חוקרת ומרצה בכירה לתולדות האמנות במכללת בית ברל ובאוניברסיטת בר אילן. עיקר מחקריה עוסקים בזיקות שבין הביטוי הוויזואלי לבין הביטוי המילולי (השירה) שבאמצעותן נחשפת היצירה, בין השאר כחיפוש אחר תשוקה ועונג. עבודתה של לוי-איזנברג מתייחסת בראש ובראשונה ליצירות עצמן, כמו גם להגות של האמנים תוך הסתמכות על מכלול פילוסופי ופסיכואנליטי הכולל, בין היתר, את מחקריהם של ז'אן פרנסואה ליוטאר, ליאו ברסאני, וולפגנג איזר, ז'אן לוק-ננסי ועוד רבים.
ספרה "Lire Matisse. La Pensée des Moyens", אשר פורסם בצרפת ב-2005, בהוצאת L'Harmattan / סדרת Ouverture Philosophique, עסק בכתביו של אנרי מאטיס ובהגותו על אודות מלאכת הציור. מחקר זה העניק, להגותו של אמן (בשונה מיצירתו), מעמד אוטונומי ועקרוני, אשר הינו בבחינת מודל ודגם למחשבתם של יוצרים באשר הם. מחקר זה גם חשף את אופן הייצוג, שאינו מימטי, של העולם המוחשי, שבו הצייר הוא, בעת ובעונה אחת, הממציא, האמצעי והנמען הראשי.
בספר "Le Faune Revisité", אשר פורסם בצרפת ב-2010 עמדה לוי-איזנברג על האופן בו על-ידי שימוש בדימויים מן השדה של האמנות החזותית, מאפשר המשורר ביטוי להזיות ולדחפים מיניים ולייצוגם.
בצד מחקריה העקרוניים על אמנות ושירה, על מאטיס ומלארמה, חוקרת לוי-איזנברג את הציור הארצישראלי ואת האמנות הישראלית בדגש על התפתחות השפה האמנותית ואמצעי ההבעה, כבר למן ראשית ההתיישבות בסוף המאה ה-19 במקום חדש ו"בתולי" ללא מסורות אמנותיות מודרניות ומתוך זיקה למודלים בינלאומיים. מחקריה על האמנות הישראלית עוסקים, בין השאר, באביגדור אריכא, אורי רייזמן ומאיה כהן-לוי.
תפקידי הוראה
החל מ-2016 בסיס לאמנות ותרבות
2017-1979 המדרשה, מכללת בית ברל
2017-2011 התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות, אוניברסיטת בר אילן
