זמן קריאה : 1:25 דקות
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
סוגיית ה - #me too הולכת ומתרחבת ומעלה יותר ויותר שאלות אתיות הקשורות לשחקנים בשדה האמנות. אחרי שנייט לנדסמן, המוציא לאור של המגזין Artforum התפטר בעקבות תלונות שהגישו נגדו נשים על הטרדה מינית, הגיע תורו של האמן האמריקאי המפורסם צ׳אק קלוז, שלאחרונה התלוננו נגדו ארבע נשים על הטרדה מינית. הפעם, כהצהרה מוסרית וגם כאקט של ענישה, הסירה אוניברסיטת סיאטל עבודה שלו מתערוכה והנשיונל גלרי בוושינגטון הודיעה על ביטול תערוכה שלו, שהיתה מתוכננת במאי.
מרתק לחשוב כמה השתנה עולם האמנות בזמן כה קצר. הרי רק לפני כמה חודשים, כשהאמן האפרו אמריקאי זוולטו מטטואה הורשע ברציחתה של צעירה, שעסקה בזנות, אף חלל תצוגה, שמציג את האמן או מחזיק אותו באוספיו, לא השמיע את קולו. סביר להניח שאם הדבר היה קורה עכשיו, התגובה להרשעתו ברצח כבר היתה אחרת.
סוגיית ה - #me too הולכת ומתרחבת ומעלה יותר ויותר שאלות אתיות הקשורות לשחקנים בשדה האמנות. אחרי שנייט לנדסמן, המוציא לאור של המגזין Artforum התפטר בעקבות תלונות שהגישו נגדו נשים על הטרדה מינית, הגיע תורו של האמן האמריקאי המפורסם צ׳אק קלוז, שלאחרונה התלוננו נגדו ארבע נשים על הטרדה מינית. הפעם, כהצהרה מוסרית וגם כאקט של ענישה, הסירה אוניברסיטת סיאטל עבודה שלו מתערוכה והנשיונל גלרי בוושינגטון הודיעה על ביטול תערוכה שלו, שהיתה מתוכננת במאי.
מרתק לחשוב כמה השתנה עולם האמנות בזמן כה קצר. הרי רק לפני כמה חודשים, כשהאמן האפרו אמריקאי זוולטו מטטואה הורשע ברציחתה של צעירה, שעסקה בזנות, אף חלל תצוגה, שמציג את האמן או מחזיק אותו באוספיו, לא השמיע את קולו. סביר להניח שאם הדבר היה קורה עכשיו, התגובה להרשעתו ברצח כבר היתה אחרת.
צ׳אק קלוז
אבל זוהי רק ההתחלה. אפשר לראות באקט הזה נגד קלוז הקבלה לאופן שבו רידלי סקוט, בימאי הסרט ״כל הכסף שבעולם״ פשוט מחק את קווין ספייסי, לאחר התלונות נגדו, מחומרי הסרט, צילם וערך מחדש. בהמשך לכך, אפשר לשאול האם המוזיאונים ימשיכו ויורידו את יצירות האמנות של גדולי הציירים מהקירות, יוציאו מהמחסנים, ואולי אף ימחקו מהמהדורות הבאות של ספרי ההיסטוריה? ולאחר מכן מה ישאר בהיסטוריה של האמנות? כפי שנשים היו חורים שחורים עד לא מזמן כך יהפכו עכשיו המטרידים למיניהם לחורים שחורים? באחת השיחות בנושא עם ציירת מקומית היא חשבה שצריך לעשות הפרדה מלאה בין תרומתו של האמן להיסטוריה של האמנות לבין מעשיו בחייו האישיים וכל עוד הוא לא קורא לכך ביצירתו – אין לערבב בין הדברים (למשל, כמו הסיפור האחרון על הוצאת גאלימר, שהחליטה להוציא לאור את הפמפלטים האנטישמיים של לואי-פרדיננד סלין, ולאור הביקורת הרבה חזרה בה מהחלטתה). ״איך עולם האמנות היה נראה ללא קרווג׳יו, שהיה צריך לברוח לרומא לאחר שהרג אדם בברוטאליות?״, שאלה. ״הרי יש אפשרות שאם יפשפשו במאחורי הקלעים של פיקאסו, גוגן, דאלי ועוד רבים רבים אחרים, הם הבאים בתור״. אין ספק שזו שאלה שאולי עוד נצטרך לתת עליה את הדעת ככל שהסיפורים ימשיכו ויחשפו