זמן קריאה : 7:32 דקות
באיזה אופנים פועלים אמנים ואמניות בעולם כדי לשנות את המצב/ גלעד מלצר
מדי פעם סערה-זוטא פוקדת את ביצת האמנות הצנועה של ישראל. הגעש האחרון פקד את העיר חיפה, ולא בפעם הראשונה. הפעם בעקבות אי-הארכת חוזה העסקתה של האוצרת המוערכת ד"ר גליה בר-אור במרכז האמנות הפירמידה שבעיר התחתית. תחילה יצאה ברשתות החברתיות ומפה-לאוזן הקריאה – שוב, פעם זה היה בעקבות... אי הארכת החוזה של האוצרת לאה אביר במוזיאון האמנות של העיר – להחרים את מוסדות האמנות של חיפה. משיכת התמיכה העירונית וסגירת גלריה שער 3, גם היא בעיר התחתית, הקדנציה האינסופית של ניסים טל כמנהל כל המוזיאונים העירוניים, והסרת עבודה (מק-ישו) בשל לחץ הציבור הנוצרי בעיר, לא הוסיפו אף הם להרגעת הרוחות הצפוניות.
מדי פעם סערה-זוטא פוקדת את ביצת האמנות הצנועה של ישראל. הגעש האחרון פקד את העיר חיפה, ולא בפעם הראשונה. הפעם בעקבות אי-הארכת חוזה העסקתה של האוצרת המוערכת ד"ר גליה בר-אור במרכז האמנות הפירמידה שבעיר התחתית. תחילה יצאה ברשתות החברתיות ומפה-לאוזן הקריאה – שוב, פעם זה היה בעקבות... אי הארכת החוזה של האוצרת לאה אביר במוזיאון האמנות של העיר – להחרים את מוסדות האמנות של חיפה. משיכת התמיכה העירונית וסגירת גלריה שער 3, גם היא בעיר התחתית, הקדנציה האינסופית של ניסים טל כמנהל כל המוזיאונים העירוניים, והסרת עבודה (מק-ישו) בשל לחץ הציבור הנוצרי בעיר, לא הוסיפו אף הם להרגעת הרוחות הצפוניות.
מהר מאד נשמעה הקריאה של קהילת האמנות הקטנה שלנו: להחרים את המוזיאונים ומוסדות האמנות האחרים בחיפה "הסוררת והמצנזרת". הואיל ועד כמעט אמצע המאה ה-19 אמנים היו מחוברים באופן ישיר לפטרונים – מלכים, אצולה, כנסיה – והואיל ועד אותה תקופה לערך מרבית האמנות הוצגה ממילא בארמונות ובאחוזות ולא לציבור הרחב, ההיסטוריה של התרבות והאמנות לא מלאה בקריאה לחרם על מוסדות שמציגים אמנות. למעשה חרם כזה היה בלתי אפשרי, שלא לומר התאבדות מקצועית, ואולי אף מעבר לכך.
את הקריאה הרדיקלית שלהם לשרוף את המוזיאונים, הדאדאיסטים והפוטוריסטים לא גיבו. הם הציגו בהם, גם אם לא ממש בהתחלה. למעשה, כמעט כל המקרים שבהם אמנים קראו להחרים מוזיאון או מרכז אמנות קרו מ-1960 והלאה.
את הקריאה הרדיקלית שלהם לשרוף את המוזיאונים, הדאדאיסטים והפוטוריסטים לא גיבו. הם הציגו בהם, גם אם לא ממש בהתחלה. למעשה, כמעט כל המקרים שבהם אמנים קראו להחרים מוזיאון או מרכז אמנות קרו מ-1960 והלאה.
הפגנה של Art workers coalition
בינואר 1969 נפתחה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ה-MoMA, התערוכה "המכונה בסוף העידן המכאני". האמן הקינטי היווני טקיס, שעבודה שלו מאוסף המוזיאון הוצגה בתערוכה, לא היה מרוצה מהתצוגה, סילק מהתערוכה את העבודה והחזיר אותה למוזיאון רק כשהובטח לו שהיא לא תוצג בתערוכה. מכאן העניינים התפתחו לכיוונים רבים. הוקם ארגון אמנים בשם Art Workers Coalition שהציג ל-MoMA, ואחר כך לכל המוזיאונים בעיר, מסמך ובו 13 דרישות ביניהן תצוגה של אמנים מקבוצות וקהילות לא לבנות, שכירת אנשים שיודעים כיצד לטפל, להציג ולשמר יצירות אמנות חדשות שאינן פסלים או ציורים (מיצבים, וידיאו, וכו'), פרסום עמדת המוזיאון בנוגע לזכויות יוצרים, הכרה בזכות אמנים לא להציג יצירות שלהם שנרכשו על ידי המוזיאון בתערוכות מסוימות, הארכת שעות הביקור, יום בשבוע כניסה חינם ועוד.
הפגנת קואליציאת עובדי האמנות מול הגרניקה במומה, 1970
למעלה מ-300 אמנים מרכזיים קראו להחרים את ה-MoMA ובמקביל, בשל מעורבות חברות בבעלות חברי הדירקטוריון של המוסד בהתקשרויות עם הצבא האמריקאי שלחם בויאטנאם, קואליצית האמנים גם ארגנה הפגנות מחוץ ובתוך המוזיאון. בהפגנות אלו הוצגה הכרזה And Babies כמחאה על הטבח בכפר מי-לאי. הפעילות של הקואליציה הביאה לשינוי משני כיוונים. לראשונה אמנים - טיפוסים מאד אינדיבידואלים שלא לומר אגוצנטרים – התארגנו ביחד כגילדה מודרנית שנאבקת על זכויותיה, ועל חובות המוסדות והאספנים כלפיהם. כמו כן חלק מדרישות האמנים מולאו. למשל, במרבית המוזיאונים בעיר (וברחבי ארה"ב), חצי יום בשבוע הכניסה חינם. זמני הביקור הוארכו, הורחב רישום האמנים, ועוגנו זכויותיהם. מוזיאונים רבים אכן התחייבו ליותר פעילות ותצוגה מחוץ למבנה המרכזי שלהם, למשל ה-MoMA פועל גם ב-PS1 בקווינס. לאחרונה, לקראת ההרחבה הגדולה הודיע המוזיאון שיותר מקום, ויותר רכישות לאוסף, יוקדשו לאמנים שאינם לבנים, לנשים ולקבוצות שמקומן נפקד עד עתה מהתצוגה ומהנרטיב של המוסד.
הפגנת עובדי הניקיון של ארנסט אנד יאנג בטייט , אפריל 18 לונדון
השימוש בנשק החרם הפך (והופך) יותר ויותר נפוץ במאה ה-21. בשנת 2011 החליטו אמנים מטיחואנה, עיר בצפון מקסיקו הסמוכה לגבול עם ארצות הברית, להחרים את המוזיאון המקומי (CECUT (Centro Cultural Tijuana בעקבות התערוכה Obra Negra (תחת שיפוצים). התערוכה הציגה תגובות של אמנים מקומיים (שלא החרימו...) לקירבה לגבול, הברחות, שחיתות, קפיטליזם ואלימות.
אז מדוע להחרים? "בגלל הבחירה המפוקפקת במנהל המוזיאון", אמר בראיון האמן מרקוס רמירז, הידוע בשם Erra, שאף הוזמן להציג בתערוכה.
ומה הבעיה עם מנהל המוזיאון וירגיליו מוניוז? עברו אכן מפוקפק. משנת 1994 מוניוז עמד בראש הרשות הלאומית להגירה בטיחואנה. בשנת 2005 הוא הואשם והורשע בקבלת שוחד, בשחיתות ובשיתוף פעולה עם הקרטלים. אלא שהשחיתות במקסיקו כל כך עמוקה שאחרי שבוע מוניוז שוחרר וכ"פרס" מונה לנהל את המוזיאון בעיר, למרות שלא היה לו שום ניסיון בתחומי התרבות. רמירז הצליח לארגן קרוב ל-300 אמנים, סופרים ומוזיקאים מקומיים להחרים את המוזיאון ואת התערוכה. "לאמניות ולאמנים אסור לשתף פעולה עם שחיתות, פשיעה, אלא להתנגד להם, בטח ובטח במקום כמו טיחואנה", אמר רמירז. בשלוש השנים שאחרי התערוכה שבעה אוצרים התפטרו מהמוזיאון שכמעט והפסיק להציג אמנות, והפך לחלל השכרה לאירועי בידור. מוניוז פוטר מתפקידו ב-2016.
אז מדוע להחרים? "בגלל הבחירה המפוקפקת במנהל המוזיאון", אמר בראיון האמן מרקוס רמירז, הידוע בשם Erra, שאף הוזמן להציג בתערוכה.
ומה הבעיה עם מנהל המוזיאון וירגיליו מוניוז? עברו אכן מפוקפק. משנת 1994 מוניוז עמד בראש הרשות הלאומית להגירה בטיחואנה. בשנת 2005 הוא הואשם והורשע בקבלת שוחד, בשחיתות ובשיתוף פעולה עם הקרטלים. אלא שהשחיתות במקסיקו כל כך עמוקה שאחרי שבוע מוניוז שוחרר וכ"פרס" מונה לנהל את המוזיאון בעיר, למרות שלא היה לו שום ניסיון בתחומי התרבות. רמירז הצליח לארגן קרוב ל-300 אמנים, סופרים ומוזיקאים מקומיים להחרים את המוזיאון ואת התערוכה. "לאמניות ולאמנים אסור לשתף פעולה עם שחיתות, פשיעה, אלא להתנגד להם, בטח ובטח במקום כמו טיחואנה", אמר רמירז. בשלוש השנים שאחרי התערוכה שבעה אוצרים התפטרו מהמוזיאון שכמעט והפסיק להציג אמנות, והפך לחלל השכרה לאירועי בידור. מוניוז פוטר מתפקידו ב-2016.
בניית הלובר באבו דאבי
עדיין ב-2011, למעלה ממאה ושלושים אמנים בינלאומיים קראו להחרים את השלוחות באבו דאבי של מוזיאוני הלובר והגוגנהיים בשל תנאי ההעסקה והבטיחות של העובדים שבנו את המבנים החדשים. הקריאה לחרם הביאה להקמת גוף אמנים בינלאומי בשם "אמני המפרץ", אבל קשה לומר שתנאי העובדים בשטח השתנו, ויתכן שאף הורעו. הלובר בנסיכות כבר פתוח לציבור, והגוגנהיים צפוי להיפתח בעוד שנתיים.
הפגנה בגוגנהיים ניו יורק על ידי קואליצית אמני המפרץ 2016
שתי קריאות לחרם נגד אירועי אמנות גדולים יצאו בשנת 2014. הראשונה, נגד הביאנלה בסידני, אוסטרליה, בשל העובדה שהספונסר המרכזי של אירוע האמנות הגדול ביותר במדינה היא חברת טרנספילד, שבין יתר עיסוקיה (טיפול בפסולת ותחבורה ציבורית) בנתה מרכזי מעצר למהגרים לא-חוקיים ממדינות האוקיאנוס השקט. הקריאה שעליה חתמו בהתחלה 92 אמנים, הובילה בסופו של דבר לכך שהביאנלה ניתקה את יחסיה עם הספונסר, ולהתפטרותו של נשיא טרנספילד מתפקידו כיו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון לאמנות של סידני.
הקריאה באותה שנה להחרים את הדוקומנטה X במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרסבורג, רוסיה, לא זכתה לאותה הצלחה. הסיבה לחרם באה משני כיוונים: הפלישה של רוסיה לחלק האוקראיני של חצי האי קרים, ובמקביל, סדרה של חוקים ופעולות נגד הקהילה הלהט"בית ברוסיה. כמה אמנים אכן משכו את העבודות שלהם מהאירוע, אבל הרוב הגדול נשאר, כשהמארגנים והאוצרים טוענים: "הדוקומנטה מהווה זרז לפעילות אמנות ותרבות מקומית ובינלאומית.. אנחנו מאמינים שביטול האירוע ישחק לידי מי שרוצה בהמשך 'המלחמה הקרה' מבלי להכיר ולקחת בחשבון במורכבות של המצב הגיאו-פוליטי".
הקריאה באותה שנה להחרים את הדוקומנטה X במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרסבורג, רוסיה, לא זכתה לאותה הצלחה. הסיבה לחרם באה משני כיוונים: הפלישה של רוסיה לחלק האוקראיני של חצי האי קרים, ובמקביל, סדרה של חוקים ופעולות נגד הקהילה הלהט"בית ברוסיה. כמה אמנים אכן משכו את העבודות שלהם מהאירוע, אבל הרוב הגדול נשאר, כשהמארגנים והאוצרים טוענים: "הדוקומנטה מהווה זרז לפעילות אמנות ותרבות מקומית ובינלאומית.. אנחנו מאמינים שביטול האירוע ישחק לידי מי שרוצה בהמשך 'המלחמה הקרה' מבלי להכיר ולקחת בחשבון במורכבות של המצב הגיאו-פוליטי".
Black Emergency Cultural Coalition , 2105 פתיחה של הוויטני החדש
שנת 2016 היתה אמורה להיות מוצלחת מאד עבור האמן הניו יורקי הצעיר קלי וואקר. תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלו, Direct Drive, נפתחה בספטמבר במוזיאון לאמנות עכשווית בעיר סנט לואיס. אלא שכבר בפתיחה התברר שמשהו התקלקל בדרך לכוונות הטובות. הקולאז'ים הגדולים שלו, למעשה דימויים מן התקשורת, עיתונות ופרסומות של כוכבים וידוענים אפרו-אמריקאים, מכוסים בצבע, שוקולד וסירופים שונים, הרגיזו מאד את הקהילה השחורה, תחילה בעיר, ואחר כך ברחבי ארצות הברית והקריאה לחרם בגין ניכוס ופגיעה בדימויים של שחורים לא איחרה להגיע.
