בין שמים וארץ/קרן ענבי

זמן קריאה: 3:06 דקות
בין שמים וארץ/ קרן ענבי
 
על שני גנים
 
בחלל המעט חשוך של קומת הביניים בה ממוקמות הגלריות לאמנות מודרנית ועכשווית בהיכל העצום של מוזיאון המטרופוליטן שבשדרה החמישית, צפים שבעה איים ורדרדים וחלולים. הם מייצרים קסם וסאונד דמיוני של שקט עד כמה שזה נשמע מוזר ומתפקדים כמבוא מפתיע ועדין לציורים המונומנטליים שמגיעים מיד אחריהם של אמנים קאנונים כמו פיליפ גסטון, אנסלם קיפר, אלכס כץ, צ'אק קלוז ועוד. המיצב 'שבע בריכות וכמה טיפות גשם' של האמנית ההודית העכשווית ראנג'אי שיטאר Ranjani Shettar (נ.1977, הודו) מעלה מחשבות על אמנות נשית מול גברית ועל יצירת עוצמה באמצעים עדינים ושבריריים לעומת ג'סטות ציוריות שמשדרות לעיתים בוטות וכוחניות.
ראנג'אי שיטאר, שבע בריכות וכמה טיפות גשם 1_Ranajai shettat
ההשראה לסביבות הדמיוניות ששיטאר בונה מגיעה מהתבוננות והבחנות שיש לה על סביבות טבעיות הנמצאות בסכנת הכחדה במדינת המוצא שלה הודו. במיצבים המונומנטליים שלה היא בדרך כלל מערבבת בין חומרים טבעיים ותעשייתיים כמו דונג, עץ, צבעים אורגאניים ומשחות צמחיות, לאקה, מתכת ובדים. היא מפסלת בחומרים אלו ומביאה את החומר לרמת גימור מחוספסת מעט שמדגישה את מלאכת ידה ובמקביל מצביעה על מקור החומר ומרכיביו שמגיעים ממגוון מציאויות ותרבויות שונות. 
ראנג'אי שיטאר, שבע בריכות וכמה טיפות גשם 2_Ranajai shettat
למרות שסגנון הפיסול שלה אבסטרקטי ומהדהד מסורות פיסול מודרניסטי ומינימליסטי מערבי הוא שונה מהם בעיקר בגלל יחסי הגומלין המיוחדים שנוצרים בין הטכניקה לחומרים שאת רובם היא לוקחת ממקורות מקומיים בסביבתה הקרובה. ב״שבע בריכות וכמה טיפות גשם״ היא יצרה אלמנטים פיסוליים של צורות שמזכירות אמבות אותן כיסתה בציפוי דבק שמזוהה עם מסורת מלאכת יד בכפר קטן בהודו. קבוצת הפסלים התלויה מהתקרה יוצרת מערך צלליות על הרצפה שהופך לחלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה הכללית של המיצב שנראה כגן שתלוי בין שמים וארץ.
ראנג'אי שיטאר, שבע בריכות וכמה טיפות גשם 3_Ranajai shettat
הפיסול של שיטאר הוא ארס פואטי ויחד עם זאת התחושה הנוצרת היא של מקום רוחני כמו גן צף. היא פועלת ברווח שבין הפיסי והרוחני אך למרות תחושות הקסם שהיא מייצרת מחומרים פשוטים וארציים עבודתה אינה נוסטלגית או רומנטית והיא עוסקת דרך החומר וההצבה גם בקשר האקולוגי שבין האנושות לטבע, כוח המשיכה וכדור הארץ כאמצעי או משטח. במקביל למיצב המוצג במטרופוליטן היא מציגה את תערוכת היחיד On and on it goes on בגלריה Talwar Gallery בניו יורק, שם היא מותחת את גבולות החומר בפסלים מעץ אגוז אותם היא משעינה על הקיר, נוגעים לא נוגעים ברצפת הגלריה ובכך נראים כרקדנים בחלל שיוצרים מערכים רישומיים יחד עם הצלליות הנוצרות.
ראנג'אי שיטאר, מתוך התערוכה On and on it goes on 4_Ranajai shettat
