ברויגל באלברטינה

מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 7/12/17

מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
 
את השבוע האחרון ביליתי בוינה, לראשונה בחיי. נדהמתי מהעושר ומהיופי של הבניינים, המוזיאונים, האנדרטאות ואולמות המוסיקה, והתאהבתי בכנרית הראשית של הפילהרמונית הוינאית (שניגנה עם המנצח דניאל בירנבאום), שמסתבר שזו אחת התזמורות המפלות ביותר על רקע מגדרי, אם לא ה... זאת, למרות שכביכול, וינה היא עיר מתקדמת מבחינה מגדרית וידידותית לקהילה הלהט״בית – ועל כך יעידו סימני הרמזורים של זוגות חד מיניים עם לבבות שמפוזרים ברחבי העיר.
 
רמזורים בוינה מהנעשה בשטח
אבל, וינה היא קודם כל עיר של תרבות, שבכל רחוב יש בה משהו לשמוע או לראות, וספסרים של הרגע האחרון מציעים כרטיס לאופרה ב-45 יורו (מרגש), ובאחת הכנסיות יש פתאום קונצרט נפלא של מוצרט, שלא יכולנו לקרוא עליו ברשימות מסוג ״מה לעשות בוינה״ והחיבור בין היצירה למרחב יוצר חוויה ממש רוחנית, ומלבד שווקי הענק שממלאים את העיר לקראת כריסמס, יש בה עכשיו גם שלוש תערוכות ענק של שלושה מגדולי המאה ה-16 וה-17: רפאל, רובנס וברויגל. אגב, בקידום המכירות לתערוכה של רובנס פגשתי לראשונה בשדה התעופה (נתב״ג, שימו לב איך אולם קבלת המזוודות יכול להיראות עם קצת מחשבה).  
אולם קבלת המזוודות בשדה התעופה בוינה. תערוכה בפני עצמה מהנעשה בשטח2
בתערוכה המרשימה וגדולת ההיקף של רובנס במוזיאון לתולדות האמנות (שרק המבנה המהמם של המוזיאון עצמו כבר מהווה תחרות רצינית לתערוכה) מוצגות 120 עבודות מתקופות שונות בחייו. שם גם גילתה לי אחת הצופות עובדה שלא הייתי ערה לה: רובנס התמקד רק בציורי הדמויות, את הרקע ציירו תלמידיו. אין ספק שמדובר בוירטואוז: יכולת הרישום, השימוש בצבע, האקספרסיביות שבפני הדמויות, היכולת להעביר תחושה של בשר (הגוף), לחקות את הטקסטורה והתנועה של הבד. אמי, שותפתי לנסיעה, לא הפסיקה לומר ״תראי לי אחד שיודע לצייר ככה היום״, ניסיתי להסביר לה שהיום אף אחד לא מנסה לצייר כך. רוח התקופה היא המחשבה, המושגיות, ולאו דווקא המיומנות. זה לא עזר.
אותו מונולוג שלה חזר על עצמו גם בתערוכה המקיפה של רפאל במוזיאון אלברטינה (שגם הוא יפהפה) ובה 130 רישומים ו-17 ציורי שמן שמדגישים את יכולותיו האדירות באמנות הציור ואת חשיבותו בתולדות הציור המערבי.
רפאל באלברטינה מהנעשה בשטח4
הכניסה לתערוכה של רובנס במוזיאון לתולדות האמנות הכניסה לתערוכה של רובנס
אין ספק שתערוכות ענק מסוג אלו הן חובה לכל אוהבי האמנות והתרבות בכלל. יחד עם זאת אני חייבת לומר שהתערוכה שהתחברתי אליה יותר מכל היתה זו של ברויגל האב, שאף היא הוצגה באלברטינה. בשעה שרפאל ורובנס עסקו במלאכים ובאדונים, בסיפורי מיתולוגיה ודת, בעשירי העם,  באם, בילד ובישו (ובאמתלה זו לא הפסיקו לחגוג את העירום הנשי) ברויגל – בתערוכת רישומים עשירה ומרתקת שירדה השבוע – הנכיח את פשוטי העם, את הכפריים, הרעבים ללחם, הילדים זבי החוטם, מעשי הקונדס, ההטרדות המיניות, כלומר את הסחי והיומיום. את ההתנהגות האנושית, את הפוליטיקה והחברה. את אלו שלא ממש עניינו את ההיסטוריה ולולא ציירים כמו ברויגל, גם לא היינו יודעים עליהם הרבה.
ברויגל באלברטינה מהנעשה בשטח3
רובנס עד ה-21.1.2018
רפאל עד ה-7.1.2018.
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.