"בייסבול הוא 90% מנטאלי. החצי השני הוא פיזי" יוגי ברה.
מהו ציור ?
שאלה זו מעסיקה אותי שנים רבות.
אני סבור שזהו סוג של קסם.
בעיות
הציור מתאים לאנשים המתקשים במילים ומבקשים לתקשר באמצעות דימויים שטוחים.
לציירים בדרך כלל יש בעיות בתחום זה או אחר.
מעולם לא שמעתי על פסל שקטע את אזנו בכוונה.
Pontormo טיפס על עץ ונשאר שם מספר ימים. הוא סרב לרדת עד שהובטח לו תשלום עבור עבודתו על אף איכותה הירודה.
Parmigianino החל להתעניין באלכימיה ומצעיר בעל אופי עדין ואנין – נהייה לפרא.
הוא גידל רעמה וזקן ארוך ומעולם לא רחץ אותם. הוא מת צעיר ומטורף.
מהו ציור ?
שאלה זו מעסיקה אותי שנים רבות.
אני סבור שזהו סוג של קסם.
בעיות
הציור מתאים לאנשים המתקשים במילים ומבקשים לתקשר באמצעות דימויים שטוחים.
לציירים בדרך כלל יש בעיות בתחום זה או אחר.
מעולם לא שמעתי על פסל שקטע את אזנו בכוונה.
Pontormo טיפס על עץ ונשאר שם מספר ימים. הוא סרב לרדת עד שהובטח לו תשלום עבור עבודתו על אף איכותה הירודה.
Parmigianino החל להתעניין באלכימיה ומצעיר בעל אופי עדין ואנין – נהייה לפרא.
הוא גידל רעמה וזקן ארוך ומעולם לא רחץ אותם. הוא מת צעיר ומטורף.
Klimt נהג ללבוש גלימת ציירים ארוכה ורחבה ללא לבוש תחתון. הוא גם היה קירח.
Munch היה פרנואיד.
Caravaggio היה אלים ורצח לפחות אדם אחד.
Warhol חבש פאה.
Kandinsky היה אינטלקטואל.
Hundertwasser התפשט פעם בפרהסיה.
Basquiat מת ממנת יתר.
ציירים רבים אחרים ניהלו חיי אושר ארוכים וקריירות מצליחות. נזכיר שמות אחדים:
Titian, Rubens, Picasso, Leonardo.
מכיוון שהדוגמאות הללו נוגדות את התיזה שלנו, אפשר בהחלט להתעלם מהן.
התקופה הפרה-היסטורית והתקופה המודרנית
כיצד ניתן להסביר את הדחף לצייר, דחף שאני מוצא אצל תלמידי ומרגיש בעצמי ?
כיום יש לכל אחד מצלמה דיגיטאלית. זו לא נכונות התמונה הסופית שמעניינת אותנו, אלא התהליך אותו אנחנו רוצים לחוות ולחיות.
הדחף למרוח צבע על משטח נקי מקורו באדם הפרה-היסטורי, הברברי.
ציורי הגרפיטי העירוניים, תוצריהם של ברברים מודרניים, מדגימים זאת. הם מופיעים בן לילה - באופן בלתי נמנע - על בתים שזה עתה נצבעו מחדש.
(זהירות! אל תשאלו את הפסיכואנליטיקאי שלכם מהיכן הדחף הזה בא. אתם לא רוצים לדעת!)
כל עוד האנושות קיימת, יהיו אנשים שירצו לצייר.
פחם שחור בא מהאש ששימשה להאיר את המערה. אוכר (ochre) אדום וצהוב וגיר לבן מקורם באדמה. אלה החומרים הבסיסיים והיציבים ביותר.
הפלטה הקלאסית של Titian הבוגר ("מלך הציירים" כפי שכונה ע"י מעריציו) הכילה את אותם ארבעת הצבעים. אותה הפלטה המצומצמת בפראות שימשה לעיתים את Velázquez. פלטה "פרה-היסטורית" זו מאפשרת ליצור ציורים מעודנים, רגישים ועשירים.