האפשרויות הגלומות בחומר, והקשרים שנוצרים בין מסורת ומודרניות, מלאכה ואמנות בולטים גם בעבודותיה של האמנית הברזילאית מריה נפומוכינו Maria Nepomuceno (נ.1976 ברזיל). היא פיתחה בהשראת מסורות של עבודות יד ברזילאיות טכניקה מקורית שבה היא משתמשת בחבלים צבעוניים, חרוזים, קרמיקה ואובייקטים שהיא מוצאת ויוצרת מהם פסלים אבסטרקטיים בעלי צורות אורגאניות וסביבות פיסוליות מורכבות
מריה נפומוכינו, מתוך התערוכה Vital 5_Maria Nepomuceno
בתערוכת היחיד שלה Vital בגלריה Sikkema Jenkins & Co בצ'לסי מוצגים פסלים שפוזרו בחלל הגלריה ונראים כצמחים היברידיים דמיוניים שצצו בנקודות שונות בחלל. על הקירות תלויות עבודות קופסא שמתפקדות על התפר שבין קולאז', ציור ופיסול, מזכירות את עבודותיו של ג'וזף קורנל שעבד בטכניקה דומה של חפצים מכונסים בקופסאות ותערוכתו בנושא ציפורים מוצגת בימים אלו במטרופוליטן.
6_Maria Nepomuceno
מריה נפומוכינו, מתוך התערוכה Vital 7_Maria Nepomuceno
למלאכת היד הנשית נוכחות חזקה ומשמעותית בעבודתה של נפומוכינו. היא אף  משתפת פעולה עם קבוצת נשים ברזילאיות שאורגות קש בשם קרנובה לחבלים איתם היא יוצרת את פסליה. היא רואה את מלאכת היד כניסיון לשמר את הזמן גם באמצעות משך העבודה שנדרש כדי לייצר את החבל וגם במשמעות הכרונולוגית של ציר הזמן הדמיוני שנמתח בין האמנות העכשווית שהיא יוצרת מאותם חבלים לבין המקורות האישיים שלה, שמורכבים מערבוב עשיר של תרבויות ומוצאים ברזילאיים.
מריה נפומוכינו, מתוך התערוכה Vital 8_Maria Nepomuceno
האמנות של נפומוכינו מתחילה במעגל, החבל עוטף ונכרך לצורות אורגאניות צילנדריות, אמורפיות שמזכירות צורה של חצוצרה או פרח ונראות לעיתים כיצורים בעלי זרועות, זוחלים על רצפת הגלריה כאורגניזם חי או צמח שמחפש נקודת אחיזה.
מריה נפומוכינו, מתוך התערוכה Vital 9_Maria Nepomuceno
הצבעוניות הפתיינית, הרכות והגמישות של פסליה מייצגת אנטי פיסול כמו בפסלי הבדים הרכים של קלאס אולדנבורג משנות ה-60 שסימנו בזמנו נקודת פריצה בהיסטוריה של הצורה של הפיסול, ובדיון על אמנות גבוהה ונמוכה. הפסלים של נפומוכינו מרחיבים את התפיסה של פיסול בחומרים לא קונבנציונאליים, החומר כמסר שמקפל בתוכו משמעויות ופעולות תרבותיות.  
הרושם שנוצר מהמייצבים התלויים והמעגליים של שיטאר ומהסביבות הפיסוליות של נפומוכינו הוא של מעין גן דמיוני שמורכב מגופים ביולוגיים סוריאליסטים שמרכיבים ביחד מקום אקסטריטוריאלי קסום בין שמים וארץ. 
ראנג'אי שיטאר, שבע בריכות וכמה טיפות גשם 10_Ranajai shettat

צילומים: קרן ענבי
Ranjani Shettar, Seven ponds and a few raindrops, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק, עד 12 לאוגוסט, 2018
Ranajai Shettat Talwar Gallery, On and on it goes on,, ניו יורק, עד 30 ליוני, 2018
Joseph Cornell, Birds of a Feather, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק, עד 15 לאפריל, 2018
Maria Nepomuceno, Vital, Sikkema Jenkins & Co Gallery, ניו יורק, עד 7 לאפריל, 2018
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.