Simone Leigh, Brick House, Photo by Timothy Schenck

לצאת מאזור הנוחות / קרן ענבי

זמן קריאה: 3:29 דקות
לצאת מאזור הנוחות / קרן ענבי

כתבה שניה מתוך שתיים על פיסול במרחב הציבורי בניו יורק


ביום לח במיוחד במדיסון סקוור פארק בלב ליבה של מנהטן הלוהטת, מזדקרים אל על ארמונות של נטיפי חול צבעוני מבין קפלי שטיח פרסי, כמו לקוחים מאגדות אלף לילה ולילה או כ'נווה מדבר' סוריאליסטי במרכזו של כר דשא אליפסי ירוק ובוהק. City in The Grass של האמן לאונרדו דרו (Leonardo Drew), היא עבודה שנוצרה במיוחד לפארק ממשטחים שנבנו משכבות רבות של חומרים שונים לכדי שטיח עצום שמכסה גלי אלומיניום נסתרים המעניקים לו דינמיות ותנועה ויוצרים נוף טופוגראפי במרחב הציבורי. הדקורטיביות והאוריינטליות של העבודה לא מצביעים על תקופה או מקום ספציפיים אלא מייצגים תרבות חומרית של אריגת שטיחים שהייתה ידנית בעבר והתפוגגה לטובת ייצור המוני. הוצאתו של השטיח מהמרחב הביתי שמסמל נוחות ויציבות, לצד ארמונות החול השבריריים והזמניים, יוצרים אוירה פנטסטית של עמידות לצד סכנת התמוטטות תמידית.
Leonardo Drew, City in The Grass 1_Leonardo Drew
מקום נוסף ששינה את צורתו מהעולם הישן והמתועש לעולם חדש ואוטופי הוא ההיי ליין High Line, היכן שהייתה פעם מסילת רכבת עילית תעשייתית בצד המערבי של מנהטן שננטשה בתחילת שנות ה-80, שופצה בשלושה שלבים ונפתחה כפארק פתוח לציבור ב-2009. לאורכו של מסלול ההיי ליין שמשתרך על פני כ- 2.5 ק"מ מוצגות תערוכות אמנות עכשווית בינלאומית שמתחלפות מידי שנה, שנה וחצי, במטרה לתת במה וחשיפה לכמה שיותר אמנים, באתר שעוברים בו מעל מיליון איש בשנה. למרות אופיו התיירותי הוא מצליח לרתק גם את המקומיים בזכות מאפייניו הדינמיים: גן תלוי שהטבע בו משתנה באופן דרמטי בהתאם לעונות השנה ונוף ארכיטקטוני שמקיף אותו ומתפתח במהירות.
Simone Leigh, Brick House, Photo by Timothy Schenck 2-Simone Leigh_Photo by Timothy Schenck
את הפסל המונומנטלי Brick House, של האמנית סימון לז'ה (Simone Leigh) אפשר לראות מתנוסס על ההיי ליין מעל רחוב 30 והשדרה העשירית, מוקף בארכיטקטורה עכשווית והמוני מבקרים. זהו הפרויקט הראשון במסגרת Plinth (בסיס בעברית) מיזם חדש של ההיי ליין שמוקדש כולו לעבודות בהזמנה (קומישן), שמתייחסות לנוף האורבאני בנקודה ספציפית זו של המסלול. לז'ה, שזכתה לאחרונה בפרס הוגו בוס היוקרתי, יצרה פסל ברונזה, טורסו של אישה שחורה שצמות אפרו שמסתיימות בקונכייה מעטרות את ראשה, ארובות עיניה חלקות ועיניה חסרות, גופה מורכב מצורות של חצאית ומבנה לבנים. הפסל הוא חלק מהסדרה 'אנטומיה של ארכיטקטורה' שבה לז'ה משלבת סגנונות ארכיטקטוניים מאזורים שונים במערב אפריקה, מדינות בדרום ארה"ב והגוף האנושי. את עבודותיה של לז'ה, שלרוב עשויות קרמיקה ומתייחסות לנשים ספציפיות בהיסטוריה האפרו- אמריקאית, אפשר לראות גם בביאנלה של הוויטני שמוצגת בימים אלו וגם בתערוכת הקבע של מוזיאון New York historical Society .
Simone Leigh 3_Simone Leigh מוקטן
פירלי באאז (Firele Baez) מתייחסת במיצב שלה לאמנויות דקורטיביות שמתפשטות על ידי אימפריות קולוניאליות. עבודתה מתארת את חורבתו של ארמון סנסוסי שנבנה במאה ה-18 בסגנון רוקוקו בהאיטי וחרב ברעידת אדמה ב-1842. משמעות השם הצרפתי Palais de Sans-Souci היא 'ללא דאגה' והוא כמו הערה צינית להיסטוריה האלימה שהתרחשה בו, שכללה הוצאה להורג של שליט המהפכה ההאיטית והתאבדותו של המלך ההאיטי הנרי הראשון. המבנה שנראה מסיבי ומט ליפול בולט בזרותו בנוף המגדלים העכשוויים שמקיפים אותו, כמו דימוי טיפוסי של חורבה רומנטית ששקועה בתוך הנוף המתורבת של ההיי ליין. 
 
