השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 5/4/16

השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 5/4/16
 
בין לונדון לתל אביב: כמה תערוכות שכדאי לראות
 

אמנות כגן פורח
מה מתאים יותר מלפתוח בפריחה ובלבלוב? התערוכה ״ציורים מהגן המודרני - ממונה ועד מאטיס״ מוצגת ברויאל אקדמי (עד 20 באפריל) ומספקת חוויה מרוממת נפש לכל אוהבי הגנים והצמחים באשר הם. לכאורה, נושא בנאלי למדי, אבל כשמבינים שהתפישה של גינה כמו שאנחנו מכירים אותה היא תופעה חדשה יחסית, שנולדה לקראת סוף המאה ה-19, אפשר להתחבר להתלהבות של הציירים מתרבות הפנאי החדשה. זה כנראה לא מקרה שהיו לא מעט אמנים-גננים. המפורסם בהם הוא כמובן מונה, שעליו נאמר שהיו לו יותר ספרים על גננות מאשר על אמנות. הגן נהפך למקור השראה, למקום מפגש של ציירים שעבדו יחדיו ולמקור בלתי נדלה למחקר הצבע והטבע. התערוכה הגדולה מכילה 120 עבודות מרגשות ומהן, כמובן, הרבה מונה, שציורי הגן המרהיב שלו בז׳יברני הם מקור ההשראה לתערוכה כולה. במיוחד אציין את הטריפטיכון הענק של חבצלות המים, שבימים רגילים מתחלק בין שלושה מוזיאונים בארצות הברית וכאן אוחד בפעם הראשונה מזה זמן רב באירופה.  פשוט חגיגה.

 
להציג בפני מצלמה
יש דיסוננס בין אמנות המיצג לבין אמנות התיעוד, שהרי ייחודו של המיצג הוא בזמניותו, בהיותו בר חלוף. אלא שהצורך להנציח הוא כנראה מובנה ולכן מאז שהחלו להעלות מיצגים, קיים התיעוד שלהם. המהות של התערוכה ״להציג בפני המצלמה״ המוצגת עד סוף יוני בטייט מודרן, היא בעייתית, כי אי אפשר באמת לתעד תנועה בתמונות סטילס ולא ברור אם צריך להתייחס לתמונות כאל יצירות בפני עצמן או רק כעדות למיצג המצולם. המצב משתפר כשהתערוכה מתייחסת למיצגים שנועדו מלכתחילה למצלמה, כמו העבודה של איי ווייויי שלולא התיעוד שלה, העין כלל לא היתה מספיקה לקלוט את תהליך הנפילה של הכד בן 2000 שנה, שנראית בה.
הצילומים של עמליה אולמן, עליהם כבר כתבתי, ממציאים ז׳אנר חדש שעושה שימוש בכלים של המדיה החברתית כדי ליצור מיצג שמתקיים באינסטגרם. 
 

אלמגרין ודראגסט במוזיאון תל-אביב
ובינתיים, בעירנו הלבנה, נפל דבר וצמד אמנים-כוכבים הגיע לעיר, אלמגרין ודרגסט הסקנדינבים שפועלים יחד כבר 20 שנים, פתחו השבוע את תערוכתם ״מבנים נטולי כוח״ במוזיאון תל אביב. זוהי תערוכה שאינה מפנקת את מבקריה. היא מפוזרת על פני שמונה תחנות ברחבי המוזיאון ויוצרת מסלול בין עבודות שקל לפספס, כמו תיבת התרומות בכניסה למוזיאון. זו אינה תיבה רגילה אלא אטומה שלא כסף מצוי בה אלא חפצים שונים. התערוכה מלווה בחוברת הסבר המכילה גם מפה, שתסייע למבקרים לחבר בין התחנות השונות. תחנה נוספת, ״משה המודרני״ מציגה דגם אותנטי למדי של תינוק בעריסה שננטש למרגלות כספומט, שאינו עובד כמובן. בניגוד לתערוכות אחרות של הזוג, המתאפיינות בסיפורים עתירי פרטים, זוהי תערוכה מפורקת, או מפוררת, כפי שמגדירה אותה האוצרת רותי דירקטור, תערוכה שמנהלת דיאלוג מורכב עם הצופה. בחלל המרכזי מוצגת עבודה בשם ״העתיד״, שבו מודל של חומת ברלין בגודל טבעי. זוהי דוגמה קלאסית למבנה שפורק מכוחו, המעורר מחשבה על גבולות, הפרדות וחומות באשר הן. והנה מעבר לחומה נראה ילד עגום למראה המתבונן למטה. האם כך נראה העתיד?
התערוכה היא תובענית אך יש שכר בצדה. הצופים אוספים רמזים ולבסוף, התמונה הכוללת אומרת משהו על ערך או היעדר ערך. נסו ותגלו.


צבע טרי
ולסיום, בפעם השמינית, השבוע נפתח יריד ״צבע טרי״. כמו תמיד, הלוקיישן מעורר סקרנות, הפעם ביריד המזרח, הלא הוא גני התערוכה הישנים של תל אביב. השנה לראשונה מתחיל לבצבץ ניחוח קל של בינלאומיות ביריד. בנוסף לגלריות הישראליות מציגות גם שלוש גלריות מחו״ל: מיוון, רומניה ופולין וגם תערוכה בינלאומית. בנוסף יציגו כ-50 אמנים בחממת האמנים העצמאיים. יש גם מתחם עיצוב  וחממת וידאו. כמו בכל שנה יתקיים פרויקט הגלויה הסודית שהכנסותיה לטובת מלגות לנוער מצטיין באמנות ממשפחות מעוטות יכולת. ניתן כבר לרכוש גלויות.  בקיצור, חגיגה גדולה.
 
לפני סיום, בנימה עצובה, השבוע הלכה לעולמה הצלמה עליזה אורבך, רעייתו של היסטוריון האמנות גדעון עפרת. כן מתה השבוע, מהתקף לב בגיל 65 בלבד, זאהה חדיד, הארכיטקטית המפורסמת ביותר בעולם כיום, האשה שפרצה גבולות, תרתי משמע, גם מבחינה צורנית וגם מבחינת היקף עבודותיה בעולם. 
 
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.