זמן קריאה : 2:19 דקות
שיא חדש
הספר שלי יצא לאור בינואר 2015 ומהדורה שנייה הודפסה חודש מאוחר יותר וכבר נאלצתי לעדכן בה השיא חדש למכירת יצירת אמנות. מאז השיא נשבר עוד פעמיים, לאחרונה בשבוע שעבר, כאשר יצירתו של מודיליאני, ״עירום שוכב(ת)״ נמכרה בכריסטיס ניו יורק במחיר 170.4 מיליון דולר. מה יש ביצירה ספציפית זו שמצדיק את השיא החדש, שעקף את ה״צעקה״ של מונק, שנמכרה בשנת 2012 תמורת 120 מיליון דולר ״בלבד״? ובכן, בניגוד למה שהתקשורת מדווחת, לא מדובר ביצירה סנסציונית חד פעמית אלא בדוגמא אחת מסדרה גדולה של ציורים של המאהבת של מודיליאני, שצויירו בין השנים 1916-1918. אין ספק שמדובר ביצירה מרהיבה! עמדתי מולה בהשתאות באולם התצוגה של כריסטיס בלונדון בחודש שעבר, לשם הגיעה היצירה במסגרת שיווק המכירה בניו יורק. השילוב בין התנוחה הפתיינית והצבעוניות החושנית יוצרים רושם עז. אוקי. יצירה מרהיבה אחרת מאותה תקופה נמכרה ב- 2010 ב- 68.9 מיליון דולר, שהיה אז השיא לאמן זה. ובכל זאת? האם מחיר השיא אומר משהו על חשיבותו של מודיליאני בהיסטוריה של האמנות? האם הוא חשוב יותר מפיקאסו, מונק וסזאן, מחזיקי השיאים הקודמים? כמובן שלא. מודיליאני היה צייר מנייריסטי, שצייר רק דמויות. הסגנון שלו בולט ומוכר והדמויות שלו עטויות אוירה מלנכולית לרוב. במסגרת שיווק היצירה, בית המכירות הציג אותה כיצירה החשובה ביותר של האמן, כיצירה סנסציונית, וכל זאת כדי להגביר את העניין בה. גורם מכריע בתוצאת המכירה הוא העובדה שיצירה זו היתה חבויה באוסף פרטי בששים שנה האחרונות. הגעתה לשוק של יצירה כה איכותית וכאמור, מרהיבה, היא אירוע בפני עצמו. כל מוזיאון חשוב היה שמח להתהדר בה אלא שאף מוזיאון אינו יכול להרשות לעצמו לשלם מחירים כאלה.
הנדירות של יצירה כזו בשוק החופשי, כמות הכסף הפנוי שיש בעולם והבאז השיווקי שנוצר סביבו הביאו לשבירת השיא הנוכחי. הרוכש האנונימי כבר אינו כזה. מדובר על הטייקון הסיני ליו יקיאן, נהג מונית לשעבר, שעשה את הונו בשוק ההון. מה שאומר שהסיכויים לשוחרי אמנות מערביים ליהנות בעתיד מיצירה זו הם אפסיים.
פרטים טכניים על מכירה זו ומכירות קודמות ניתן לקרוא כאן.
צבע הכסף
מיזם חדש של בנק דיסקונט יוצר חיבור מדליק בין אמנות לכסף בדמותם של כרטיסי אשראי חדשים של ויזה כאל, עליהם מתנוססות יצירות אמנות מתוך אוסף דיסקונט. איך לא חשבו על זה קודם? זה קל מאד. נכנסים לכאן, בוחרים אחד מהדימויים ומזמינים! זה מפרגן לאמנים ישראלים ועושה עליז בארנק. אם כבר משתמשים בכרטיס, לפאני את שלי כבר הזמנתי.
ערך הכסף
אבי הכלכלה המודרנית אדם סמית קבע כבר בסוף המאה ה- 18 שערך הכסף הוא עניין של אמון, המבוסס על הקונצנזוס ששטר של מאה שקל אכן שווה מאה שקל. כי הרי בפועל, החומרים שמהם עשויים הכסף הם חסרי ערך, בדומה לחומרים שמהם עשויים יצירות האמנות. הערך התרבותי/חברתי של שטר כסף או יצירת אמנות מבוסס על אותה הסכמה.
