"התנועה לשחרור הציור", שפה איורית, סיפורית, הומוריסטית ובעלת שורשים יהודיים, שאלת היהודיות וטאבו במודרניזם הישראלי.
"אני לא מחפש, אני מתחפש", "כל מה שאני עושה באמנות קשור לגוף. לשאיפה של הפסלים להיות גוף – כמו גוף".
צייר שבתוך יצירתו מובנית ההימנעות, אחד האמנים הכי ארספואטיים במקומותינו. ציירת בכל ישותה ומהותה, המחויבת לחלוטין לשיפוטה של העין ולחוויה הוויזואלית.
שרשרת רבת חוליות ומשמעויות של יחסי צילום-ציור, דרך להפיק רגשות ייחודיים ותבונה בכלים חדשים, אקטיביזם מקומי וחוצה גבולות פיזיים.
אמנות המוות, איש אוהב וחפץ חיים שמת אלף מיתות, עיסוק בהנצחה והקפאה ובריחה מודעת מרגשנות... "אמן של אמנים", אמנות אגבית עם תוכן מצמרר, אנדרסטייטמנט ולמולו צופה מזיע.
תערוכה חצויה במתכוון, קלידוסקופ, מרקם, שעטנז; צירופים, חיבורים, עימותים והפרדות – הקולאז' כשפה. האמן המתחפש, קולקטיביזציה של האמנות, פרקטיקת החלילן מהמלין ושאלות של זילות השואה ומחיר הכיבוש.
טוטאלי ולא סנטימנטלי, רגש מסובך; מושהה וטבול בחנקן נוזלי או כמוסות רגש להפשרה עתידית? ביוגרפיה פיקטיבית והגיונית, גבולות האמנות וגבולות ההשתנות, שאלת האותנטיות – הסטייה והתקן.