ברונזה היא סגסוגת של נחושת בתוספת יסודות כגון בדיל (לרוב), זרחן, מנגן, אלומיניום או צורן. התוספות משמשות להקשיית הנחושת.
תכונות הברונזה מתאימות במיוחד לפיסול: עמידה בפני איכול, למשל באזורים החשופים למלח ים; הברונזה מתרחבת בחום לפני שמתקררת ולכן בכוחה למלא כל פרט, אף הקטן ביותר, בתוך תבנית; הברונזה ניתנת לעיבוד בקלות יחסית לאחר הייצור, ומפתחת פטינה טבעית על-ידי חִמצון.
יש להבחין בין ברונזה לפליז, שהוא תערובת שונה של יסודות עם נחושת. קל יותר לצקת פליז מברונזה, מאחר והוא נוזלי יותר, אבל תכונותיו הפלסטיות שונות: הוא חומר שביר יותר ולכן יש קשיים מסוימים בעיבוד שלו, ומגוון הפטינות פחות עשיר.
במונחים היסטוריים, ברונזה הוא חומר "צעיר" יחסית: פיסול באבן או בחרס מתקיים כבר עשרות אלפי שנים, מתקופת האבן. כלי ברונזה ראשונים (שבחלקם הם כלי פליז מאחר והשתמשו בסלעים מקומיים שכללו אוסף ספציפי של חומרים ליד הנחושת) התפתחו במסופוטמיה, באזור הר אררט, במהלך האלף השמיני לפנה"ס. תקופת הברונזה המוכרת מתוארכת מהאלף הרביעי לפנה"ס, בו השתכללו הידע והתהליכים הטכנולוגיים להפקה ויציקה של הברונזה. בתקופה זו הברונזות הטובות באזור הים התיכון נוצרו מנחושת ובדיל, שלא בנמצא באזורנו אלא בהרי הפירינאים בספרד והועבר על-ידי הסוחרים הפניקיים.
משערים כי בשל אפשרות ההתכה והאטרקטיביות של הברונזה לשימושים אחרים (נשק, למשל), פסלי ברונזה עתיקים גדולים לא שרדו.
תכונות הברונזה מתאימות במיוחד לפיסול: עמידה בפני איכול, למשל באזורים החשופים למלח ים; הברונזה מתרחבת בחום לפני שמתקררת ולכן בכוחה למלא כל פרט, אף הקטן ביותר, בתוך תבנית; הברונזה ניתנת לעיבוד בקלות יחסית לאחר הייצור, ומפתחת פטינה טבעית על-ידי חִמצון.
יש להבחין בין ברונזה לפליז, שהוא תערובת שונה של יסודות עם נחושת. קל יותר לצקת פליז מברונזה, מאחר והוא נוזלי יותר, אבל תכונותיו הפלסטיות שונות: הוא חומר שביר יותר ולכן יש קשיים מסוימים בעיבוד שלו, ומגוון הפטינות פחות עשיר.
במונחים היסטוריים, ברונזה הוא חומר "צעיר" יחסית: פיסול באבן או בחרס מתקיים כבר עשרות אלפי שנים, מתקופת האבן. כלי ברונזה ראשונים (שבחלקם הם כלי פליז מאחר והשתמשו בסלעים מקומיים שכללו אוסף ספציפי של חומרים ליד הנחושת) התפתחו במסופוטמיה, באזור הר אררט, במהלך האלף השמיני לפנה"ס. תקופת הברונזה המוכרת מתוארכת מהאלף הרביעי לפנה"ס, בו השתכללו הידע והתהליכים הטכנולוגיים להפקה ויציקה של הברונזה. בתקופה זו הברונזות הטובות באזור הים התיכון נוצרו מנחושת ובדיל, שלא בנמצא באזורנו אלא בהרי הפירינאים בספרד והועבר על-ידי הסוחרים הפניקיים.
משערים כי בשל אפשרות ההתכה והאטרקטיביות של הברונזה לשימושים אחרים (נשק, למשל), פסלי ברונזה עתיקים גדולים לא שרדו.
