה הטעם להיות הבעלים של היצירה היקרה בתבל אם אף אחד לא יודע את זה? מה שברור לי על פי סגנון הבידינג שלו במכירה, שמדובר באדם פרטי ולא במוסד כלשהו. רק אדם פרטי נטול מגבלה כספית היה מרשה לעצמו לדלג על עשרות מיליונים במהלך המכירה, שערכה 20 דקות והחלה ב- 90 מיליון דולר. כשהמחיר הגיע ל-300 מיליון החל האקשן האמיתי בין שני אנשים שעשו בידינג בטלפון. החלום של כל בית מכירות זה קרב בין שני עשירים... כשהרוכש גילה חוסר סבלנות לגבי הקפיצות ה״קטנות״ של שני מיליון וכשהמחיר עלה ל 337 מיליון הוא הקפיץ אותו ל- 350.... וכשהמחיר עלה ל- 370 הוא הקפיץ אותו ל- 400 וסגר את הסיפור (על זה מתווספת עמלת בית המכירות של 50.3 מיליון דולר). לי זה מרגיש שמדובר באדם שרצה לייצר מרחק ברור בין השיא שלו לאלה שקדמו לו. בינתיים הוא יהנה קצת מהמסתורין סביב זהותו ובקרוב נדע גם מי הוא. אני מהמרת על אוליגרך רוסי, שייח׳ מהמפרץ או מיליארדר סיני.
ומיהו הרוכש החדש? הניסיון מוכיח שזהותו תיחשף בשבועות הקרובים. הרי מה הטעם להיות הבעלים של היצירה היקרה בתבל אם אף אחד לא יודע את זה? מה שברור לי על פי סגנון הבידינג שלו במכירה, שמדובר באדם פרטי ולא במוסד כלשהו. רק אדם פרטי נטול מגבלה כספית היה מרשה לעצמו לדלג על עשרות מיליונים במהלך המכירה, שערכה 20 דקות והחלה ב- 90 מיליון דולר. כשהמחיר הגיע ל-300 מיליון החל האקשן האמיתי בין שני אנשים שעשו בידינג בטלפון. החלום של כל בית מכירות זה קרב בין שני עשירים... כשהרוכש גילה חוסר סבלנות לגבי הקפיצות ה״קטנות״ של שני מיליון וכשהמחיר עלה ל 337 מיליון הוא הקפיץ אותו ל- 350.... וכשהמחיר עלה ל- 370 הוא הקפיץ אותו ל- 400 וסגר את הסיפור (על זה מתווספת עמלת בית המכירות של 50.3 מיליון דולר). לי זה מרגיש שמדובר באדם שרצה לייצר מרחק ברור בין השיא שלו לאלה שקדמו לו. בינתיים הוא יהנה קצת מהמסתורין סביב זהותו ובקרוב נדע גם מי הוא. אני מהמרת על אוליגרך רוסי, שייח׳ מהמפרץ או מיליארדר סיני.
מתוך הסרט של נדב קאנדר
איך משווקים יצירת מופת?
אחד ההיבטים המרתקים של המכירה היה הקמפיין השיווקי סביבו. זה התחיל בכותרת ״הדה וינצ׳י האחרון״, כי זה הציור האחרון שלא נמצא במוזיאון ועשוי להמשיך להיות בבעלות פרטית. איזו מחשבה מפתה למיליארדרים בעולם שמחפשים דרכים להתבלט.
שאלה נוספת שעלתה בכריסטיס היתה - באיזו מכירה לשים את הציור, שהרי ישנן קטגוריות לכל תקופה ומכירות האולד מאסטרס לא זוכות להרבה תשומת לב בתקופה הנוכחית. לא רק זאת אלא שהיה צורך בטריק שיבליט את הציור על רקע הציורים האחרים. המכירות הפופולריות ביותר כיום הן דווקא של האמנות העכשווית אבל מה הקשר? נמצא קשר!! כריסטיס אף השיגו ציור של אנדי וורהול ״הסעודה האחרונה״, שקיבלה השראה מציור אחר של דה וינצ׳י ועל סמך זה שילבו במכירה העכשווית גם את סלבטור מונדי, כי דה וינצ׳י הוא נצחי וההשפעה שלו מורגשת עד היום. בנוסף, בחוכמתם, הם שמו את הציור בתחילת המכירה. הפריט העשירי, כדי לייצר מעט מתח אבל בעיקר כדי שכל מה שיימכר אחריו ייראה זול ממש....
