זמן קריאה : 2:44 דקות
בעלי גוף
מה עושים יחד בפתח־תקווה ק. צטניק, אביטל גבע ומשחה נגד טחורים?
מה עושים יחד בפתח־תקווה ק. צטניק, אביטל גבע ומשחה נגד טחורים?
״פ"ה ה"א'״, מיכה אולמן
ערימות של ספרים נחו על סלעי אבן בפארק הציבורי המקיף את מוזיאון פתח־תקווה. לרגע הן נראו כמו ערימה של שממיות המתייבשות בקרני השמש שריככו את הקור. בין הסלעים עמדה בריכה, שנמשכה לתוך רחבת המוזיאון, חוצה את הגדר בין המרחב היומיומי לאולם התצוגה ומח־ ברת בין השניים. גם בה צפו ספרים ודפי ספרים, שטים, מנמנמים, אחוזים זה בזה, כמעט כמו חבצלות מים. 'ספרים בנהר עמוק, אלוהים', כך קרא אביטל גבע למיצב שלו, שם הלקוח משיר נשמה אפרו־אמריקאי המחבר בין חציית הנהר העמוק (הירדן, המיסיסיפי) לכמיהה לחירות. העבודה של גבע פותחת את התערוכה 'ביבליולוגיה, הספר כגוף', שעוסקת בקשר שבין הספר לגוף האנושי ומתחקה אחר הממד הפיזי שקיים בספרים.
״ספרים בנהר עמוק, אלוהים״, אביטל גבע
כשממשיכים ממנו, ונכנסים אל תוך המוזיאון מתחלפת אווירת העזובה שבחוץ לאווירה של קדושה. המוצגים במבואה מונחים כתכשיטים בוויטרינות זכוכית, מוארים באור יקרות ומסביב חשכה. בכל אחת מהוויטרינות יש חפץ הקשור לספר, לכתב, לשפה.
עד כלשהו המלווה את ההיסטוריה היהודית, ויוצריו משתמשים בו כדי לחבר, להעלים או לכתוב מחדש את הקשר בין גוף, חילון וקדושה. אחת הוויטרינות מכילה גזירים מספר שירים מוקדם של ק. צטניק, שדרש להשמיד את כל עותקיו כחלק מניסיונו למחוק את חייו שלפני השואה. בוויטרינה סמוכה מופיע ספר נימולים של הרב והמוהל הפתח־תקוואי בנימין קליר, המתעד 1,566 בריתות שערך.
באחרת מוצג דימוי מהסרט 'מקור האשמה' של ז'וזף דדון, שבו הוא מושח עותק נדיר של ילקוט שמעוני במשחה נגד טחורים, וכך מנסה ליישב בין המסורת לתענוגות וחטאים (הקשורים להיותו הומוסקסואל). הרבה עבודות בתערוכה הן תוצרים של שילוב נהדר בין מוצגים תיעודיים והיסטוריים ליצירה עכשווית שיש בה מהבדיה ומהמניפולציה. למשל 'בראשית מת' של ואניה־יונתן שאוב: ספר 'בראשית' שממנו יוצאים נבטים. את הזרעים שתל שאוב בין דפי הספר, והם נובטים בו ממקומות שונים. התוצאה נראית כספינה טרופה על קרקעית ים. מוות, השואה ושריפת הספר כחלק מהכחדת התרבות נוכחים בפועל וכרוח רפאים כמעט בכל אחת מהעבודות בתערוכה.
בולטים במיוחד 'כותל הספרים' של אביטל גבע מ־1978, 'פ"ה ה"א', האובייקט המפעים של מיכה אולמן ו'אופקים שבורים: שטיבלך', המיצב המרשים של מאיה ז"ק ו־stuben21. מוצג מעניין נוסף הוא ספרייה ובה מאות כותרים שנאספו בהמלצת קוראים תחת הכותרת 'ספרים הנחשבים כבעלי משמעות מיוחדת לקיום היהודי'. למי שיתבונן בה היטב צפויות הפתעות. בקיצור, מהרו לראות. הכניסה בשבת חינם.
כתובת: ארלוזרוב 30, פתח תקווה.
פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות
עד כלשהו המלווה את ההיסטוריה היהודית, ויוצריו משתמשים בו כדי לחבר, להעלים או לכתוב מחדש את הקשר בין גוף, חילון וקדושה. אחת הוויטרינות מכילה גזירים מספר שירים מוקדם של ק. צטניק, שדרש להשמיד את כל עותקיו כחלק מניסיונו למחוק את חייו שלפני השואה. בוויטרינה סמוכה מופיע ספר נימולים של הרב והמוהל הפתח־תקוואי בנימין קליר, המתעד 1,566 בריתות שערך.
באחרת מוצג דימוי מהסרט 'מקור האשמה' של ז'וזף דדון, שבו הוא מושח עותק נדיר של ילקוט שמעוני במשחה נגד טחורים, וכך מנסה ליישב בין המסורת לתענוגות וחטאים (הקשורים להיותו הומוסקסואל). הרבה עבודות בתערוכה הן תוצרים של שילוב נהדר בין מוצגים תיעודיים והיסטוריים ליצירה עכשווית שיש בה מהבדיה ומהמניפולציה. למשל 'בראשית מת' של ואניה־יונתן שאוב: ספר 'בראשית' שממנו יוצאים נבטים. את הזרעים שתל שאוב בין דפי הספר, והם נובטים בו ממקומות שונים. התוצאה נראית כספינה טרופה על קרקעית ים. מוות, השואה ושריפת הספר כחלק מהכחדת התרבות נוכחים בפועל וכרוח רפאים כמעט בכל אחת מהעבודות בתערוכה.
בולטים במיוחד 'כותל הספרים' של אביטל גבע מ־1978, 'פ"ה ה"א', האובייקט המפעים של מיכה אולמן ו'אופקים שבורים: שטיבלך', המיצב המרשים של מאיה ז"ק ו־stuben21. מוצג מעניין נוסף הוא ספרייה ובה מאות כותרים שנאספו בהמלצת קוראים תחת הכותרת 'ספרים הנחשבים כבעלי משמעות מיוחדת לקיום היהודי'. למי שיתבונן בה היטב צפויות הפתעות. בקיצור, מהרו לראות. הכניסה בשבת חינם.
כתובת: ארלוזרוב 30, פתח תקווה.
פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות