אמנות בת השגה השיגה את מטרתה / רעות ברנע

אמנות בת השגה השיגה את מטרתה / רעות ברנע
 
המחאה החברתית של 2011 עוררה שיח חדש בעולם האמנות. כמו שכולם רצו דיור בר השגה וקוטג' בר השגה, הלך וגבר בסצנה המקומית גם הדיבור על אמנות בת השגה. השיא היה לפני 3-4 שנים, תקופה בה הוקמו, אחד אחרי השני, פרויקטים, מיזמים ותערוכות שהתהדרו בכותרת של אמנות בת השגה, במחירים נגישים, ונדמה שמבלי להשתמש היום במושג הזה, השוק הפך להיות הרבה יותר זמין וזול.
 

מאת רעות ברנע
 
"באמצע 2012 התחלתי את 'לה קולטור'" מספר המעצב איתי בלאיש שעומד מאחורי אחד המיזמים שבלטו אז בז'אנר המדובר. "אחרי שנה בערך התחלנו להיות שם דבר והחלו לצוץ המון יוזמות ואירועים דומים. המונחים 'נגיש', 'אפורדבל' או 'בר השגה' נהיו שגורים. כולם דיברו על זה ואנשים יצרו פלטפורמות רבות שבהן נמכרה אמנות עד 500 שקל, כמו ב׳לה קולטור׳. העובדה שאנחנו הצלחנו בניגוד ליוזמות אחרות שנעלמו מהר היא מכיוון שהיתה לנו גלריה קבועה, שהיו אירועים נושאיים וכיפיים מאד, ושהסברנו לאנשים בצורה נכונה שעדיף לקנות מאמן מקומי מאשר פוסטר ב׳איקאה׳. בהתחלה היינו מקיימים 4 אירועים בשנה, עכשיו ירדנו ל- 3, בין השאר כי עברתי לחיות בחו"ל".
אבל הבאז שהיה נעלם, אנשים כבר לא מדברים על אמנות בת השגה.
"אמנים כבר לא מעוניינים למתג את עצמם כ'אפורדבל', זה לא מעניין אותם. והנה פתאום כשאני מדבר על זה אני מבין שגם אני שיניתי לפני כשנה וחצי את הלוגו של לה קולטור מ- Affordable Art ל - Young and Promising Artists in Tel Aviv .
איתי בלאיש, מייסד ׳לה קולטור׳. צילום: מירב בן-לולו. עדיף לקנות מאמן מקומי מאשר פוסטר ב׳איקאה׳. 17020019
המונח אמנות בת השגה מתייחס גם ליריד ״צבע טרי״ שנוסד לפני עשור, ובעיקר לחממת האמנים הצעירים, שם אפשר לרכוש עבודות של אמנים מבטיחים, בוגרי אקדמיות צעירים, בכמה אלפי שקלים. "המהלך שיריד צבע טרי עורר יותר מכל היא ההכרה בזה שאמנות יכולה להיות מוצר צריכה כמו כל דבר אחר ושלא צריך לשלם מחיר מופקע עבור עבודות" אומרת רז שפירא-פיינברג, אוצרת המשנה של יריד האמנות הגדול בארץ, "צבע טרי", שחוגג החודש עשר שנים להיווסדו. "האמן מקבל במה בחממת האמנים - בה הוא מציג עבודות במחיר מוגבל עד 14 אלף שקל. יש היררכיית מחירים ויש פריסת תשלומים וכמו שאנחנו יכולים לקנות לעצמנו נעליים יקרות או ספה יקרה אנחנו יכולים לקנות גם אמנות. מצד שני אנחנו לא מייחצנות את היריד כמקום לקנות בו אמנות בת השגה כי זה לא מיתוג שהיינו רוצות להיות מזוהות איתו. אנחנו לא זיל הזול. אפשר למצוא בו הכל. גם הגלריות, שמחירי העבודות שלהן ביריד לא מוגבלים, לומדות משנה לשנה לקרוא את הקהל ויוצרות בתוך התצוגה שלהן איזשהו מגוון של מחירים. השיח על הקנייה הוא מאד חשוף, וזה עוזר לכולם".
חממת האמנים ביריד האמנות ״צבע טרי״. לא צריך לשלם מחיר מופקע עבור עבודות. 1
"אני חושב שהנושא של אמנות בת השגה הצליח אולי יותר מדי", אומר אמיתי חזן, מנהל בית המכירות הפומביות תירוש. "בשורה התחתונה, היום אפשר לקנות בקלות יצירות מקוריות של אמנים ב-500 דולר וגם בהרבה פחות מזה. מה ששבר את השוק ואת כל המוסכמות הרבה מעבר למצופה היתה הכניסה של האינטרנט, שאיפשרה נגישות. אמנים שלא יכולים להרשות לעצמם לעבוד עם גלריות יכולים לשווק את עצמם ברשתות החברתיות ובמיזמים אינטרנטיים שונים. זה שינה את כללי המשחק. בנוסף, עד לפני כמה שנים היו 4-5 בתי מכירות בארץ, מה שאמר גם כ-4-5 מכירות בחודש. היום אתרים כמו BidSpirit – פלטפורמת מכירות ברשת - מאפשרים לכל אחד שיש לו כמה פיצ'פקעס למכור ויש 30 מכירות בשבוע, ביניהן גם יצירות אמנות שנמכרות בעשרה דולר – מה שכבר יוצר זילות בתחום״.
״שוק האמנות של הפיין ארט עדיין חי ובועט, אמנים חשובים עדיין משיגים מחירים טובים, אבל גם אצלנו אפשר למכור זריצקי ב-65 אלף דולר ושבוע אח"כ למכור עבודות ב-300 דולר. כמובן שיש לזה גם יתרונות. הנגישות הזו של מכירות באינטרנט או מיזמים כמו 'פחות מאלף' מכניסים המון קהל חדש. לפני כן עולם האמנות נתפס כאליטיסטי מאד והיום אנשים יכולים להתחיל בקטן ולאט לאט לרצות יותר. מספר האנשים שמרשים לעצמם לקנות אמנות גדל מאד בזכות זה".
מתוך ״יריד ההדפסים של רע – בית מלאכה לצילום״. עבודות נהדרות במאות שקלים 22339150_10155318958928978_3083292491172689288_o
גם האוצרת העצמאית קרן בר גיל, שעוסקת בין היתר ביעוץ לרכישת אמנות וחיבור בין לקוחות ואמנים, מסכימה שאמנות הולכת ונהיית נגישה יותר כל הזמן. "אחת הסיבות היא שאמנים מוזיאליים יוצאים בכל מיני מהדורות מוגבלות (לימיטד אדישן), ככה שאפשר למשל לקנות הדפסים או אובייקטים של ניר הוד או צדוק בן דוד ב-400 שקל ב'ויטרינה' או ב'יריד ההדפסים של רע'. אלה רעיונות נהדרים, אבל הם מאטים את השוק, כי אם מישהו יכול לקנות עבודה של אוהד מטלון ב-300 שקל, יהיה לאוהד קשה אח"כ למכור עבודה ב-30 אלף שקל. האמנות בארץ בעיני היא עדיין אנדר-פרייסד (Under-Priced). זה תהליך שהתחיל עם ׳צבע טרי׳ וממשיך עם מיזמים כמו 'פחות מאלף' ואחרים, וגם עם האמנים עצמם שיודעים להוציא מתוך גוף העבודות הכולל שלהם עבודות שהם יכולים למכור יותר בזול. יש בעיני דרכים להפוך את האמנות לבת השגה מבלי לפגוע בשוק".
כמו מה למשל?
"כמו למשל סיגלית לנדאו, שהעבודות שלה מאד יקרות, שלטובת גיוס כספים לספר חדש הציעה עבודות במחירים של בין 2,000-7,000 שקל. זה טוב לכל הצדדים – זה מחיר מעולה לעבודות שלה, היא מגייסת כסף וגם מרחיבה קהלים כך שכל הצדדים מרוויחים.
גלריה ״פחות מאלף״ בדן דיזיין סנטר. אם רוצים להגיע לכולם אי אפשר להישאר בת״א 966544DA-1E71-4646-95D2-C87497398E4A
אחד המיזמים היחידים שעדיין מתהדרים בתואר של אמנות בת השגה היא גלריה "פחות מאלף", שפתח בשנת 2014 אלי אדרי ובה נמכרות יצירות אמנות במחיר של עד אלף דולר. לפני שנה וחצי פתחה הגלריה התל אביבית סניף נוסף במתחם דיזיין סנטר בבני ברק, ובקרוב ייפתחו שני סניפים נוספים בזכיינות – בהרצליה ובראשון לציון.
