גלריה זימאק ביריד אמנות בסינגפור

מערבה מכאן

האספנים הישראלים מחפשים אמנות בינלאומית, הגלריות הישראלית מחפשות דרכים לשרוד, וקונים זרים הפכו לקהל היעד, הן לאמנים ישראלים והן לאמנים בינלאומיים שמציגים בארץ.

מאת: רעות ברנע *

 
השנתיים האחרונות לא היו זוהרות במיוחד עבור הגלריות בארץ. גלריות ותיקות וחשובות כמו ג'ולי מ. ונלי אמן נסגרו, אחרות כמו פיינברג פרוג'קטס צמצמו את פעילותן והשמועות טוענות שעוד מהגלריות כבר מדשדשות ולא מצליחות לשאת בהוצאות. רבים מהישראלים שקנו בעבר אמנות ישראלית מעדיפים לקנות היום אמנות בינלאומית בירידים הרבים ברחבי העולם, והרבה מהאספנים הגדולים, דוגמת שלום שפילמן, גבי ועמי בראון ויגאל אהובי, מכרו ומוכרים את היצירות הישראלית שברשותם.
כתוצאה מכך, נתיב המילוט המרכזי עבור הגלריות שעוד מצליחות לשרוד הפך להיות התמקדות במכירה ללקוחות מחו"ל. יש גלריות כמו דביר שעושות את זה כבר שנים, והיו בין הראשונות להציג בירידים בינלאומיים כמו Frieze וארט באזל, לייצג אמנים בינלאומיים ובשנה שעברה גם לפתוח סניף בבריסל. גם גלריה זומר היא מוותיקות המשתתפות בירידים בינלאומיים, ולמרות שהיא ממשיכה לפעול כהרגלה בת"א, פתחה הגלריה משרד בציריך ממנו מתנהלים רוב ענייניה. במקביל, הולכות ומחזקות גם שאר הגלריות את הקשרים שלהן עם אספנים מהעולם. 
מתוך התערוכה של ג׳ואל מוריסון בגלריה אלון שגב Alon_004
"אולי עשרה אחוז מהלקוחות שלנו הם ישראליים" אומר אלון שגב, מגלריה אלון שגב בת"א. "בהתחלה רוב הקונים היו ישראליים אבל זה החל להשתנות בשנים האחרונות ועכשיו רוב הקונים שלנו הם מחו"ל. הלקוחות הישראלים חשובים לנו אבל השוק הישראלי הצטמצם, ומצד שני יש בישראל הרבה קהל זר, בין אם חובבי אמנות שמגיעים לביקור ובין אם כאלה שמחזיקים פה דירה או בית. אנחנו הבנו עם השנים שאנחנו צריכים להתחיל להסתכל יותר החוצה, השקענו זמן ומאמץ וזה השתלם. אנחנו נמצאים בקשר עם אספנים בעולם ויודעים להציע להם את מה שהם מחפשים. חלק מהעניין הוא גם לייצג את האמנים שאותם אספנים מחפשים ולהוסיף לגלריה אמנים בינלאומיים אותם אנחנו מייצגים. גידי רובין למשל, הוא אמנם ישראלי במקור אבל הוא מוגדר כאמן בינלאומי. הוא חי ועובד בלונדון ויש לו ארבע גלריות שמייצגות אותו בעולם. האמן האמריקאי ג'ואל מוריסון, שעובד עם גלריה גגוזיאן, הוא דוגמה נוספת. הוא הציג אצלנו לאחרונה פסלים קטנים שנחשבים יקרים מאד יחסית לשוק הישראלי, וחוץ מפסל אחד, כולם נרכשו על ידי קונים מאירופה ומארצות הברית". 
למה שאספן מלונדון ירכוש מכם עבודה של גידי רובין ולא מהגלריה שמייצגת אותו בלונדון?
"ראשית, ציור שנמצא אצלי לא בהכרח נמצא בגלריה בלונדון ולהפך. שנית, יש מערכת של קשרים אישיים שנבנית בין הגלריה לבין האספן. וכן, גם אספנים עושים שופינג, מסתכלים מה יש בגלריות השונות. ההובלה עבור רובם היא לא בעיה, זוהי תוספת של 1,500 ליש"ט".
אתם משתתפים בירידים בחו"ל?
"הצגנו בהרבה ירידים במהלך השנים, בלונדון, הונג קונג, ניו יורק, ברלין ועוד. בשנה האחרונה אנחנו מכוונים לירידים אחרים, כאלה שקצת יותר קשה להתקבל אליהם. זה סיפור מאד יקר לצאת ליריד ולכן צריך לתכנן את זה נכון. לשיקגו, למשל, לא הייתי נוסע עכשיו אבל ללונדון כן כי יש לנו הרבה אספנים בריטים ואני יודע שלא מעט מהם יבואו לפגוש ולראות".
מי האספנים מחו"ל?
"מרביתם יהודים מאירופה ומארצות הברית. היו גם מכירות ללא-יהודים, בעיקר מאסיה".
 