Firele Baez 4_Firele Baez
Firele Baez 5_Firele Baez
הטבע מסמן את נוכחותו גם בציוריה של ויויאן סוטר (Vivian Suter). התערוכה En Plein Air היא פרויקט נוסף של ההיי ליין שמבקש להרחיב את הגבולות המסורתיים של ציור במרחב הציבורי אל מעבר לציורי קיר. סוטר מציירת ציורים אבסטרקטיים ששואבים השראה מהנופים של אזור פנחצ'ל בגוואטמלה, הציורים תלויים כמסכים מקבילים ומשתלבים בצמחיה השופעת של ההיי ליין. סוטר מאפשרת לגורמים טבעיים כמו גשם, עלים, בוץ ועוד לסמן את נוכחותם על ציוריה. שם הסדרה Xocomil כשם הרוח שנושבת מעל אגם האטיטלן שם היא מתגוררת מעל 30 שנה.
Vivian Suter 6_Vivian Suter חתוך
בסנטרל פארק, בכניסה מרחוב 60 והשדרה החמישית, מוצג 'ראש מוטה', פסלו המסיבי והפיגורטיבי של מארק מנדרז (Mark Manders) עשוי מברונזה אך נראה כחומר מבוקע, בטכניקת טרומפליי שמאפיינת את עבודותיו במרחב הציבורי. העיניים הסגורות והעדר המבט בולטים גם בפסל זה (כמו בפסל Brick House של לז'ה וכמו בפסל Behind the Walls של ג'אום פלנס Jaume Plensa בתערוכת הפיסול של יריד ה׳פריז׳ ברוקפלר סנטר). שם אפשר לראות בעיניים המכוסות התייחסות לאחריות האישית של כל אחד מאתנו.

מנדרז מדגיש שהפסל אינו ייצוג של גבר או אישה אלא ראש שמשדר שלווה שכאילו הוקפאה בזמן בעולם כאוטי. מצד אחד הוא יצר פסל בולט שמנסה להתנגד לדינמיקה האורבנית שמקיפה אותו ומצד שני עבודתו מבקשת להשתלב בצורה נונשלנטית במרחב כאילו הייתה שם מאז ומתמיד.
כשהאמנות יוצאת מחוץ לאזור הנוחות שלה בעולם האמנות אל החלל הציבורי היא בודקת את עוצמתה במרחב האמיתי של דינמיות, תנועה וקהל. מונומנטים ציבוריים תמיד היו מקור השראה למחלוקות על מוסריות, עירום, מגדר וגזע. האמנות במרחב הציבורי מאתגרת אותנו לחשוב על הארכיטקטורה המבנית ויחסי הכוחות שמסביבנו וכיצד הם משפיעים על ההרגלים, הערכים וסדרי העדיפויות החברתיים.
 
Mark Manders 7_Mark Manders
צילומים:
קרן ענבי, נעמי הירשמן-רווה
Mark Manders, Tilted Head, סנטרל פארק, עד ה- 1 לספטמבר, 2019
City in the Grass, Leonardo Drew מדיסון סקוור פארק, עד ה- 15 לדצמבר, 2019
Firele Baez, 19.604692 N 72.218596 W , היי ליין, עד סוף מרץ 2020
Vivian Suter, Xocomil , היי ליין, עד סוף מרץ 2020
Brick House, Simone Leigh, היי ליין, עד סוף ספטמבר 2020
 
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.