"התנועה לשחרור הציור", שפה איורית, סיפורית, הומוריסטית ובעלת שורשים יהודיים, שאלת היהודיות וטאבו במודרניזם הישראלי.
"דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", האומנות הענייה, אנורקסיה חומרית וחיבור מוזר בין נושא לבין תוכן. טפטוף צבע טרום או פוסט מונדריאני ופרטיטורה למחשבות על ציור.
"אני לא מחפש, אני מתחפש", "כל מה שאני עושה באמנות קשור לגוף. לשאיפה של הפסלים להיות גוף – כמו גוף".
צייר שבתוך יצירתו מובנית ההימנעות, אחד האמנים הכי ארספואטיים במקומותינו. ציירת בכל ישותה ומהותה, המחויבת לחלוטין לשיפוטה של העין ולחוויה הוויזואלית.
שרשרת רבת חוליות ומשמעויות של יחסי צילום-ציור, דרך להפיק רגשות ייחודיים ותבונה בכלים חדשים, אקטיביזם מקומי וחוצה גבולות פיזיים.
אמנות המוות, איש אוהב וחפץ חיים שמת אלף מיתות, עיסוק בהנצחה והקפאה ובריחה מודעת מרגשנות... "אמן של אמנים", אמנות אגבית עם תוכן מצמרר, אנדרסטייטמנט ולמולו צופה מזיע.
תערוכה חצויה במתכוון, קלידוסקופ, מרקם, שעטנז; צירופים, חיבורים, עימותים והפרדות – הקולאז כשפה. האמן המתחפש, קולקטיביזציה של האמנות, פרקטיקת החלילן מהמלין ושאלות של זילות השואה ומחיר הכיבוש.