ֿֿמהנעשה בשטח / דנה גילרמן 5/7/18

זמן קריאה: 2:50 דקות
ֿֿמהנעשה בשטח / דנה גילרמן 5/7/18
סוזן לנדאו, מנכ״לית מוזיאון תל אביב, עוזבת את תפקידה בקרוב ודורון רבינא, האוצר הראשי, מתחיל להפגין נוכחות ולסמן כיוונים. ״תכנית הבראה״ הוא שמה של תערוכה שתיפתח במוזיאון ב-17.7 ואין ספק שזו הצהרת כוונות של רבינא על דרכי פעולה חדשות ביחס לחלל המוזיאלי ותפקידו. במרץ 2018 הוזמנו 12 אמנים לייצר פעולה במוזיאון דרך דיאלוג. כלומר, עבודה בקבוצה בניגוד לעבודה הסוליסטית המוכרת של יוצרים. זהו אקט לא חדש אמנם אך בהחלט שונה מדרכי הפעולה האופייניות למוזיאונים בארץ (מלבד מוזיאון פתח תקווה שהנסיונות חרוטה על דגלו). האמנים, בני שלושה דורות שונים, גיבשו החלטות, אופני פעולה ואפילו את הכותרת בעלת המשמעות. ״הזמנת האמנים לפעול באופן זה נועדה להכניס אל המוזיאון אופני פעולה שאינם מתאפשרים בדרך כלל בהתנהלות המוכרת של מוזיאונים״, נכתב בהודעה לעיתונות. ״תערוכות מוזיאליות מאופיינות בתהליכים מנוסחים מראש. מתוכננים בקפידה ובנויים על תהליכים מתמשכים של מחקר. פעולת האמנים היא הזדמנות לאפשר את הלא ידוע, את הלא צפוי. את הסיכון״. עכשיו נותר לראות באיזו פעולה נקטה קבוצת 12 המופלאים: עידו גורדון, גלי גרינשפן, דרורה דומיני, ליאור ווטרמן, אלינה יקירביץ׳, רותי סלע, אלי פטל, יעל פרנק, טליה קינן, ברק רביץ, תכלת רם ועירא שליט. 
__עידו גורדון, איור דיגיטלי -דימוי במקור-פנסילבניה גזט, 9
צבא מתנדבים
תערוכות הבוגרים בפתח וזו הזדמנות לראות איזה מהפך התחולל בשדה האמנות המקומי שעד לפני כעשור+ היו בו בעיקר שתי תערוכות בוגרים מרכזיות: בצלאל והמדרשה ועתה מדובר בעשרות. שנקר, מנשר, אורנים, ויצו חיפה, מוסררה, בסיס, ספיר, המדרשה תואר ראשון, המדרשה לימודי המשך, בצלאל תואר ראשון, בצלאל תואר שני, תואר ראשון באוניברסיטת חיפה, תואר שני באוניברסיטת חיפה, סמינר הקיבוצים, מכללת הדסה, מכללת תל חי (ויסלחו לי כל אלה שאני לא זוכרת עכשיו). לא ברור מה גרם לתנופה הזו: אמנם היתה תקופה שחללי התצוגה גדלו והתרחבו אך בשנים האחרונות גם הרבה גלריות נסגרו, עקב המצב הכלכלי. בתי הספר לאמנות על סף פשיטת רגל ונלחמים על כל סטודנט/ית בפוטנציה, אין היום יותר כסף בשדה האמנות, נהפוך הוא: שוק האמנות במצב מאוד לא טוב. נכון שיש יותר אמנים ואמניות שעוברים ללמוד בחו״ל וזוכים שם להצלחה: אך המעבר לחו״ל לא פשוט ודורש נחישות רבה ותמיכה כלכלית, שלא לומר את העובדה הידועה לכל: מאות מסיימים בכל שנה, בודדים ממשיכים במסלול המפרך של להיות אמן על כל המשתמע מזה. אז מה מניע את המערכת הזו? אני אעלה השערה: שדה האמנות הוא במה להצגת תפיסות, זהויות, תרחישים, אלטרנטיוות. האמנות היא שומר הסף של חברה - המצפון שלה, כמו גם השיקוף שלה, וככל שהמצב רע יותר, יש התגייסות גדולה יותר, והאמנים הם מעין צבא מתנדבים אלטרנטיווי, שמטרתו להדוף את הרס התרבות והוולגריות, ולשמר את הערכים הבסיסיים של חברה שנמצאת בתקופת משבר.
__עמיר_גרשי_ללא_כותרת_2018_ספריי_על_בד_קרדיט צילום יחצ1_
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.