אמנית בריטית יצרה סדרת עבודות מרהיבה בשם ״עניין של אמונה״, שבה היא לוקחת שטרות כסף, גוזרת אותם (!) ומכינה מהם פרחים, המוצגים בתוך מיכלי זכוכית כמו זנים נדירים במוזיאון לטבע. יש הרבה נקודות השקה בין הז׳רגון הכלכלי לעולם החי: צמיחה, תוצרת, יבול ואם אנו מאמינים שפני האמנות כפני הדור, אז העבודות הללו מגלמות את מצב האמנות 2015.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן. סיימה את לימודי התואר השני ביחידה למחקר תרבות באוניברסיטת תל-אביב וכותבת בימים אלה את עבודת המאסטר שלה על אספני אמנות בישראל. לפני כשנה הוציאה לאור את הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
הספר שלי יצא לאור בינואר 2015 ומהדורה שנייה הודפסה חודש מאוחר יותר וכבר נאלצתי לעדכן בה השיא חדש למכירת יצירת אמנות. מאז השיא נשבר עוד פעמיים, לאחרונה בשבוע שעבר, כאשר יצירתו של מודיליאני, ״עירום שוכב(ת)״ נמכרה בכריסטיס ניו יורק במחיר 170.4 מיליון דולר. מה יש ביצירה ספציפית זו שמצדיק את השיא החדש, שעקף את ה״צעקה״ של מונק, שנמכרה בשנת 2012 תמורת 120 מיליון דולר ״בלבד״? ובכן, בניגוד למה שהתקשורת מדווחת, לא מדובר ביצירה סנסציונית חד פעמית אלא בדוגמא אחת מסדרה גדולה של ציורים של המאהבת של מודיליאני, שצויירו בין השנים 1916-1918. אין ספק שמדובר ביצירה מרהיבה! עמדתי מולה בהשתאות באולם התצוגה של כריסטיס בלונדון בחודש שעבר, לשם הגיעה היצירה במסגרת שיווק המכירה בניו יורק. השילוב בין התנוחה הפתיינית והצבעוניות החושנית יוצרים רושם עז. אוקי. יצירה מרהיבה אחרת מאותה תקופה נמכרה ב- 2010 ב- 68.9 מיליון דולר, שהיה אז השיא לאמן זה. ובכל זאת? האם מחיר השיא אומר משהו על חשיבותו של מודיליאני בהיסטוריה של האמנות? האם הוא חשוב יותר מפיקאסו, מונק וסזאן, מחזיקי השיאים הקודמים? כמובן שלא. מודיליאני היה צייר מנייריסטי, שצייר רק דמויות. הסגנון שלו בולט ומוכר והדמויות שלו עטויות אוירה מלנכולית לרוב. במסגרת שיווק היצירה, בית המכירות הציג אותה כיצירה החשובה ביותר של האמן, כיצירה סנסציונית, וכל זאת כדי להגביר את העניין בה. גורם מכריע בתוצאת המכירה הוא העובדה שיצירה זו היתה חבויה באוסף פרטי בששים שנה האחרונות. הגעתה לשוק של יצירה כה איכותית וכאמור, מרהיבה, היא אירוע בפני עצמו. כל מוזיאון חשוב היה שמח להתהדר בה אלא שאף מוזיאון אינו יכול להרשות לעצמו לשלם מחירים כאלה.
הנדירות של יצירה כזו בשוק החופשי, כמות הכסף הפנוי שיש בעולם והבאז השיווקי שנוצר סביבו הביאו לשבירת השיא הנוכחי. הרוכש האנונימי כבר אינו כזה. מדובר על הטייקון הסיני ליו יקיאן, נהג מונית לשעבר, שעשה את הונו בשוק ההון. מה שאומר שהסיכויים לשוחרי אמנות מערביים ליהנות בעתיד מיצירה זו הם אפסיים.
פרטים טכניים על מכירה זו ומכירות קודמות ניתן לקרוא כאן.
צבע הכסף
מיזם חדש של בנק דיסקונט יוצר חיבור מדליק בין אמנות לכסף בדמותם של כרטיסי אשראי חדשים של ויזה כאל, עליהם מתנוססות יצירות אמנות מתוך אוסף דיסקונט. איך לא חשבו על זה קודם? זה קל מאד. נכנסים לכאן, בוחרים אחד מהדימויים ומזמינים! זה מפרגן לאמנים ישראלים ועושה עליז בארנק. אם כבר משתמשים בכרטיס, לפאני את שלי כבר הזמנתי.
ערך הכסף
אבי הכלכלה המודרנית אדם סמית קבע כבר בסוף המאה ה- 18 שערך הכסף הוא עניין של אמון, המבוסס על הקונצנזוס ששטר של מאה שקל אכן שווה מאה שקל. כי הרי בפועל, החומרים שמהם עשויים הכסף הם חסרי ערך, בדומה לחומרים שמהם עשויים יצירות האמנות. הערך התרבותי/חברתי של שטר כסף או יצירת אמנות מבוסס על אותה הסכמה.
אמנית בריטית יצרה סדרת עבודות מרהיבה בשם ״עניין של אמונה״, שבה היא לוקחת שטרות כסף, גוזרת אותם (!) ומכינה מהם פרחים, המוצגים בתוך מיכלי זכוכית כמו זנים נדירים במוזיאון לטבע. יש הרבה נקודות השקה בין הז׳רגון הכלכלי לעולם החי: צמיחה, תוצרת, יבול ואם אנו מאמינים שפני האמנות כפני הדור, אז העבודות הללו מגלמות את מצב האמנות 2015.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן. סיימה את לימודי התואר השני ביחידה למחקר תרבות באוניברסיטת תל-אביב וכותבת בימים אלה את עבודת המאסטר שלה על אספני אמנות בישראל. לפני כשנה הוציאה לאור את הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.