עומד על צוק / דנה גילרמן

עומד על צוק / דנה גילרמן
 
המיצג 'פרוטקטיב אדג'' תוקע אצבע בעין לעולם האמנות וגם לעצמו

האירוע בגלריה שלוש, 'פרוטקטיב אדג'' (שמו הלועזי של מבצע צוק איתן), צוחק על שוק האמנות, על השמאל וגם על עצמו. מזמן לא הגעתי לאירוע אמנותי עם קהל רב, ועוד כזה שרכש כרטיסים מראש והטריח את עצמו בשבת. זה הישג לכשעצמו. הישג נוסף הוא היקף ההשקעה: שלוש קומות תצוגה עם מיצג ניסיוני שבו לוקחים חלק מיכל שמיר, יואב כהן, רויטל בן אשר פרץ, שמוכרת כאוצרת מבריקה והפעם משחקת בתפקיד אוצרת/גלריסטית וסהר עזימי שמשחק בתפקיד עבד פלסטיני. כלומר, לא הייתי בטוחה שעיניי אכן תירגמו נכונה את מה שראיתי, אז בדקתי עם ההנהלה. אז מה יש במיצג הזה? בקומה הראשונה מוצגת תערוכה ובה יצירות אמנות של אמני ואמניות הגלריה. בן אשר פרץ מתהלכת ביניהן ומסבירה לקהל הרוכשים הפוטנציאלי כיצד אפשר להתאים את העבודות - גם הקשות שבהן כמו של גדעון גכטמן המנוח, שעוסקות במוות, או פסל הפלסטיני הכפות - לסלון, לגודל של הקיר, לספה. תוך כדי הסברים היא גם זוכה לטיפול אובססיבי בשערה: רפרנס לוונוס של בוטיצ'לי ולעבודת הוידיאו של מרינה אברמוביץ', שבה היא מסרקת את שערה בכוח, וחוזרת שוב ושוב על המשפט: Art beautiful be must. הקומה העליונה מתפקדת כאחורי הקלעים, הסטודיו של האמן, שנראה כעיי חורבות. יש בו כמה דימויים נהדרים כמו פסל קרח בצורת ערימת לבנים שעליו נושף עד כדי התקפי שיעול סהר עזימי. בקומה נוספת מוקרנת דמותו העירומה, כשהוא מתקלח במלט - כך שפעולת השפשוף וההתנקות מעוקרת מתוכן. אפשר לראות במיצג הזה משל פוליטי, אמנותי וקיומי. גם האמן, העבד של הקפיטליזם, הנמצא בתחתית הפירמידה, רוצה להיות אדון. בתום המיצג, מוצעים למכירה 50 עותקים של פסל הפלסטיני הכפות המהווים מעין סגירת מעגל לתצוגה כולה: זו ששמה לצחוק את עולם האמנות, כמו גם את עצמה - כשהאירוע כולו הופך בסופו לעוד מקדם מכירות. לעיתים יש תחושה שמרוב אמירות, המהות קצת מתפזרת, ועדיין זה אירוע שכדאי מאוד לראות.
 
המדור פורסם לראשונה במוסף ״7 לילות״, ידיעות אחרונות