לארי אברמסון (1954)

מבכירי האמנים הישראלים, מרבה לעסוק בחיבור בין זהות, פוליטיקה ולאומיות.


לארי אברמסון נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, בן לאם שהייתה מחנכת לבריאות ולאב רופא. הוריו היו פעילים בקבוצה שהעניקה טיפול לקבוצות מיעוט במדינה ובשל כך סבלו מרדיפות מצד משטר האפרטהייד.
בשנת 1961 עלתה משפחתו לישראל בעקבות הזמנה מבית-הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, והתיישבה בירושלים. אברמסון למד בתיכון שליד האוניברסיטה-העברית בירושלים. בשנת 1970, בהיותו בן 16, היה אברמסון אחד מן החותמים על "מכתב השמיניסטים" שהופנה לגולדה מאיר.
בשנת 1973 נסע אברמסון לאנגליה בכדי ללמוד בבית הספר לאמנות בצ'לסי שבלונדון, אך חזר לארץ בשנת 1974. עם שובו ארצה הצטרף כדפס וכאוצר תערוכות ל'סדנת ההדפס ירושלים', שם עבד ופעל בין השנים 1986-1975.

אברמסון עמד בראש המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב 'בצלאל' בין השנים 1999-1992, שם ייסד את התכנית לתואר שני באמנות ועמד בראשה. הוא שימש כמרצה אורח במכון לאמנות של סן-פרנסיסקו, בחוג לאמנות של אוניברסיטת חיפה ובפקולטה לעיצוב של האוניברסיטה למדעים שימושיים בהמבורג. מאז שנת 2001 הוא משמש כפרופסור במחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר ובשנים 2016-2014 עמד בראשה.

במהלך השנים הציג אברמסון תערוכות רבות ברחבי העולם, בין היתר בגלריה ברטה אורדנג בניו יורק (1978, 1980), בביאנלה בוונציה (1986), במוזיאון ישראל בירושלים (1989), במוזיאון תל-אביב לאמנות (1993) ובמוזיאון מגנס בברקלי (2006). בשנת 2010 הוצגה במוזיאון תל-אביב לאמנות תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה של עבודותיו וזכתה לשבחים רבים. בשנת 2012 הציג את התערוכה "1967", שעסקה במלחמת שש הימים, וזכתה לביקורות נלהבות. מזה קרוב ל-30 שנים שאברמסון משתתף בתערוכות ובפרויקטים רבים למען דו-קיום שוויוני בין ישראלים לפלסטינים ואף היה ממייסדי קבוצת "אמנים ללא חומות" – בה חברים יוצרים ישראלים ופלסטינים.

 במהלך השנים הוענקו לו מגוון פרסים יוקרתיים, בהם פרס פונדיק לאמן ישראלי (מוזיאון תל-אביב, 2007), פרס שר החינוך והתרבות (1998), פרס ע"ש ז'אק אוחנה (מוזיאון תל-אביב 1991) ופרס קולינר לאמן ישראלי צעיר (מוזיאון ישראל, 1979).