לצייר את המובן מאליו/ קרן ענבי

לצייר את המובן מאליו/ קרן ענבי

על הביאנלה של מוזיאון הויטני לאמנות אמריקאית, ניו יורק

 
'Triumph of Painting' הייתה יכולה להיות כותרת מייצגת לביאנלה הנוכחית של מוזיאון הויטני לאמנות אמריקאית לולא הייתה כבר שייכת ומזוהה עם התערוכה האייקונית שנערכה בגלריה סאצ'י ב-2005. שפע של ציור מוצג בחללים מרווחים, לעומת מעט הפיסול, הצילום והמייצבים (בעיקר דיגיטאליים) המוצגים מעט בדוחק. הביאנלה שנוסדה בשנת 1932 מציגה את המהדורה הראשונה שלה בבניין החדש בצ'לסי ומאגדת כ-63 אמנים בדרגות שונות בקריירה שלהם לתמונת מצב סובייקטיבית של האמנות האמריקאית העכשווית. שני האוצרים הצעירים (Christopher Y. Lew (36 ו-(34) Mia Locks יצרו אירוע ביקורתי שדן בשדה האמנות העכשווית בארה"ב ומספק הזדמנות לחשיבה מעמיקה והתבוננות רחבה על התרבות והחברה בתקופה רווית מתחים גזעיים, אי שוויון כלכלי ופוליטיקה מקוטבת ומפלגת.  
,Dana Schutz, Elevator, 2017 1- Dana Schutz
כל אחת משתי הקומות המרכזיות של הביאנלה נפתחת עם ציור גדול מימדים: הציור 'מעלית' של דנה שוץ והציור 'האבות הקדמונים של ג'ינג'ס חאן עם איש שחור על סוס' של הנרי טילור. ההצבה ההיררכית כמוה כהצהרה על הרלוונטיות של המדיום במאה ה- 21. בהמשך מוצגים מייצבים דיגיטליים וביחד שני המדיומים השונים הם הבולטים בתערוכה. רבות נכתב ודובר על הסערה סביב הציור 'ארון קבורה פתוח' של דנה שוץ שנוצר בתגובה לצילום הנער האפרו-אמריקאי אמט טיל שנרצח בברוטאליות ב- 1955 על ידי שני גברים לבנים שזוכו מאשמת רצח. אימו של הנער החליטה להשאיר בטקס הקבורה את ארונו פתוח בכדיי שיראו ויזכרו את פניו המרוטשים. שוץ יצרה בעקבות צילום הנער את הציור שגרם למחאה שיזמה והובילה האמנית השחורה האנה בלאק בטענה שהמקרה הקשה מנוצל לצרכי רווח אישי על ידי אישה לבנה. למרות קריאות מפורשות מצד המוחים להסיר ולהשמיד את הציור, הוא נשאר תלוי בתערוכה שלצידו תלוי טקסט אישי מאת האמנית. שוץ מסבירה בטקסט שציירה את הציור בקיץ 2016 כתגובה לאווירה האלימה, הגזענית והסקסיסטית ששררה באותה תקופה והפכה לחלק שגרתי בפוליטיקה ובתקשורת. היא יצרה אנלוגיה למקרה של טיל שהוצף שוב ועד היום הוא כפצע פתוח "שאלתי את עצמי למי הנושא הזה שייך? האם הוא שייך לאמא? האם הוא שייך לקהילה השחורה? האם זה הכאב של כולנו? אני מאמינה שבאקט  של האם של השארת הארון פתוח, היא רצתה שהמוות של בנה יהפוך להיות הכאב של אמריקה...זה קרה באמריקה וזה עדיין קורה. הציור מעולם לא היה למכירה ומעולם לא יהיה". 
Dana Schutz, Open Casket, 2016 Dana Schutz, Open Casket, 2016
