מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 12/11/19

זמן קריאה : 2:18 דקות
מהנעשה בשטח / ציור אחד גדול
 

בחלל התצוגה של מגזין III ביפו - השלוחה של המוזיאון בעל אותו השם בשטוקהולם - מוצג ציור אחד גדול מימדים של הצייר טל ר. בשם: ״Natten״ (לילה). אמנם מדובר בציור ענק, מידותיו: 3.49 על 7.77 מטר ובכל זאת מפתיע לגלות שהתערוכה כולה, שתעמוד בחצי השנה הקרובה, כוללת ציור אחד. לפני שאגע בסוגיה של ה׳רק אחד׳ אומר כמה מלים על טל ר. אחד הציירים המוערכים שפועלים בשדה העכשווי שעובדת הולדתו בישראל זיכתה אותו בהגדרה ״אמן ישראלי״ (אף על פי שבשנתו הראשונה כבר היגרה המשפחה לדנמרק, שם הוא חי ועובד עד היום).
את טל ר. מגדירים לעתים ״צייר של ציירים״ שזו מחמאה אדירה מחד ומאידך גם יכולה להעיד על אנינות רבה מידי, שלא תמיד מדברת אל הקהל הרחב. זה לא המקרה. יצירותיו בעלות הצבעוניות הייחודית והדמויות הקרקסיות - שהוצגו בעבר גם בגלריה זומר - אהובות הן על האליטה והן על השדה הרחב. גם הוא עצמו ניחן באישיות כובשת.
מהנעשה
ועכשיו למקרה הציור האחד בחלל ביפו. בעצם מדובר בקומישן, כלומר עבודה מוזמנת. דיוויד ניומן, אוצר המוזיאון בשטוקהולם, שגם חתום על התערוכה ביפו, פנה לטל ר. וביקש ממנו ליצור עבודה הזהה במידותיה ל׳גרניקה׳ הקאנונית של פיקאסו. הגרניקה, בגווני השחור לבן, נוצרה ב-1937 ומתארת בצורה סימבולית את ההרס והאימה בעקבות הפצצת העיר גרניקה בספרד.
כבר כאן מדובר בבקשה מוזרה: כאילו אמר לו תתייחס לטפל - כלומר לגודל ולא לתוכן - שהוא בעצם העיקר. אני חושדת שמדובר בסוג של התחכמות מושגית, שקהל היעד שלה הם אנשים המכירים את משמעות הגרניקה ואמונים על מושגי שפת האמנות העכשווית כגון מחווה, ציטוט וכדומה. האמן נענה לאתגר וביצע ציור שעליו עבד בחלל בדנמרק במשך תשעה חודשים. אחד הדימויים קורעי הלב ב׳גרניקה׳ של פיקאסו, הסוס הזועק, הפך לסוס משוכפל שמזכיר קצת סוסי קרוסלה. הדמויות הטראגיות, הסובלות, הפכו לקבוצה של פרשים מגוחכים, במצבי נפילה שונים, והציור כולו - מצד אחד אפוקליפטי עם נגיעות צבעוניות בעלטה השחורה (שמכסה שכבות תחתונות שנוצרו בצבעוניות עזה) ומאידך גם מלא הומור: ״ביקורת על הגבריות העכשווית הכושלת״, כפי שמגדירה זאת כרמית גלילי, מנהלת השלוחה המקומית.
הצצה לשכבה שלפני העלטה. בסטודיו של האמן מהנעשה2
אוקי. הזמנה מתוחכמת, הביצוע סקסי וכובש והציור עצמו יושב טוב בחלל. אם כך, מה מרגיש קצת מוזר? ובכן, השלוחה של מגזין III ביפו נועדה להביא אמנות טובה למרחב הפוליטי ביפו. אולי קצת כמו הכוונות הראשוניות של אמנות לעם. לנייד את האמנות הטובה מהמרכז לפריפריה והבחירה לתווך את עבודתו של טל ר. מתאימה. מאידך, האם זה לא קצת מנותק מהסביבה להציג ציור אחד של אמן, שמתייחס לציור מוקדם של אמן אחר, שנוצר תוך כדי היענות לבקשה שנטועה בשפת האמנות העכשווית? אז חברה כבר אמרה לי שאני מתנשאת. בעצם במובלע אני אומרת שליפו צריך להביא אמנות ורבאלית יותר, מתקשרת יותר, חינוכית יותר. חברה אחרת התפלאה שאני לא מבינה שהגלריה הזו היא בעצם שלוחה שנטועה במקום התיירותי ביותר, והפנייה בעצם היא אליהם ולא לתושבים המקומיים. הצהרת הכוונות של ניומן מופיעה בקטלוג: ״התהפוכות הפוליטיות בעולם לא שככו מאז הזוועות שהושתו על העיר גרניקה. לתחושתי, המיקום המיוחד של מגזין III יפו, באזור עם היסטוריה עשירה כל כך ותרבות מגוונת מייצר מקום הולם להרהר על מצבה של האנושות, אל מול ציור מרשים כל כך״. כמובן שעם זה אני מסכימה, ובכל מקרה במגזין III מוצג ציור שכדאי מאוד לראות ואולי המבקרים עצמם הם אלו שיחליטו מה דעתם על תצוגה ייחודית שכזו.
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.