שחור פיח עם לבן יוצרים גוון תכלכל. אוכר צהוב עם שחור יוצרים ירוק. אוכר אדום עם שחור יוצרים חום. אוכר אדום עם שחור ולבן יוצרים סוג של סגול. ציירים תמיד יכלו ליצור ציורים מעניינים באמצעות ניגודים טונליים חזקים.
מעניין שדמויות של בעלי חיים, ריאליסטיות ,קליגרפיות, אינטימיות ומלאות השראה, הופיעו על קירות המערות בזמנים פרה-היסטוריים. עברו 30,000 שנים עד שדמויות של גבר ואישה באותן איכויות נוצרו ביוון העתיקה. בני האדם היו צריכים לפתח אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה, ורפואה כדי להיות מסוגלים להסתכל על עצמם.
ציור בתקופה הפרה היסטורית אכן היה קסם.
בכדי להיות מסוגל לצוד היטב- היה עליך לדעת לצייר סצנת ציד.
מן המאבק הקיומי ברעב. המאגיה הטמונה בציור הייתה חלק בלתי נפרד
אורניתולוגיה ואמנות
וכעת.
Picasso אמר: "אמן שר כמו ציפור ואיש אינו יכול להסביר את שירתו"
ההשוואה הזאת בין אמן (צייר) וציפור היא יפה מאד. הייתי מוסיף: הציפור לא צריכה להסביר למה היא שרה. איש לא ישאל אותה כי איש לא מצפה לתשובה רציונאלית.
צייר נוסף התייחס להשוואה זו. Barnett Newman (הבחור שצייר קוים מאונכים דקים על בדים ענקיים) אמר: "אסתטיקה היא לציירים מה שאורניתולוגיה - לציפורים".
אני מוצא אמירה זו מצחיקה מאד כי אני מדמה שלושה מצבים שונים לחלוטין. דהינו - שניים מצחיקים והשלישי מתייחס למשמעות דבריו.
ראשית אני מדמיין שמים כחולים גבוהים בהם ציירים עפים כציפורים.
מה אכפת להם ממישהו היושב שם רחוק על אמא אדמה וכותב את המאמרים המשעממים שלו על אורניתולוגיה.
יפה ככל שתהייה, התמונה הזו, טובה מכדי להיות אמיתית.
אז אני מדמה אודיטוריום גדול, מלא קהל, שבו ציירים בעלי מוח של תרנגולת יושבים מבלי שמבינים אמיתות מדעיות ישרות ופשוטות המוצגות להם על ידי הגורו שלהם, המרצה.
זה קצת יותר ריאלי.
מצד שני, אינני חושב שכל הציירים כל כך טיפשים.
מכל מקום, מה ש- Newman אומר באופן בסיסי הוא שמחלה היא עניין שונה לחלוטין לחולה ולרופא.
הרופא חושב על המחלה. החולה חי אותה.
התיאורטיקן של האמנות חושב על אמנות. הצייר חי אותה.
הוא מכיר את האמנות שלו מפרספקטיבה של עשייה. עשייה היא אקטיבית.
אני נהנה להסתכל על רקדנים טובים ומרגיש איך הם נהנים לרקוד. אולם ההנאה שלנו כל כך שונה: אני לא צריך להזיע.
הרקדנים נהנים מגופם המבצע את התנועות הנכונות בזמן הנכון.
מעט מאד תיאורטיקנים מתייחסים להיבט העשייה. הם טוענים שאין להם צורך לדעת או להבין אותו. הטיעון הזה ניראה הגיוני.
למשל, האם אני יכול לבקר טלפון סלולארי בלי להבין איך הוא נוצר ואיך הוא עובד? כמובן שאני יכול. ללא שום ספק.
בכל אופן, הטלפון הסלולארי נוצר לצרכים מוגדרים מאד עם אפיונים טכניים מוגדרים. אם הסוללות שלו לא מאריכות ימים כפי שהובטח – אתה יכול לבקר אותו.
אבל איזה פונקציות יכולות להיות לציור? מדוע הציור בכלל נוצר?
נניח שאלות קשות אלה לתיאורטיקנים של האמנות ונצמד לעשייה.
קליגרפיה
להתנועע פירושו לרקוד.
הריקוד של המכחול הוא קליגרפיה.
להתנועע פירושו קליגרפיה.
קליגרפיה פרושה אמנות אישית.