שיא הקמפיין השיווקי היה סרט מרגש וסוחט דמעות שצולם בידי צלם ידוע בשם נדב קאנדר (נולד בישראל אבל גדל בדרום אפריקה). נדב שם את המצלמה שלו ליד הציור וצילם את הקהל כמו מנקודת המבט של הציור שמתבונן על הקהל שמתבונן עליו ואכן, היה קהל רב. כ- 30,000 איש הגיעו לראות את הציור שעשה מסע סביב העולם (דבר שלא יעלה על הדעת לגבי יצירות מופת במוזיאונים). בכל תחנה (הונג קונג, סן פרנסיסקו, לונדון וניו יורק) הוא הוצב בחדר חשוך, עם שני שומרים לצידו. הסרטון, שאורכו כ- 4 דקות מראה את סוגי הקהל השונים, מכל המינים, הצבעים והגילאים, כולם מאוחדים אל מול היצירה יוצאת הדופן. עבור הנוצרים החוויה היתה מרגשת במיוחד, התחושה כאילו הם מקבלים ברכה אישית מישו עוררה אמוציות חזקות שנראות היטב בסרט הזה, יצירת אמנות בפני עצמה.
לינק לסרטון של קאנדר: http://www.christies.com/features/The-world-is-watching-8723-3.aspx
השבוע בסלון האמנות של דבי לוזיה
הקהילה שלנו בפייסבוק ממשיכה לגדול ואני גאה מאד על כמות החברים הפעילים!
השבוע המשכנו לדון ביצירה של דה וינצ׳י לקראת המכירה וביום חמישי בעקבותיה. כמו כן, נמשך הדיון ביצירתו של יגאל עוזרי בזכות הראיון שלי עם עוזרי בליידי גלובס שעלה השבוע לרשת.
פזית דהאן העלתה דיון בעקבות ביקורת על תערוכה בגלריה זומר שבו היא מעלה תהייה לגבי ביקורות קטלניות.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
אחד ההיבטים המרתקים של המכירה היה הקמפיין השיווקי סביבו. זה התחיל בכותרת ״הדה וינצ׳י האחרון״, כי זה הציור האחרון שלא נמצא במוזיאון ועשוי להמשיך להיות בבעלות פרטית. איזו מחשבה מפתה למיליארדרים בעולם שמחפשים דרכים להתבלט.
שאלה נוספת שעלתה בכריסטיס היתה - באיזו מכירה לשים את הציור, שהרי ישנן קטגוריות לכל תקופה ומכירות האולד מאסטרס לא זוכות להרבה תשומת לב בתקופה הנוכחית. לא רק זאת אלא שהיה צורך בטריק שיבליט את הציור על רקע הציורים האחרים. המכירות הפופולריות ביותר כיום הן דווקא של האמנות העכשווית אבל מה הקשר? נמצא קשר!! כריסטיס אף השיגו ציור של אנדי וורהול ״הסעודה האחרונה״, שקיבלה השראה מציור אחר של דה וינצ׳י ועל סמך זה שילבו במכירה העכשווית גם את סלבטור מונדי, כי דה וינצ׳י הוא נצחי וההשפעה שלו מורגשת עד היום. בנוסף, בחוכמתם, הם שמו את הציור בתחילת המכירה. הפריט העשירי, כדי לייצר מעט מתח אבל בעיקר כדי שכל מה שיימכר אחריו ייראה זול ממש....
שיא הקמפיין השיווקי היה סרט מרגש וסוחט דמעות שצולם בידי צלם ידוע בשם נדב קאנדר (נולד בישראל אבל גדל בדרום אפריקה). נדב שם את המצלמה שלו ליד הציור וצילם את הקהל כמו מנקודת המבט של הציור שמתבונן על הקהל שמתבונן עליו ואכן, היה קהל רב. כ- 30,000 איש הגיעו לראות את הציור שעשה מסע סביב העולם (דבר שלא יעלה על הדעת לגבי יצירות מופת במוזיאונים). בכל תחנה (הונג קונג, סן פרנסיסקו, לונדון וניו יורק) הוא הוצב בחדר חשוך, עם שני שומרים לצידו. הסרטון, שאורכו כ- 4 דקות מראה את סוגי הקהל השונים, מכל המינים, הצבעים והגילאים, כולם מאוחדים אל מול היצירה יוצאת הדופן. עבור הנוצרים החוויה היתה מרגשת במיוחד, התחושה כאילו הם מקבלים ברכה אישית מישו עוררה אמוציות חזקות שנראות היטב בסרט הזה, יצירת אמנות בפני עצמה.
לינק לסרטון של קאנדר: http://www.christies.com/features/The-world-is-watching-8723-3.aspx
השבוע בסלון האמנות של דבי לוזיה
הקהילה שלנו בפייסבוק ממשיכה לגדול ואני גאה מאד על כמות החברים הפעילים!
השבוע המשכנו לדון ביצירה של דה וינצ׳י לקראת המכירה וביום חמישי בעקבותיה. כמו כן, נמשך הדיון ביצירתו של יגאל עוזרי בזכות הראיון שלי עם עוזרי בליידי גלובס שעלה השבוע לרשת.
פזית דהאן העלתה דיון בעקבות ביקורת על תערוכה בגלריה זומר שבו היא מעלה תהייה לגבי ביקורות קטלניות.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.