"רוב המיזמים שניסו להביא אמנות נגישה עדיין פנו באופן יחסי לקהל שוחר אמנות, שמכיר את התחום" אומר יועד בר-נוי, המנהל והאוצר הראשי של הגלריה. "אפילו יריד צבע טרי שמגיע לכמות אדירה של אנשים, עדיין פונה לשכבה שיודעת מה זה גלריות ומהם בתי ספר לאמנות. כשיוצאים מתל אביב גם אדריכלים ומעצבי פנים, שאמורים לכאורה להיות מעורים, לא מכירים את המיזמים האלה. אנחנו עובדים בצורה שונה, להגיע לקהל הרחב, לזה שבאמת קונה פוסטרים. אנחנו מטרגטים בפייסבוק לא רק את מי שעשה לייק למוזיאון ת"א אלא גם את מי שעשה לייק לסלונים באיקאה. אנחנו מגיעים לאנשים שחווים בפעם הראשונה את חוויית קניית האמנות, ונותנים להם את התחושה שגם אם הם לא מבינים באמנות הם יכולים עדיין לצאת עם משהו שווה מאד במחיר ששווה את זה. ההחלטה לפתוח סניף בדיזיין סנטר באה מהמקום שאם רוצים באמת להגיע לכולם – אי אפשר להשאר בת"א. זה מקום שמגיעים אליו אנשים שונים לגמרי מאלה שמחפשים אמנות בגלריות. זה קהל שבא לקנות מטבח או סלון וקונה גם אמנות. ואנחנו לא מתביישים בזה. היה רעש סביב השם של הגלריה כי היו שטענו שהוא יצר זילות ואנחנו עדיין מתמודדים עם זה אבל ככל שעובר הזמן מתחילים להכיר בנו כמקום חשוב וכחלק מהסצנה".
עבודה על נייר של יאיר גרבוז ב״פחות מאלף״. 4,000 שקל יאיר גרבוז פחות מאלף
אחד האמנים שאפשר למצוא את עבודותיו בגלריה 'פחות מאלף׳ (במקביל לעבודותיו בגלריה גורדון היוקרתית) הוא יאיר גרבוז, שמציין כי ״כל הגלריות שעבדתי איתן במהלך השנים לימדו אותי לשמור על מחירים״.
אז למה אתה בכל זאת מציג גם במקומות אחרים? 
כי מאד משמח אותי שזוג צעיר רוכש רישום או עבודת נייר שלי לבית. אם יש אפשרות לתת הנחות או תשלומים לאנשים שאוהבים אמנות אבל לא יכולים להרשות לעצמם, זה המקום בו אני רואה את עצמי כמחנך. מקור נוסף לעבודות זולות שמשמח אותי הוא מכירות תרומה, ויש גם מכירות פומביות שזו אופציה שאני לא מתלהב ממנה אבל היא לגיטימית גם כן".
מה לגבי הטענה שעבודות במחירים נגישים מאטות את השוק?
"אני חושב שזה כמעט הפוך. הן נוגעות לפלח שוק שאין לו קשר לזה שרוכש עבודות בגלריות המסחריות. מי שקונה ב-500 זה לא אותו אחד שקונה ב-20 אלף. להפך, זה יוצר שוק – בנאדם יכול לקנות עבודה קטנה בזול וכשמצבו משתפר והכנסתו גדלה כך גם ההשקעה שלו באמנות".
גרבוז מציין כי קיבל אישור מגלרית הבית שלו, גלריה גורדון, למכור ב״עד אלף״ וככלל הגלריות לא רואות במיזמים שכאלה איום אך גם לא מקור להשוואה. "אני חושבת שגלריות שמוכרות במחירים נגישים יותר פונות לקהל מאד מסוים שרוצה קישוט בבית" אומרת נחמי גוטליב, מבעלות גלריה נגא בתל אביב. "עדיף שיקנו אמנות מסוג כזה מאשר פוסטרים באיקאה. יש מקום לזה כמו שבעולם האוכל יש מקום למקדונלדס אבל גם יש מקום למסעדות שף. אני לא חושבת שזה מקטין את מאגר הלקוחות של גלריה כמו שלנו. אנשים שרוכשים בגלריות חוקרים יותר, מעמיקים יותר, זה סוג אחר של התייחסות. יחד עם זאת מה שמוכרים במיזמים השונים והנגישים היום אינה אמנות איכותית לדעתי ויש היום צורך לאפשר לאנשים לרכוש אמנות איכותית במחיר בר השגה, וזה משהו שנמצא בימים אלה בפיתוח".