מן ההתחלה, ציור וקליגרפיה היו תאומים סיאמיים. שניהם נבעו מאותו מקור, הפיקטוגרמות.
מעניין כמה קשה בימנו לשלב כתב ודימוי בציור. יש מעט מאוד דוגמאות מוצלחות לכך.
Munch היה פרנואיד.
Caravaggio היה אלים ורצח לפחות אדם אחד.
Warhol חבש פאה.
Kandinsky היה אינטלקטואל.
Hundertwasser התפשט פעם בפרהסיה.
Basquiat מת ממנת יתר.
ציירים רבים אחרים ניהלו חיי אושר ארוכים וקריירות מצליחות. נזכיר שמות אחדים:
Titian, Rubens, Picasso, Leonardo.
מכיוון שהדוגמאות הללו נוגדות את התיזה שלנו, אפשר בהחלט להתעלם מהן.
התקופה הפרה-היסטורית והתקופה המודרנית
כיצד ניתן להסביר את הדחף לצייר, דחף שאני מוצא אצל תלמידי ומרגיש בעצמי ?
כיום יש לכל אחד מצלמה דיגיטאלית. זו לא נכונות התמונה הסופית שמעניינת אותנו, אלא התהליך אותו אנחנו רוצים לחוות ולחיות.
הדחף למרוח צבע על משטח נקי מקורו באדם הפרה-היסטורי, הברברי.
ציורי הגרפיטי העירוניים, תוצריהם של ברברים מודרניים, מדגימים זאת. הם מופיעים בן לילה - באופן בלתי נמנע - על בתים שזה עתה נצבעו מחדש.
(זהירות! אל תשאלו את הפסיכואנליטיקאי שלכם מהיכן הדחף הזה בא. אתם לא רוצים לדעת!)
כל עוד האנושות קיימת, יהיו אנשים שירצו לצייר.
פחם שחור בא מהאש ששימשה להאיר את המערה. אוכר (ochre) אדום וצהוב וגיר לבן מקורם באדמה. אלה החומרים הבסיסיים והיציבים ביותר.
הפלטה הקלאסית של Titian הבוגר ("מלך הציירים" כפי שכונה ע"י מעריציו) הכילה את אותם ארבעת הצבעים. אותה הפלטה המצומצמת בפראות שימשה לעיתים את Velázquez. פלטה "פרה-היסטורית" זו מאפשרת ליצור ציורים מעודנים, רגישים ועשירים.
שחור פיח עם לבן יוצרים גוון תכלכל. אוכר צהוב עם שחור יוצרים ירוק. אוכר אדום עם שחור יוצרים חום. אוכר אדום עם שחור ולבן יוצרים סוג של סגול. ציירים תמיד יכלו ליצור ציורים מעניינים באמצעות ניגודים טונליים חזקים.
מעניין שדמויות של בעלי חיים, ריאליסטיות ,קליגרפיות, אינטימיות ומלאות השראה, הופיעו על קירות המערות בזמנים פרה-היסטוריים. עברו 30,000 שנים עד שדמויות של גבר ואישה באותן איכויות נוצרו ביוון העתיקה. בני האדם היו צריכים לפתח אסטרונומיה, מתמטיקה, פילוסופיה, ורפואה כדי להיות מסוגלים להסתכל על עצמם.
ציור בתקופה הפרה היסטורית אכן היה קסם.
בכדי להיות מסוגל לצוד היטב- היה עליך לדעת לצייר סצנת ציד.
מן המאבק הקיומי ברעב. המאגיה הטמונה בציור הייתה חלק בלתי נפרד
אורניתולוגיה ואמנות
וכעת.
Picasso אמר: "אמן שר כמו ציפור ואיש אינו יכול להסביר את שירתו"
ההשוואה הזאת בין אמן (צייר) וציפור היא יפה מאד. הייתי מוסיף: הציפור לא צריכה להסביר למה היא שרה. איש לא ישאל אותה כי איש לא מצפה לתשובה רציונאלית.
צייר נוסף התייחס להשוואה זו. Barnett Newman (הבחור שצייר קוים מאונכים דקים על בדים ענקיים) אמר: "אסתטיקה היא לציירים מה שאורניתולוגיה - לציפורים".
