זמן קריאה : 2:02 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 20.1
דבי לוזיה ממליצה להקדיש חצי יום לתערוכה של רועי רוזן ובדרך מצרה על גניזתן של יצירות מופת
דבי לוזיה ממליצה להקדיש חצי יום לתערוכה של רועי רוזן ובדרך מצרה על גניזתן של יצירות מופת
רועי רוזן
רועי רוזן, שתערוכת היחיד שלו נפתחה בסוף השבוע במוזיאון תל-אביב הוא אחד האמנים המרתקים בישראל. בתקופתו של מוטי עומר, הרגיש רוזן מודר ממוזיאון תל-אביב אבל עכשיו הוא קיבל פיצוי ענק. תערוכתו מתפרשת על פני שלושה חללים במוזיאון ומאפשרת להציג את מגוון הפנים של האמן.
שם התערוכה ״תערוכה קבוצתית״, עלול לבלבל מבקרים שאינם מודעים לזהויות האמנותיות השונות של רועי רוזן. בנוסף לעבודות המוצגות בשמו, מוצגות שתי דמויות פיקטיביות שרוזן המציא, בעלות סגנון, היסטוריה ואישיות מקיפים. הוא גם מדבר על דמויותיו כמו חוקר שחושף מידע היסטורי חדש. לכל דמות ביוגרפיה מלאה: ז׳וסטין פרנק (1900-1943), היתה אמנית וסופרת יהודיה בלגית, שפעלה בתחילה במסגרת החוג הסוריאליסטי בפאריז ולאחר מכן בתל אביב של טרום מלחמת העולם השנייה. מקסים קומר-מישקין (1978-2011), היה אמן צעיר שהיגר ממוסקבה לתל אביב וייסד בה קבוצת אמנים בשם "הקבורים בחיים", שהיוותה במתריס מעין גטו של תרבות רוסית בלב הסצינה הישראלית. בנוסף לשתי דמויות אלה מוצגת הצבה המכונה ״חיה ומות כאווה בראון״ (Live and die as Eva Braun) המובילה את הצופים דרך תרחיש וירטואלי שבו הם חווים את מה שנפרש לפניהם כאווה בראון, אהובתו של היטלר. במהלך ימי המלחמה האחרונים, בבונקר בברלין.
רועי רוזן, שתערוכת היחיד שלו נפתחה בסוף השבוע במוזיאון תל-אביב הוא אחד האמנים המרתקים בישראל. בתקופתו של מוטי עומר, הרגיש רוזן מודר ממוזיאון תל-אביב אבל עכשיו הוא קיבל פיצוי ענק. תערוכתו מתפרשת על פני שלושה חללים במוזיאון ומאפשרת להציג את מגוון הפנים של האמן.
שם התערוכה ״תערוכה קבוצתית״, עלול לבלבל מבקרים שאינם מודעים לזהויות האמנותיות השונות של רועי רוזן. בנוסף לעבודות המוצגות בשמו, מוצגות שתי דמויות פיקטיביות שרוזן המציא, בעלות סגנון, היסטוריה ואישיות מקיפים. הוא גם מדבר על דמויותיו כמו חוקר שחושף מידע היסטורי חדש. לכל דמות ביוגרפיה מלאה: ז׳וסטין פרנק (1900-1943), היתה אמנית וסופרת יהודיה בלגית, שפעלה בתחילה במסגרת החוג הסוריאליסטי בפאריז ולאחר מכן בתל אביב של טרום מלחמת העולם השנייה. מקסים קומר-מישקין (1978-2011), היה אמן צעיר שהיגר ממוסקבה לתל אביב וייסד בה קבוצת אמנים בשם "הקבורים בחיים", שהיוותה במתריס מעין גטו של תרבות רוסית בלב הסצינה הישראלית. בנוסף לשתי דמויות אלה מוצגת הצבה המכונה ״חיה ומות כאווה בראון״ (Live and die as Eva Braun) המובילה את הצופים דרך תרחיש וירטואלי שבו הם חווים את מה שנפרש לפניהם כאווה בראון, אהובתו של היטלר. במהלך ימי המלחמה האחרונים, בבונקר בברלין.
רועי רוזן, דיוקן עצמי מצופה, 2007
רוזן החל לצייר קומיקס כבר בילדותו. לפני הכל,הוא רשם נפלא, אחר כך צייר אבל הוא גם סופר שכותב מאמרים אקדמיים וגם עושה סרטים. יוצר רב תחומי, המקפיד על עומק בכל דבר שהוא עושה. הרקע הפילוסופי שלו הוא הבסיס התיאורטי ליצירתו אבל ניתן ליהנות ולהתרשם ממנו בכל רובד, גם ברמה האסתטית השטחית ביותר.
אני משתפת את הצעתו של אחד האוצרים, גלעד מלצר, להקדיש חצי יום לחוויה המקיפה שהתערוכה מציעה. באמצע אפשר לאכול משהו, לשתות קפה ולהפנים את המורכבות הנהדרת הזאת. מומלץ בחום.
אני משתפת את הצעתו של אחד האוצרים, גלעד מלצר, להקדיש חצי יום לחוויה המקיפה שהתערוכה מציעה. באמצע אפשר לאכול משהו, לשתות קפה ולהפנים את המורכבות הנהדרת הזאת. מומלץ בחום.
פיקאסו, Marie Therese, 1931
פרשת פיקאסו
הנה פרשייה מורכבת שהסעירה השבוע את עולם האמנות, עד כדי כך שהזמינו אותי לדבר עליה בטלויזיה. אתמצת ואספר שישנה מחלוקת בין שני ענקים על פסל מפורסם של פיקאסו: משפחת המלוכה של קאטאר, שטוענת שרכשה את הפסל ב-2014 והמגה גלריסט לארי גאגוזיאן, שטוען שרכש את הפסל (במחיר גבוה הרבה יותר) ב-2015. השאלה אם בתו של פיקאסו סנילית ומכרה את הפסל פעמיים מעניינת פחות מהשאלה האם עוד יצירת מופת מערבית תיעלם בקאטאר (בעבר היתה זו היצירה היקרה ביותר בעולם של גוגן). אגב, גם זו וגם זו כנראה לא תוצגנה לציבור הרחב בגלל העירום שבהן. מוזיאונים אינם מסוגלים לעמוד בתחרות של אילי הון, קאטארים ומערביים כאחד. וכך, יצירות נפלאות, נעלמות מעיני הציבור וזה, כמובן, חבל מאד.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
הנה פרשייה מורכבת שהסעירה השבוע את עולם האמנות, עד כדי כך שהזמינו אותי לדבר עליה בטלויזיה. אתמצת ואספר שישנה מחלוקת בין שני ענקים על פסל מפורסם של פיקאסו: משפחת המלוכה של קאטאר, שטוענת שרכשה את הפסל ב-2014 והמגה גלריסט לארי גאגוזיאן, שטוען שרכש את הפסל (במחיר גבוה הרבה יותר) ב-2015. השאלה אם בתו של פיקאסו סנילית ומכרה את הפסל פעמיים מעניינת פחות מהשאלה האם עוד יצירת מופת מערבית תיעלם בקאטאר (בעבר היתה זו היצירה היקרה ביותר בעולם של גוגן). אגב, גם זו וגם זו כנראה לא תוצגנה לציבור הרחב בגלל העירום שבהן. מוזיאונים אינם מסוגלים לעמוד בתחרות של אילי הון, קאטארים ומערביים כאחד. וכך, יצירות נפלאות, נעלמות מעיני הציבור וזה, כמובן, חבל מאד.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.