אולי עשרה אחוז מהלקוחות הם ישראלים. אלון שגב אלון שגב
******
גם בגלריה גבעון השתנה צביון הקונים והיום מרביתם מחו"ל. "אנחנו חיים בתקופה בה יש מעט מאוד אספנים מישראל", אומרת נעמי גבעון, שמנהלת את הגלריה ביחד עם אחותה נורית וולף. "אנחנו נמצאים כרגע בין דורות. האספנים הוותיקים מעטים ולא מספיקים כדי להחזיק את השוק ואספנים חדשים רק מתחילים להיכנס. בעיה נוספת היא שיש אספנים ישראלים שמעדיפים לרכוש עכשיו אמנות בחו"ל, שנחשבת להשקעה טובה יותר. זה לא אומר שאין לנו קהל – יש אוהבי אמנות בארץ, בתערוכות האחרונות אצלנו של מיכה אולמן ונורית דוד ביקרו כמה אלפי אנשים. אני לא מפקפקת באהבת האמנות של הקהל אבל כן מפקפקת ביכולתו הכלכלית ובמשאבים שיש לו. היכולת של הבורגנות האינטלקטואלית מאד נשחקה בעקבות מהלכים כלכליים ופוליטיים. לכן רוב הקונים בעשור הנוכחי שרוכשים אמנות ישראלית הם מחו״ל, לעומת העשור הראשון של שנות האלפיים בו רוב הקונים היו ישראליים. משנת 2008 בערך אחוזי הקונים מחו"ל עולים על אחוזי הקונים מהארץ, כאשר חלק ניכר מהם הם מוזיאונים".
נעמי גבעון ונורית וולף מגלריה גבעון. חילופי אמנים לקידום מכירות נעמי גבעון ונורית וולף - השקת תערוכה של גבי קלזמר במוזיאון תל אביב - צילום לם-וליץ סטודיו 125
גלריה גבעון בחרה שלא להשתתף בירידים. "בגלל העלייה הגדולה בפופולאריות של אמנות מהמזרח", מסבירה גבעון, "רוב הירידים מאפשרים רק ביתן אחד או שניים לגלריה מישראל. זו המון טרחה ופחות תועלת. לא יכול להיות שאחת הגלריות הכי חזקות בישראל תגיע ליריד בינלאומי ותהיה שם בשוליים. השיטה שלנו כרגע היא לעשות חילופים. בשנתיים האחרונות התחלפנו עם גלריות בברלין – הם הציגו אמנים שלנו כמו יצחק גולומבק וארז ישראלי ואנחנו הצגנו אמנים שלהם. זה מוביל ישר לחשיפה לקהל בינלאומי. כך, למשל, נרכשה עבודה של ארז ישראלי למוזיאון המבורגר בנהוף בברלין. רכישה כזו עושה לה כנפיים ומגיעה לאזניהם של אספנים רבים. הרבה קונים גם מגיעים דרך האתר והפייסבוק. וזה משחרר אותנו מללכת לירידים. התערוכה של משה גרשוני במוזיאון הלאומי של ברלין הביאה אף היא לתוצאות מיידיות. ככל שנרבה בחילופים האלה ובתערוכות מוזיאליות כן ייטב לאמן בישראל".
עבודות של ארז ישראלי שנרכשו לאוסף מוזיאון המבורגר בנהוף בברלין Erez_Israeli1_web
Erez_Israeli3_web
גלריה זימאק, לעומת זאת, מרבה להשתתף בירידים בינלאומיים. רק בשנה האחרונה השתתפה בחמישה ירידים - בניו יורק, טורונטו, הונג קונג, סינגפור ומיאמי. בגלריה מחצית  מהקונים הם ישראלים ומחצית יהודים מחו"ל. "האספנים מהדור החדש הם כאלה שיוצאים בעצמם לירידים בעולם ומסתובבים בהם יותר ממה שהם מסתובבים בגלריות המקומיות", אומר ירון הרמתי, מנהל הגלריה. "יכול להיות שגם בירידים בעולם הם יקנו בסופו של דבר מגלריות ישראליות, אבל זו הדרך שלהם להרגיש  'אנשי העולם הגדול'". הרמתי מציין שאחד הדברים החשובים הוא לדעת לבחור את היריד הנכון ולעשות זאת באופן קבוע. "אנחנו מצאנו לדוגמא יריד בטורונטו בו אנחנו משתתפים כל שנה, ונוצר מצב שהפכנו לבני בית שם. יש לנו את הקהל הקבוע ואת הלקוחות הקבועים שמכירים אותנו. אני מניח שאם ניסע להציג בארט באזל נהיה עוד גלריה נידחת וזה לא ישרת אותנו. יחד עם זאת ליבת הפעילות שלנו היא התערוכות בגלריה בארץ. יש גלריות שמבחינתן החלל בארץ הוא זניח, הן צריכות אותו רק כדי להתקבל להציג בירידים בחו"ל". 
גלריה זימאק ביריד אמנות בסינגפור גלריה זימאק ביריד בסינגפור
בשעה שמרבית הגלריות נושאות את עיניהן החוצה, דווקא אמון יריב מגלריה גורדון פתח חלל תצוגה נוסף בארץ - שאותו הוא מייעד להצגת אמנים זרים. "זה מגוון את העשייה שלנו", הוא אומר. "הרבה אמנים רוצים להציג בישראל, מבחינתם זה קהל אקזוטי וברמה הפרקטית זה גם מאפשר להם להגיע לאספנים ישראלים או יהודים. גם האספנים הישראלים רוצים לראות עוד דברים". יריב כמעט ולא משתתף בירידים, וממשיך להאמין בשוק הישראלי ולראות בו את קהל היעד העיקרי. הסיבה לכך קשורה, בין היתר, להתנהלות השונה של הגלריה, שמאפשרת טווח נשימה. "אנחנו ממעטים לעבוד בשיטת הקונסיגנציה וחלק גדול מהמלאי שייך לגלריה", הוא אומר. "זה מאפשר לנו לתת ללקוחות שלנו את התנאים הכי טובים ועוזר לנו לשמר את היחסים איתם".
 
*רעות ברנע היא כתבת האמנות של "כלכליסט".
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.