אני מוצא אמירה זו מצחיקה מאד כי אני מדמה שלושה מצבים שונים לחלוטין. דהינו - שניים מצחיקים והשלישי מתייחס למשמעות דבריו.
ראשית אני מדמיין שמים כחולים גבוהים בהם ציירים עפים כציפורים.
מה אכפת להם ממישהו היושב שם רחוק על אמא אדמה וכותב את המאמרים המשעממים שלו על אורניתולוגיה.
יפה ככל שתהייה, התמונה הזו, טובה מכדי להיות אמיתית.
אז אני מדמה אודיטוריום גדול, מלא קהל, שבו ציירים בעלי מוח של תרנגולת יושבים מבלי שמבינים אמיתות מדעיות ישרות ופשוטות המוצגות להם על ידי הגורו שלהם, המרצה.
זה קצת יותר ריאלי.
מצד שני, אינני חושב שכל הציירים כל כך טיפשים.
מכל מקום, מה ש- Newman אומר באופן בסיסי הוא שמחלה היא עניין שונה לחלוטין לחולה ולרופא.
הרופא חושב על המחלה. החולה חי אותה.
התיאורטיקן של האמנות חושב על אמנות. הצייר חי אותה.
הוא מכיר את האמנות שלו מפרספקטיבה של עשייה. עשייה היא אקטיבית.
אני נהנה להסתכל על רקדנים טובים ומרגיש איך הם נהנים לרקוד. אולם ההנאה שלנו כל כך שונה: אני לא צריך להזיע.
הרקדנים נהנים מגופם המבצע את התנועות הנכונות בזמן הנכון.
מעט מאד תיאורטיקנים מתייחסים להיבט העשייה. הם טוענים שאין להם צורך לדעת או להבין אותו. הטיעון הזה ניראה הגיוני.
למשל, האם אני יכול לבקר טלפון סלולארי בלי להבין איך הוא נוצר ואיך הוא עובד? כמובן שאני יכול. ללא שום ספק.
בכל אופן, הטלפון הסלולארי נוצר לצרכים מוגדרים מאד עם אפיונים טכניים מוגדרים. אם הסוללות שלו לא מאריכות ימים כפי שהובטח – אתה יכול לבקר אותו.
אבל איזה פונקציות יכולות להיות לציור? מדוע הציור בכלל נוצר?
נניח שאלות קשות אלה לתיאורטיקנים של האמנות ונצמד לעשייה.
קליגרפיה
להתנועע פירושו לרקוד.
הריקוד של המכחול הוא קליגרפיה.
להתנועע פירושו קליגרפיה.
קליגרפיה פרושה אמנות אישית.
מן ההתחלה, ציור וקליגרפיה היו תאומים סיאמיים. שניהם נבעו מאותו מקור, הפיקטוגרמות.
מעניין כמה קשה בימנו לשלב כתב ודימוי בציור. יש מעט מאוד דוגמאות מוצלחות לכך.
קסם, אלוהים, מוזות, חתולים וכלבים.
קוסמים יוצרים משהו מתוך האין. היקום נברא מאותה הנקודה היחידה שגרמה למפץ הגדול. ארנב קופץ מכובע. אישה מחייכת בביקיני מתממשת מתוך קופסא שחורה קטנה.
ציירים עושים אותו הדבר. הם יוצרים כתמים בצורות, גדלים וצבעים שונים שלא היו קיימים קודם. כמה מהכתמים הללו נראים כמו כתמים, אחרים נראים כמו ארנבות או נשים.
העונג בהפקת אדום, כתום, צהוב או כחול מתוך שום דבר, מקופסת צבעים, הוא עצמתי! אני מאוד אוהב את זה. אני חושב שהשמחה הזאת מביאה סטודנטים חדשים לביה"ס שלנו כל שנה.
לא רק השמחה שבעשייה קיימת שם אלא גם עוצמת השמחה שבראיה. עצמו את עיניכם לרגע. עכשיו פקחו אותן! האם אתם מרגישים כעת כמה אושר יש בראייה לכשעצמה?
קוסמים יוצרים משהו מתוך האין. היקום נברא מאותה הנקודה היחידה שגרמה למפץ הגדול. ארנב קופץ מכובע. אישה מחייכת בביקיני מתממשת מתוך קופסא שחורה קטנה.
