הזמנה לפתיחה המחודשת של הפירמידה. רק לפני חצי שנה

מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 7/2/19

זמן קריאה : 2:07 דקות
מהנעשה בשטח / חרם על חיפה
 
מצד אחד ההתנהלות של עיריית חיפה ומוזיאון חיפה כל כך מרגיזה ומכעיסה ומעידה על זלזול בשדה האמנות, שממש לא בא לי לכתוב על זה. וגם – מה עוד אפשר לכתוב אחרי כל מה שכתבו ואחרי העצומה שפרסמו האמנים נגד פיטוריה של האוצרת גליה בר אור מפירמידה? מצד שני להתעלם מזה, כאילו כלום, זה לא הוגן. הרי משהו ממש לא טוב קורה בחיפה וצריך לכתוב על זה. שוב ושוב. גם אם העירייה תמשיך בשלה וגם אם מוזיאון חיפה לאמנות ימשיך להיות מנוהל כפי שמנוהל, וגם אם ימשיכו לפטר שם אוצרים ואוצרות טובים כי פשוט אין צורך להאריך את החוזה וכי מתחשק.
אז אומר כך: במקום שבו מפטרים אוצרת (לאה אביר) בלי לתת דין וחשבון, ובמקום שבו ראשת העירייה מחליטה להוריד יצירת אמנות ממוזיאון כי זה מרגיז מישהו אז במקום הזה גם אפשר לפטר אוצרת בסדר הגודל של גליה בר אור, שאלוהים יודע מאיפה היו לה כוחות לעבוד במקום כל כך קשה ולא מוקיר תודה.
גליה בר אור גליה
גליה גרמה לי להיכנס למכונית לפני חצי שנה ולהצפין לאירועי הפירמידה. שיתופי הפעולה שהיא יצרה באותו אירוע ייחודי עם ממגורות דגון ועם מוזיאון הרכבת נראו לי הצבעה על עידן חדש, על תפנית ביחסי חיפה ועולם האמנות. ההבנה שיש לשלב כוחות כדי להצעיד את התרבות קדימה הראתה על מחשבה גדולה יותר מאשר פירורי האירועים שהתקיימו בעיר הזו ללא המשכיות. כתבתי אז במדור האמנות בידיעות אחרונות כי אני רואה בתפיסת העולם של בר אור נקודת מוצא לדרך חדשה שדוגלת בשיתופי פעולה מתוך הבנה שבעיר מורכבת כמו חיפה, על ההיסטוריה והגיאוגרפיה והארכיטקטורה והדו־קיום שבה (כן, שם יש דבר כזה), יש צורך בדבר גדול שמורכב מסך חלקים ולא באירוע נקודתי, מוצלח ככל שיהיה. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שנפגשתי עם חשיבה כזו, שיכולה לשנות באופן מהותי את מעמד האמנות בעיר.
לאה אביר לאה אביר
הרבה מאוד פרצופים מוכרים הגיעו לאירוע ההוא. מתל אביב. כן. והרבה מאוד צעירים. נכון, אז אסף אמדורסקי תקלט, והיה אלכוהול ומסיבה, אבל גם היתה אנרגיה טובה ותחושה של מאורע. פגשתי שם את גליה בר אור. היא היתה מותשת. הריצות, המגבלות, האתגרים, חוסר שיתוף הפעולה בחלק מהמקרים, הקשיים, גבו ממנה מחיר. ויחד עם זאת כרגיל, עם חיוך, מלאת אמונה ונחושה בדרכה עם תכניות גדולות להפוך את העיר למובילה תרבותית. כלומר, היה לה חזון שהדרך למימושו דורשת חשיבה, תהליכים, זמן ואמון וכל זה נעלם כלא היה חצי שנה אחרי.
הזמנה לפתיחה המחודשת של הפירמידה. רק לפני חצי שנה unnamed
כתבתי מספר פעמים ואכתוב שוב: לדעתי, הדרך היחידה ללמד את עיריית חיפה ומוסדותיה לקח הוא לא לשתף איתם פעולה. לא להציג ולא לאצור. לאחר פיטוריה של לאה אביר היתה קריאה להחרים את מוזיאון חיפה – אך הדבר התמוסס במהרה היות ולא מעט אמנים ואמניות הסכימו להציג בו. הטיעון כי אין מקומות תצוגה וכי מוזיאון חיפה משלם על תערוכות יחיד לא מספיק. מי רוצה להציג במקום שבו מסירים יצירות אמנות בהוראת הממסד? מי רוצה להציג במקום ששותק כשמפטרים אוצרת בלי שום סיבה במוסד תרבותי אחר? במקום שאין קולגיאליות אין כוח ועד שלא תבינו את זה, שום דבר בחיפה לא ישתנה.
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.