עבודה של קלי וואקר במוזיאון לאמנות של סנט לואיס
כאן המקום לציין שוואקר הוא לבן. הניסיונות שלו להסביר את היחס שבין טקסטים (שבעבודות) לבין הדימוי, לדבר על אירוניה, על היסטוריה של סטראוטיפים ועוד, לא הניחה את דעתם של מי שראו בתערוכה, וספציפית בשתי סדרות בה, "אקט של קולוניזציה תרבותית".
התערוכה נשארה תלויה. שלושה עובדים בכירים במוזיאון, אפרו-אמריקאים, דרשו בכתב שהמוזיאון יתנצל, יוריד את העבודות הבעייתיות ושהמנהל יתפטר. זה לא קרה. נערכו כמה מפגשים פתוחים עם אמנים, אוצרים, מבקרים וצופים, אבל הסערה נשארה בחלל המוזיאון, תלויה, עד לסערה הבאה.
מספר הפגנות וקריאות לחרם בשנה שעברה והשנה (שרק החלה..) נעשו על ידי אמנים ואמניות - ספקי התוכן העיקריים למוזיאונים, בעיקר של אמנות מודרנית ועכשווית.
הצלמת הדגולה נאן גולדין, שהתמכרה לתרופות משככות כאבים, ועומדת בראש ארגון PAIN, ארגנה כבר סדרה של הפגנות (Die-in), וקריאות לחרם נגד מוזיאונים שקוראים לאגפים על שם בני משפחת סקלאר, או שבני המשפחה יושבים בחבר הנאמנים שלהם. משפחת סלקאר היא הבעלים, בין היתר של חברת התרופות ׳פרדו׳ שמייצרת את משכך הכאבים הפופולרי ביותר, אוקסיקונטין, שגרם למגפת ההתמכרות לסם הקשה ביותר שחוותה ארצות הברית, ולקרוב ל-80,000 מקרי מוות בשנה. בין היתר הקבוצה קראה למוזיאון המטרופוליטן לבטל את התרומה וקריאת אגף על שם המשפחה, המטירה גשם של מרשמים מזוייפים על המבקרים בגוגנהיים בניו יורק (עוד מוסד ששוקל לקבל תרומה מהמשפחה), וגולדין קוראת לאמנים אחרים להצטרף אליה בדרישה מגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון להסיר את העבודות שלהם אם לא יבטלו את קבלת התרומה מהמשפחה.
התערוכה נשארה תלויה. שלושה עובדים בכירים במוזיאון, אפרו-אמריקאים, דרשו בכתב שהמוזיאון יתנצל, יוריד את העבודות הבעייתיות ושהמנהל יתפטר. זה לא קרה. נערכו כמה מפגשים פתוחים עם אמנים, אוצרים, מבקרים וצופים, אבל הסערה נשארה בחלל המוזיאון, תלויה, עד לסערה הבאה.
מספר הפגנות וקריאות לחרם בשנה שעברה והשנה (שרק החלה..) נעשו על ידי אמנים ואמניות - ספקי התוכן העיקריים למוזיאונים, בעיקר של אמנות מודרנית ועכשווית.
הצלמת הדגולה נאן גולדין, שהתמכרה לתרופות משככות כאבים, ועומדת בראש ארגון PAIN, ארגנה כבר סדרה של הפגנות (Die-in), וקריאות לחרם נגד מוזיאונים שקוראים לאגפים על שם בני משפחת סקלאר, או שבני המשפחה יושבים בחבר הנאמנים שלהם. משפחת סלקאר היא הבעלים, בין היתר של חברת התרופות ׳פרדו׳ שמייצרת את משכך הכאבים הפופולרי ביותר, אוקסיקונטין, שגרם למגפת ההתמכרות לסם הקשה ביותר שחוותה ארצות הברית, ולקרוב ל-80,000 מקרי מוות בשנה. בין היתר הקבוצה קראה למוזיאון המטרופוליטן לבטל את התרומה וקריאת אגף על שם המשפחה, המטירה גשם של מרשמים מזוייפים על המבקרים בגוגנהיים בניו יורק (עוד מוסד ששוקל לקבל תרומה מהמשפחה), וגולדין קוראת לאמנים אחרים להצטרף אליה בדרישה מגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון להסיר את העבודות שלהם אם לא יבטלו את קבלת התרומה מהמשפחה.