ציירים עושים אותו הדבר. הם יוצרים כתמים בצורות, גדלים וצבעים שונים שלא היו קיימים קודם. כמה מהכתמים הללו נראים כמו כתמים, אחרים נראים כמו ארנבות או נשים.
העונג בהפקת אדום, כתום, צהוב או כחול מתוך שום דבר, מקופסת צבעים, הוא עצמתי! אני מאוד אוהב את זה. אני חושב שהשמחה הזאת מביאה סטודנטים חדשים לביה"ס שלנו כל שנה.
לא רק השמחה שבעשייה קיימת שם אלא גם עוצמת השמחה שבראיה. עצמו את עיניכם לרגע. עכשיו פקחו אותן! האם אתם מרגישים כעת כמה אושר יש בראייה לכשעצמה?
תאמינו או לא -, אנחנו לא באמת רואים, בלי קשר לכמה האופטומטריסט שלנו טוב. ללמוד לצייר פירושו ללמוד לראות, לגלות צבעים חדשים וחוויות ויזואליות חדשות. פירושו לגלות מחדש את העולם הוויזואלי.
יש אנשים שיגידו שהם פגשו את המוזות. אחרים יגידו שהם חשו השראה. הדבר היפה ביותר שקראתי על ההשראה היה של Wislawa Szymborska בנאום פרס נובל שלה.
http://nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1996/szymborska-lecture.html
"....הזכרתי השראה. משוררים בני זמננו נוטים לענות באופן מתחמק כאשר הם נשאלים מה טבעה של השראה, והאם היא אכן קיימת. אין זה משום שמעולם לא חשו בברכתו של אותו דחף פנימי. אולם אין זה קל להסביר דבר מה שאתה עצמך אינו מבין למישהו אחר.
כאשר נשאלתי על אודות ההשראה, נהגתי גם אני לחמוק. אולם תשובתי היא זו: השראה אינה בחזקת זכות יתר בלעדית השמורה למשוררים ולאמנים בכלל. היו, ישנן ותהיינה קבוצות מסוימות של אנשים אותן תפקוד ההשראה. אלו הן קבוצות האנשים שבחרו במודע להיענות לצו הלב ולעשות את עבודתם באהבה ובלוויית דמיון. אלו יכולים להיות רופאים, גננים, מורים - ויכולתי למנות מאות מקצועות נוספים. עבודתם היא בבחינת הרפתקה הולכת ונמשכת כל עוד הם מצליחים למצוא בה אתגרים חדשים. קשיים ועיכובים לעולם אינם מכניעים אותם. נחיל של שאלות חדשות בוקע מכל סוגיה שהם פותרים. תהא ההשראה אשר תהא, היא נולדת מתחושה מתמשכת של "איני יודע".
יש אנשים שיגידו שהם פגשו את המוזות. אחרים יגידו שהם חשו השראה. הדבר היפה ביותר שקראתי על ההשראה היה של Wislawa Szymborska בנאום פרס נובל שלה.
http://nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1996/szymborska-lecture.html
"....הזכרתי השראה. משוררים בני זמננו נוטים לענות באופן מתחמק כאשר הם נשאלים מה טבעה של השראה, והאם היא אכן קיימת. אין זה משום שמעולם לא חשו בברכתו של אותו דחף פנימי. אולם אין זה קל להסביר דבר מה שאתה עצמך אינו מבין למישהו אחר.
כאשר נשאלתי על אודות ההשראה, נהגתי גם אני לחמוק. אולם תשובתי היא זו: השראה אינה בחזקת זכות יתר בלעדית השמורה למשוררים ולאמנים בכלל. היו, ישנן ותהיינה קבוצות מסוימות של אנשים אותן תפקוד ההשראה. אלו הן קבוצות האנשים שבחרו במודע להיענות לצו הלב ולעשות את עבודתם באהבה ובלוויית דמיון. אלו יכולים להיות רופאים, גננים, מורים - ויכולתי למנות מאות מקצועות נוספים. עבודתם היא בבחינת הרפתקה הולכת ונמשכת כל עוד הם מצליחים למצוא בה אתגרים חדשים. קשיים ועיכובים לעולם אינם מכניעים אותם. נחיל של שאלות חדשות בוקע מכל סוגיה שהם פותרים. תהא ההשראה אשר תהא, היא נולדת מתחושה מתמשכת של "איני יודע".
