זמן קריאה : 1:16 דקות
נער השעשועים של עולם האמנות
אין ספק שג׳ף קונס זכאי לתואר נער השעשועים של עולם האמנות. לאחר שהשתעשע עם צ׳יצ׳ולינה, עבר להשתעשע עם משחקי ילדים ובלונים מתנפחים, עכשיו יש לו שעשוע חדש, שהחל עם העבודה על ארטפופ, האלבום של ליידי גאגא משנת 2013, לו עיצב את העטיפה.ובה נראה כדור בדולח כחול בין רגליה המפושקות.
ובכן, קונס מציג כעת תערוכה החדשה בגלריה גאגוזיאן בצ׳לסי ניו יורק ובה העתקים מדוייקים של 35 יצירות מופת, המרכיבות לדברי קונס, את ה״די אן איי התרבותי״ שלו. ביניהן, המונה ליזה, סעודה על הדשא של מאנה, לצד טיציאן, מונה, רובנס ורבים אחרים. המשותף לכולם הוא כדור בדולח כחול המונח על מדף קטן שמזדקר מתוך היצירה. הצופה רואה בו הן את השתקפותו (ואת הגלריה מאחוריו) והןן את היצירה עצמה. קונס ניסה להסביר את העבודות כעוסקות בצופה: בתשוקותיו, מעורבותו ויחסיו עם הדימוי. הסברים מעט מבולבלים ולא מובנים. מי שבכל זאת מתעקש לבדוק אם יש מחשבה רצינית מאחורי זה או שזה סתם עוד שעשוע גימיקי יקר מאד, מוזמן לקרוא כאן וגם כאן.
אין ספק שג׳ף קונס זכאי לתואר נער השעשועים של עולם האמנות. לאחר שהשתעשע עם צ׳יצ׳ולינה, עבר להשתעשע עם משחקי ילדים ובלונים מתנפחים, עכשיו יש לו שעשוע חדש, שהחל עם העבודה על ארטפופ, האלבום של ליידי גאגא משנת 2013, לו עיצב את העטיפה.ובה נראה כדור בדולח כחול בין רגליה המפושקות.
ובכן, קונס מציג כעת תערוכה החדשה בגלריה גאגוזיאן בצ׳לסי ניו יורק ובה העתקים מדוייקים של 35 יצירות מופת, המרכיבות לדברי קונס, את ה״די אן איי התרבותי״ שלו. ביניהן, המונה ליזה, סעודה על הדשא של מאנה, לצד טיציאן, מונה, רובנס ורבים אחרים. המשותף לכולם הוא כדור בדולח כחול המונח על מדף קטן שמזדקר מתוך היצירה. הצופה רואה בו הן את השתקפותו (ואת הגלריה מאחוריו) והןן את היצירה עצמה. קונס ניסה להסביר את העבודות כעוסקות בצופה: בתשוקותיו, מעורבותו ויחסיו עם הדימוי. הסברים מעט מבולבלים ולא מובנים. מי שבכל זאת מתעקש לבדוק אם יש מחשבה רצינית מאחורי זה או שזה סתם עוד שעשוע גימיקי יקר מאד, מוזמן לקרוא כאן וגם כאן.
מציירים במוזיאון הרייקס, אמסטרדם
הדבר הבא?
אחת המהפיכות הגדולות של השנים האחרונות בעולם האמנות, היא שינוי מדיניות הצילום במוזיאונים. האפשרות לצלם ובמיוחד להצטלם, העבירה במקרים רבים את הפוקוס מהיצירה אל הצופה. זאת אומרת, אם פעם אנשים היו הולכים ללובר כדי לראות את המונה ליזה, עכשיו רבים הולכים כדי להצטלם ליד המונה ליזה, כשהיא למעשה מהווה רקע בלבד.
ובכן, בריקסמיוזיאון באמסטרדם הגו רעיון אדיר! במקום לצלם, המוזיאון מציע למבקריו לרשום יצירות בתצוגה. לשם כך הוא מספק ניירות ועפרונות ומעודד התבוננות באמצעות הרישום. התוצאה אינה חשובה אלא עצם ההתבוננות. פשוט נפלא!
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
אחת המהפיכות הגדולות של השנים האחרונות בעולם האמנות, היא שינוי מדיניות הצילום במוזיאונים. האפשרות לצלם ובמיוחד להצטלם, העבירה במקרים רבים את הפוקוס מהיצירה אל הצופה. זאת אומרת, אם פעם אנשים היו הולכים ללובר כדי לראות את המונה ליזה, עכשיו רבים הולכים כדי להצטלם ליד המונה ליזה, כשהיא למעשה מהווה רקע בלבד.
ובכן, בריקסמיוזיאון באמסטרדם הגו רעיון אדיר! במקום לצלם, המוזיאון מציע למבקריו לרשום יצירות בתצוגה. לשם כך הוא מספק ניירות ועפרונות ומעודד התבוננות באמצעות הרישום. התוצאה אינה חשובה אלא עצם ההתבוננות. פשוט נפלא!
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.