Home Webmail Password Help File Manager Logout Edit a file אוסף פריטים אנטישמיים מחפש מוזיאון בארץ - בסיס לאמנות ותרבות
אורי קצנשטיין יושב על כסא דמוי צלב קרס

אוסף פריטים אנטישמיים מחפש מוזיאון בארץ / גלעד מלצר

זמן קריאה: 3:59 דקות
אוסף פריטים אנטישמיים מחפש מוזיאון בארץ / גלעד מלצר
 
 
אנחנו חיים בתקופה שהאנטישמיות על צורותיה השונות, המכוערות, שוב מרימה את ראשה במקומות רבים. הטבח בבית הכנסת בפנסילבניה, ארה"ב, הוא סימפטום טרגי במיוחד שהתרחש אחרי שנים של רטוריקה סמויה וגלויה נגד יהודים ויהדות ברחבי העולם המערבי והערבי.

בידיעה שהתפרסמה לא מזמן בעיתון "הארץ" (8 בנובמבר, 2018, מדור גלריה), התברר שיהלומן יהודי-בלגי, ארתור לנגרמן, מנסה מזה מספר שנים לעניין מוזיאונים בישראל להיות בית לאוסף הייחודי שלו: פריטים אנטישמים מרחבי אירופה, בעיקר במאה שקדמה לשואה, ובמהלכה. השיגעון לדבר החל אצל לנגרמן, ניצול שואה (יליד 1942), בעקבות משפט אייכמן (1961), ומאז הוא מצא-רכש-החליף-אסף למעלה מ-7000 פריטים: כרזות, איורים, מודעות, גלויות ואובייקטים שונים ומשונים (וכן, די מחרידים), אשר מבחר מהם הוצג לפני כשנה במוזיאון המורשת של נורמנדי בתערוכה "כרזות מחרידות, 1886-1946".
כרזה אנטישמית 288f6e89cad1479e606c103505e7e3d8
אורי קצנשטיין יושב על כסא דמוי צלב קרס VP_Picture1441-1000x1000
אבל בישראל אין קופץ על "המציאה", למרות שלדעתי, כאן צריך, חייב, להיות הבית שלהן. התעלמות מהאוצר החזותי, חזותי-טקסטואלי, המבעית והעשיר הזה לא רק שלא תמחק את אחת התופעות המכוערות בתולדות האנושות, היא בעיקר תחליש את האפשרויות הפדגוגיות להבין את המנגנונים שמאחורי האנטישמיות, מהכרות אינטימית, צורבת, היסטורית, תרבותית עם מגוון טקטיקות השכנוע והתעמולה, ועם האפשרות להיאבק בגלגולים העכשוויים של המפלצת רבת השנים והראשים.
באופן כללי, שימוש בסממנים אנטישמים, ובעיקר בסימבוליקה נאצית באמנות הישראלית עורר מחאה, ולעיתים אף קריאה לסנקציות או צנזורה. התערוכה "חייה ומות כאווה בראון" שהציג רועי רוזן במוזיאון ישראל, ואשר בכמה מהעבודות שבה נשתלו צלבי קרס ושאר "מטעמים" נאציים הביאה לקריאות בכנסת לביטול התמיכה במוזיאון, ולהאשמת רוזן באנטישמיות. צלב קרס מפסיפס – ועוד מספר ציורים פרובוקטיביים - שהוצג ב"פיצוץ", תערוכת היחיד של דוד וקשטיין במוזיאון תל אביב גרם אף הוא לשערוריה שבסופה המוזיאון והאמן הסכימו, "מתוך התחשבות ברגשות הציבור" להסיר 10 עבודות. אותו סמל הודי עתיק שאומץ על ידי הנאצים הופיע שוב במוזיאון תל אביב, ב-  Backyard תערוכת היחיד של אורי קצנשטיין הפעם מפוסל ככסא. ושוב, הריטואל הקבוע: זעזוע, לחץ מהגורמים הרשמיים, והפעם זה הסתיים כשקצנשטיין הסביר לשרת התרבות מדוע העבודה חשובה ולא תומכת בנאצים. השרה השתכנעה, ושקט חזר לשרור בין כתלי הקוביה הלבנה.