אין אנשים רבים כאלה. רוב שוכני כדור הארץ עובדים בכדי לשרוד. הם עובדים כי הם מוכרחים. הם לא בחרו בעבודתם מתוך תשוקה. נסיבות חייהם בחרו עבורם. עבודה לא אהובה, עבודה משעממת, עבודה שכל ערכה הוא בכך שלאחרים אין אף זאת, למרות היותה משעממת ולא אהובה, - זוהי אחת האומללויות הקשות של המין האנושי. ואין כל סימן לכך שבמאות הבאות ייווצר בכך שינוי.
וכך, למרות שאני נוטלת את המונופול על ההשראה מן המשוררים, עדיין אני מחשיבה אותם כקבוצה נבחרת של יקירי אלת המזל..."
אני מאמין שיש אלוהים מיוחד של ציירים.
הוא מסתכל מלמעלה ואם הוא במצב רוח טוב, הוא עוזר לצייר הראוי לכך.
" לא אני עשיתי זאת"; "זה קרה במקרה"; "זה הופיע מעצמו" - אלה הרגשות המובעים ע"י אלה שהרגישו את ההתערבות האלוהית.
המקרה הוא ידידו הטוב של הצייר. כשאתה מגיע לרגע בחיים בו המקרי משפר את הציור שלך – למדת משהו.
הציורים הטובים ביותר נעשים במאמץ הקטן ביותר של הצייר, כי כל המאמצים נעשו על ידו כבר בעבר.
אם באמת קיים אלוהים של ציירים, אזי אמור להיות גן עדן של ציירים וגיהינום של ציירים.
אומרים שבגיהינום ציירים סוחבים על גבם את כל הציורים שהם ציירו במשך החיים.
(לכן הגיהינום של הציירים טוב יותר מן הגיהינום של הפסלים,, אבל גרוע יותר מזה של הצלמים) ובשל כך אני רוצה להגיע לגן העדן.
בדים וצבעים ניתנים שם בחינם. יכולים להיות לך כמה חתולים וכלבים שאתה רוצה. יש שם ניקוי יבש שמימי מיוחד, אבל עדיף שתרחץ את החתולים שלך בעצמך כשהם מתלכלכים מהצבעים שלך. זה עושה לאלוהים הרגשה טובה.
וכך, למרות שאני נוטלת את המונופול על ההשראה מן המשוררים, עדיין אני מחשיבה אותם כקבוצה נבחרת של יקירי אלת המזל..."
אני מאמין שיש אלוהים מיוחד של ציירים.
הוא מסתכל מלמעלה ואם הוא במצב רוח טוב, הוא עוזר לצייר הראוי לכך.
" לא אני עשיתי זאת"; "זה קרה במקרה"; "זה הופיע מעצמו" - אלה הרגשות המובעים ע"י אלה שהרגישו את ההתערבות האלוהית.
המקרה הוא ידידו הטוב של הצייר. כשאתה מגיע לרגע בחיים בו המקרי משפר את הציור שלך – למדת משהו.
הציורים הטובים ביותר נעשים במאמץ הקטן ביותר של הצייר, כי כל המאמצים נעשו על ידו כבר בעבר.
אם באמת קיים אלוהים של ציירים, אזי אמור להיות גן עדן של ציירים וגיהינום של ציירים.
אומרים שבגיהינום ציירים סוחבים על גבם את כל הציורים שהם ציירו במשך החיים.
(לכן הגיהינום של הציירים טוב יותר מן הגיהינום של הפסלים,, אבל גרוע יותר מזה של הצלמים) ובשל כך אני רוצה להגיע לגן העדן.
בדים וצבעים ניתנים שם בחינם. יכולים להיות לך כמה חתולים וכלבים שאתה רוצה. יש שם ניקוי יבש שמימי מיוחד, אבל עדיף שתרחץ את החתולים שלך בעצמך כשהם מתלכלכים מהצבעים שלך. זה עושה לאלוהים הרגשה טובה.
