קארה ווקר, מזרקה

מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 3/11/19

זמן קריאה : 200 דקות
מהנעשה בשטח / יאללה לך הביתה מוטי
 
אחרי שהשתכנעתי שהסיפור החדש הנוגע לפסל ׳מוטי׳ של אייל אסולין אינו תעלול יח״צני ומשפחת דנציגר אכן פנתה לחללי תצוגה וביקשה שלא להציג את פסלו של אייל אסולין מכיוון שמדובר בהעתק, החלטתי לכתוב על כך כמה שורות. קודם כל הפשט. משפחת דנציגר טוענת כי הפסל ״מוטי״ של אייל אסולין הוא העתק של ״נמרוד״ של דנציגר. כלומר, מוטי הוא ״יצירה שאינה מקורית, אך משקפת בנאמנות את היצירה המקורית״ (ערך ׳העתק׳ בויקיפדיה). כבר כאן אפשר לסגת מהתביעה ואף לטעון שהיא מגוחכת. מוטי הוא בהחלט יצירה מקורית המבוססת/מתייחסת/מצטטת/עושה מחווה/ואף מבקרת – כל המושגים שמגדירים את היצירה הפוסט מודרנית - ליצירה ״נמרוד״. מה ההבדל בין ׳נמרוד׳ של דנציגר, שנוצר ב-1939 ל׳מוטי׳ של אסולין שנוצר ב-2018? נמרוד עשוי אבן נובית (כלומר צבעו ב׳ז בהיר) ומוטי של אסולין עשוי פלסטיק שחור. על כתפו של נמרוד הצייד נמצא הבז ועל כתפו של מוטי חתול שחור ושרשרת זהב עם הכיתוב ׳חי׳ ודבר אחרון: נמרוד אינו נימול ומוטי הוא נימול ואיבר מינו גדול יותר.
מוטי של אסולין 3
נמרוד של דנציגר nmrvd
עד כאן אסולין משתמש בשפה של האמנות העכשווית ובמסגרת העיסוק בזהויות, תיקון אפליה היסטורית על רקע מוצא והשמעת קולו של האחר. יש לא מעט אמנים מקומיים ובינלאומיים שעוסקים בזה, אחד השחקנים המרכזיים בז׳אנר הוא כמובן קהינדה ויילי, אמן אפרו אמריקאי, שמצייר אפרו אמריקאים, ידועים או אלמונים, בסצנות הירואיות בפוזות של גיבורי התרבות קלאסיים או בהשראת ציורים מהמאות ה-17-19. בכך חושף ריילי את הגזענות הטבועה בתרבות, את מחיקתה של התרבות האפרו אמריקאית ונותן במה לדמויות שחורות (מעמדו של ריילי נסק בשנתיים האחרונות בזכות הדיוקן שצייר לנשיא אובמה). למשל, את עצמו צייר בדמותו של נפוליאון ולאחרונה הציב פסל חוצות של פרש שחור בטיים סקוור.
קנידה ויילי. מימין: דיוקן עצמי כנפוליאון 1445463455-rpvvygku1xumm1igc5g9
בעקבות ציור של ואן דייק 2015_Kehinde_Wiley_L2005
אפשר לציין בהקשר זה גם את האמנית האפרו אמריקאית קארה ווקר, שעבודותיה עוסקות בהיסטוריה של העם האפרו אמריקאי וההיסטוריה של העבדות. לאחרונה הציבה בטייט מודרן מזרקה מונומנטלית, העתק של אחד הסמלים המוכרים של האימפריאליזם הבריטי - אנדרטת ויקטוריה הניצבת בחזית ארמון בקינגהאם. בניגוד לדמויות הלבנות, ההירואיות, במזרקה המקורית, הגיבורים של ווקר הם שחורים והסצנות לקוחות מההיסטוריה של סחר עבדים.
קארה ווקר, מזרקה GettyImages-1178037728-1024x683
כך, אפשר לראות שאסולין הולך בעקבות ויילי וווקר והופך את נמרוד – הגיבור הלבן – למוטי, גיבור חדש, שחור, ״המזרחי החדש״ כפי שטוען אסולין. בהיסטוריה של האמנות הישראלית יש עוד נמרוד שחור אחד, של דרורה דומיני, שלא נתפס בהקשר העדתי אלא דווקא בזה המגדרי: ערעור על הגבר הישראלי הכל יכול שאותו הוא מייצג, ועל יוצרו כמייצג תרבות גברית, פטריארכלית.
דרורה דומיני, נמרוד שחור, 2002 aw2476l
אז איך זה ש״נמרוד שחור״ של דומיני, לא הפריע לאף אחד? במכתב ששלחה לאסולין משפחת דנציגר היא משתמשת במלים ׳העתק וביזוי׳. האם יכול להיות שהפיכתו של ׳נמרוד׳ הלבן, האשכנזי, למזרחי הוא האקט המבזה? ולסיום: גם אסולין עצמו פישל, ודי בגדול. הגדלת איבר המין של נמרוד היא עצמה נפילה לסטריאוטיפ ולדעות קדומות – שנמצאים בבסיס כל אפליה - שלשחור יש גדול יותר, ואולי בסופו של דבר על זה כל המהומה.
 
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.