מעניין לציין שהמופע הראשון, ככל הנראה, של צלב קרס – מסובב על צירו - באמנות הישראלית, הציור של נפתלי בזם "פועל ניצול אושוויץ" שנעשה בשנת 1953, סמוך למדי לסיום השואה, עבר דווקא בשתיקה. נהיינו רגישים יותר, או שמא שמרנים יותר?
נפתלי בזם, ״פועל ניצול אושוויץ״ בזם
7196335d1e681fb936478dbb7213f1c2
איסוף, שימור, קטלוג, הנכחה ותצוגה של דימויים, טקסטים, אובייקטים, שירים וסרטים שעניינם העלבה, פגיעה, השפלה, או הפצת מידע שיקרי, מאיים, מפחיד ומכוער בנוגע לאחר – שחורים, אסיאתים, עניים, יהודים, מוסלמים, הינם תופעה חדשה.
בארצות הברית, לדוגמא, בתוך שלל המוסדות (ההערכה היא שמדובר במאות ברחבי היבשת) העוסקים במורשת צאצאי האפריקאים במדינה, קיימים כמה שמתמקדים רק בפן ההופכי: באובייקטים או בתופעות שמדיפים שנאת (או בוז, לעג, אימה) שחורים. בקצה אחד נמצא מוזיאון החווה שהקים ג'יימס קאמינגס. המליונר (הלבן) רכש אחוזה בלואיזיאנה, ששורשיה נמשכו עד עמוק לתוך המאה ה-18, כלומר לתקופת העבדות. הוא החליט שרוב שטח האחוזה, המטעים והבתים ההיסטוריים, כולל הבית המרכזי והאזור והמבנים ששמשו למגורי עבדים, יהפכו למוזיאון. מאות אלפי מבקרים מגיעים למקום שנפתח לפני כארבע שנים, ובמובנים רבים מזכיר את האופי ה"חווייתי" של ביקור במחנות השמדה, או אתרי מורשת-מזעזעת אחרים. 
מוזיאון הממורביליה של הגזענות האנטי-שחורה שהקים הסוציולוג ד"ר דיוויד פילגרים בביג-ראפידס, מישיגן, קרוב יותר לקוטב שמציע האוסף של לנגרמן. כמו אצל האספן הבלגי, המוזיאון צמח משגעון פרטי של פילגרים, שכאפרו-אמריקאי, אז כ"ניגר" (מילה אשר לה ולמופעים שלה מוקדש אזור במוזיאון) גדל בשלהי תקופת ההפרדה הגזעית החמורה בדרום האמריקאי, וכשהחל את לימודיו האקדמאים וראה את הביטויים הויזואליים לשנאת שחורים החליט לאסוף את הסממנים שלה בפרסומות, אריזות, כרזות, סרטונים, שירים, בובות, ואינסוף אובייקטים ממאפרות ועד חולצות.
אספנים רבים בכל רחבי ארה"ב עוזרים בשנים האחרונות לפילגרים להגדיל את המצאי, ולאחרונה אוניברסיטת פריס הודיע שהיא מתכוונת לבנות מוזיאון גדול ומשוכלל יותר לגזענות האנטי-שחורה, שבמרכזו יהיה מפעל החיים של פילגרים. 
nigger
הואיל ודימויים – הן חזותיים והן טקסטואלים או מוזיקליים – הם גורם מרכזי בעיצוב התודעה, הפרטית והקולקטיבית, חשיפה ביקורתית אליהם עדיפה על התעלמות והסתרה. הם, דימוי היהודי החמדן, הכושי הטיפש, הערבי הטרוריסט, לא ייעלמו אם נתעלם.
מרכז מחקר ומוזיאון לשוביניזם ושאת נשים, לגזענות בחברה הישראלית יעזרו להעלים תופעות דעות קדומות, וסטריאוטיפים הרבה יותר טוב ממאמר מערכת.
אחרי הכל, מי רוצה שהפרסומת, הסרט או השיר שכתב יככב לדיראון עולם בהיכל התהילה של הגזענות?
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.