הצלמת נאן גולדין בהפגנה בגוגנהיים
מה שבטוח, המחאות, קריאות לחרם, והפגנות של גולדין וחבריה עוזרים בהפעלת הלחץ על שלטונות החוק לקדם את בדיקת תיקי התביעה הרבים נגד תאגיד ׳פרדו׳ ונגד בכירים במערכת, ובהם בני משפחת סאקלר (שבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב קרוי על שמם). לטענת רבים התאגיד ידע במשך שנים על היות התרופה סם-ממכר מסוכן והעלים את המידע מהציבור.
קריאה נוספת לחרם בלונדון הגיעה בשנה שעברה מכיוון מפתיע. עובדי הניקיון של אחד מתאגידי ראיית החשבון הגדולים בעולם, ארנסט אנד יאנג (כן, יש להם גם סניף בארץ) הפגינו לא מזמן בטייט מודרן בבירת אנגליה, וביקשו מאמנים להסיר את עבודותיהם ולהחרים את המוסד במחאה על כך שהמעסיק שלהם, הספונסר הראשי של תערוכת הענק של פיקאסו, מתכנן שוב לפגוע בתנאי ההעסקה שלהם, שגם כך אינם סיבה למסיבה. מאבקם כלל הפגנות יומיות באולמות התצוגה ולבסוף התאגיד נכנע לדרישות המנקים.
קריאה נוספת לחרם בלונדון הגיעה בשנה שעברה מכיוון מפתיע. עובדי הניקיון של אחד מתאגידי ראיית החשבון הגדולים בעולם, ארנסט אנד יאנג (כן, יש להם גם סניף בארץ) הפגינו לא מזמן בטייט מודרן בבירת אנגליה, וביקשו מאמנים להסיר את עבודותיהם ולהחרים את המוסד במחאה על כך שהמעסיק שלהם, הספונסר הראשי של תערוכת הענק של פיקאסו, מתכנן שוב לפגוע בתנאי ההעסקה שלהם, שגם כך אינם סיבה למסיבה. מאבקם כלל הפגנות יומיות באולמות התצוגה ולבסוף התאגיד נכנע לדרישות המנקים.
הפגנת דקולוניז דיס פלייס, מוזיאון ברוקלין, 2018
כמו קואליצית עובדי האמנות, התארגנות קבועה (בינתיים) של אמנים ופעילים חברתיים בשם Decolonize this Place הוקמה בשנת 2016 ופעילה מאז במספר חזיתות. הארגון, שמונה כמה מאות פעילים ומצליח לגייס לקמפיינים שלו אלפי אנשים, מוחה על מה שהם מכנים מעורבות של מוסדות אמנות ותרבות בהמשך הדיכוי של מיעוטים (שחורים, אסייתים, ילידי יבשת אמריקה, וגם פלסטינים ואפריקאים). בשנה שעברה דקולוניז ארגנו סדרת הפגנות וקריאה לחרם נגד מוזיאון ברוקלין אחרי שזה מינה אישה לבנה לעמוד בראש המחלקה לאמנות אפריקאית. מה שעורר את מחאתם נגד מוזיאון וויטני היתה העובדה שסגן נשיא חבר הנאמנים של המוזיאון הוא הבעלים של תאגיד שמייצר בין היתר גז מדמיע ששימש להרחקת שיירות הפליטים בגבול עם מקסיקו.
הדיקולונייזרס גם פעילים ב BDS, אבל את הנושא הטעון הזה נניח בצד הפעם, ונקווה, בקטנה, שבחיפה יחזרו להציג אמנות טובה של אמניות ואמנים מקהילות ומורשות שונות, להעסיק באופן הגון ורציף אוצרות, חוקרים ועובדים מן השורה, ושבמקום לצנזר, להשתבלל, ולהתקפל, ישמחו גם שם לשמוע, לראות, להסתקרן ואפילו להתעצבן מביקורתיות.
הדיקולונייזרס גם פעילים ב BDS, אבל את הנושא הטעון הזה נניח בצד הפעם, ונקווה, בקטנה, שבחיפה יחזרו להציג אמנות טובה של אמניות ואמנים מקהילות ומורשות שונות, להעסיק באופן הגון ורציף אוצרות, חוקרים ועובדים מן השורה, ושבמקום לצנזר, להשתבלל, ולהתקפל, ישמחו גם שם לשמוע, לראות, להסתקרן ואפילו להתעצבן מביקורתיות.