אנימציה: עידו בק
 
 
במחוות יד רחבות, יצרה רויטל לסיק בפחם ובאנימציה על קירות חלל הפרויקטים סצנה אינטנסיבית של לוחמים רגליים הנעים באחידות לעבר יעד מופשט. כמו במערך הפַלַנקס הקדום, אותו מבנה טקטי שהתבסס על קבוצה גדולה של לוחמים נושאי רומחים ומגנים המתקדמים כגוש אחד לעבר האויב, בנתה לסיק מסה
אנושית צפופה ונטולת מאפיינים אישיים. על כל מגן, היא "חרטה" באופן אחיד את האות R, שלדבריה פירושה אינו חד-משמעי וייתכן שהיא מייצגת את המילים Rhythm או Revenge או אולי דימוי של צעידה שמצטרף לריבוי הרגליים הצועדות בסך. בשונה מחיל פרשים של אבירים אריסטוקרטיים בציוד בעל עיצוב וצביון אישיים, חיל הרגלים, החיל העתיק ביותר, הורכב במתכונתו ההיסטורית ממערכים צפופים של פשוטי עם חסרי אפיון כלשהו, שתרומתם למערכה התבססה על גופם ככלי ולאו דווקא על טקטיקה מתוחכמת.
את תהליך עבודתה בפחם על הקיר, המנכס גם את החלל כחומר, מגדירה לסיק כמעין פעולה ריטואלית תזזיתית, שמאזכרת במידת מה את ציור המערות הקדום ושבמהלכה היא מקווקוות בצפיפות ומכתימה, בעודה מרסנת מצד אחד את ישירותו ותגובתו המידית של החומר הקמאי, ומצד אחר מניחה לספונטניות שלו לחמוק, להיטמע בטקסטורה של הקיר, אך גם להתעמת אתה. אם בשל "נדיבותו" החומרית הישירה של הפחם, ואם בשל מקצב הסצנה המצוירת, שאליו התכנסו גם תנועות גופה של האמנית, הציור העמלני-הסיזיפי, שאפיין עד כה את עבודותיה של לסיק ושמושאיו כמעט תמיד היו נשים, הומר בעבודה ספציפית למקום זו במחוות גופניות רחבות מנעד ובמושאים גבריים.

אולם יותר משהם אומרים הרואיות, בריבויים נראים גברים אלה כדון קישוטים משוכפלים המסתערים על מטרה עלומה, מאובקת, או לחלופין כמרבה רגליים פרוותי, בטשטשם את הפער בין צייד לניצוד ובין קורבן למקרבן. בפעולתה זו, ייתכן שלסיק מאמצת את ממצאיו של מחקר ארכיאולוגי מן העת האחרונה, שמערער על ההנחה הרווחת כי כל אמני המערות היו גברים וקובע כי רבים מציורי העידן הפרה-היסטורי נעשו בידי נשים.
 
שלומית ברויר, אוצרת התערוכה

שיח גלריה: יום שישי, 13 באפריל 2018, בשעה 11:00