״Call Waiting״, איתמר שמשוני. 1,800 שקל איתמר שמשוני
האמנים אימצו את המודל
גם האמנים עצמם החלו לקיים אירועים של אמנות בת השגה, מבלי לקרוא לזה כך. אפשר לייחס את זה למיתון שנמשך כבר כמה שנים, ולכך שהגלריות כמעט ולא מוכרות. מבלי לעשות מזה ענין גדול יש יותר ויותר אירועי מכירה בגלריות משותפות, בסטודיאות של אמנים. מידי פעם זו מכירת חיסול לרגל נסיעה, בפעמים אחרות זו מכירה לרגל חג ועוד כהנה וכהנה הזדמנויות. המחירים נמוכים, והקהל מחכה להזדמנות.
"אני חושב שהאמן נמצא היום במקום הכי טוב בו הוא היה אי פעם" אומר האמן איתמר שמשוני. "כל המודל של גלריות מבחינתי כבר הסתיים מזמן, אני לא מפחית מערכן האמנותי אבל לאמן היום יש אפשרות לעשות הדסטארט, יש לו פייסבוק ואינסטגרם. כשאני סיימתי ללמוד ב-2006 העולם היה מאד שונה, לא ידעתי מה אני צריך לעשות כדי להציג או למכור. היום מישהו כבר בשנה ד' לא צריך לחכות 4-5 שנים כדי ליצור קשר עם גלריה, הוא יכול ליזום עם חברים תערוכה באיזה האנגר שנמצא בה דברים הרבה יותר מעניינים ממה שמוצאים בגלריות".
ומה בנוגע לתמחור עבודות?
"כל הקונספט של סדרת העבודות שלי 'Toys R Art' (אובייקטים עשויים צעצועים רדי-מייד) בדיוק נועדה לייצר עבודות שלא גוזלות ממני הרבה זמן ואני יכול למכור אותן בטווח מחירים נוח שנע סביב 2,000 -2,500 שקל. זו גם אפשרות להגיע לקהל גדול יותר. אני מזמן הבנתי שהכל בידיים שלי, כולל העניין של המכירה. מצד שני גם קצת קשה לי עם הצהרות של מקומות כמו 'פחות מאלף'. אני מנסה לשמור על מינון נכון. אני לא עושה רק אמנות בת השגה אלא גם פרויקטים גדולים שאני מגייס עבורם כספים ולוקח הלוואות. אני לא מרגיש שאני עובד בווייב של בסטה".
״חלום (מסדרת ליליאן)״, גליה פסטרנק, ציור על צלחת חרסינה. 4,500 שקל גליה פסטרנק
"מי שמחפש היום אמנות בת השגה יודע איפה למצוא אותה" מוסיפה האמנית גליה פסטרנק. "אחד הדברים שמאד מקובל מבחינת אמנים היום הוא להשתתף בתערוכות גיוס תרומות למטרות שונות, כל אחד לפי נטיית ליבו. ואלה מכירות בנות השגה גם אם הן לא מוגדרות ככה. עוד עניין הוא העובדה שאמנים בשנים האחרונות מקיימים הרבה מכירות פרטיות בסטודיו שלהם, בעיקר מאז שאפשר לעדכן אנשים דרך המדיה החברתית. גם אמנים שכן עובדים עם גלריות  עושים מכירות לרגל נסיעה לחו"ל או פינוי סטודיו או גם סתם ככה פותחים את הדלתות. אלה לא תערוכות פורמליות אלא משהו מאד חברי, מאד סלוני, בהן הם מציעים עבודות במחירים נגישים. האמנים עצמם הפכו להיות נגישים יותר, מה שמייתר את ההגדרה של בר השגה".
 
רעות ברנע היא כתבת האמנות של ׳כלכליסט׳
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.