בציור שממשיך את העיסוק בנושא זה "הזמנים שאינם משתנים, מהר מספיק!", 2017, מבטא הנרי טיילור מתח גזעי בין רשויות אכיפת החוק והקהילות אותן הן משרתות. טיילור מתאר מקרה אמיתי שקרה ביולי 2016, שוטר ירה בעצור דקות ספורות לאחר מעצרו במיניסוטה. ציוריהם של שוץ וטיילור בתערוכה מעלים שאלות מעניינות על פוליטיקת הזהויות. האם יש דבר כזה מונופול על דימויים? מהם הגבולות ואת מי הם משרתים? את הסיפור שאנחנו רוצים לספר? את העובדות? את האמן? את הקורבן? האם הקורבנות הללו מפסיקים להיות אנשים והופכים להיות דימוי שניתן להשתמש בו כמו בכל דימוי אחר? 
Henry Talor, The Times Thay aint changing, fast enough, 2017 3- Henry Talor, The Times Thay aint changing, fast enough, 2017
Henry Tayloe, A Happy Day For Us, 2017 4- Henry Tayloe, A Happy Day For Us, 2017
סהרה הגאס (Shara Hughes)  מציגה סדרת ציורי נופים צבעוניים ודמיוניים הנעים על הציר שבין פיגורטיבי למופשט ומתייחסים לתפיסת המסורתית של הציור כתמונת חלון למציאות. 
Shara Hughes, Split Ends, 2016 5- Shara Hughes, Split Ends, 2016
Shara Hughes, Cascade, 2016 6- Shara Hughes, Cascade, 2016
 קרי מויר  (Carrie Moyer) יוצרת בהשראת קולאג'ים קטנים  ציורים אבסטרקטים בטכניקה מעורבת שמזכירים עולם דימויים ארכיטקטוניים, נוף וגוף. 
Carrie Moyer, 2016 7- Carrie Moyer, 2016
הפורטרטים הצבעוניים של עליזה ניסנבאום (Aliza Nisenbaum) מתארים חיי שגרה בעיקר של מהגרים בחללים אינטימיים. ניסבאום מציירת מהתבוננות במודלים חיים של מהגרים, היא שואפת להציגם בשגרה ביתית מחוץ לקונטקסט הסטראוטיפי שבדרך כלל דמויות אלו מוצגות בה. 
Aliza Nisenbaum, 2016 8- Aliza Nisenbaum, 2016
ג'ון קסלר (Jon Kessler) מציג את מה שהוא מכנה 'פסלים פרפורמטיביים', שתי העבודות 'אקסודוס' ו'אבולוציה' הם פרטים מתוך פרויקט עתידי גדול יותר ומתייחסים להשפעות חברתיות וסביבתיות. ב'אקסודוס' בובות מסתובבות בתהלוכה אינסופית שהיא כסמל להגירה אינסופית. 'אבולוציה' מתמקדת בעליית גובה פני הים ובניית גורדי שחקים יוקרתיים על קו המים. 
2016,Jon Kessler, Evolution 9- Jon Kessler, Evolution
Jon Kessler, Exodus, 2016 10- Jon Kessler, Exodus, 2016
ערכה של הביאנלה הנוכחית טמון בכך שהעבודות המוצגות בה מבקשות מאתנו לבחון את היחס שלנו כפרטים אל מול הקהילה והחברה. נושאים חברתיים כמו אלימות ונגישות להזדמנויות שוות מוצגים לצד הצעות לדרכים דמיוניות לפרש את המציאות שמתייחסות בכבוד להיסטוריה ולמקום ספציפיים. יחד עם זאת, הביאנלה יוצרת אזורים של עולמות אלטרנטיביים דמיוניים לעתים אף מסויטים, בעוד חלקים נרחבים ממנה מעודדים את ההנאה שבהתבוננות איטית למשל, בפורמליזם אבסטרקטי. הביאנלה הנוכחית מתאפיינת בסוג של צניעות וחוסר ספקטקל לעומת קודמותיה, אך היא מזמינה אותנו הפעם יותר מתמיד לעצור, להתבונן ולשאול שאלות על עצמנו ועל הקהילה שלנו. 
Henry Taylor, The 4th, 2012 11- Henry Taylor, The 4th, 2012
צילומים: קרן ענבי

הביאנלה של מוזיאון הויטני לאמנות אמריקאית, ניו יורק מוצגת עד 11.6.2017
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.