"האם יש גזענות בגן עדן?"/ קרן ענבי

"האם יש גזענות בגן עדן?"/ קרן ענבי

'Until' ניק קייב, MASS MoCA

צילומים: קרן ענבי

ב- 1963 בשיאה של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב קרא ג'יימס בולדווין בלהט לאחדות חברתית כפתרון, והתקווה היחידה להתגבר על אי השוויון בחברה האמריקאית. כעת בעשור השני של המאה ה-21, לא נראה שהרבה השתנה. אפרו-אמריקאים עדיין נהרגים ברחובות בידי שוטרים ללא סיבה ברורה: אריק גארנר, אוסקר גראנט וטרייבון מרטין בן ה-17, הם רק חלק קטן מאותם קורבנות שאשמתם העיקרית הייתה נעוצה בעובדה שהם אפרו-אמריקאים. בטקסט נלווה לתערוכה Until של האמן הפלסטי ניק קייב מספרת עליו האוצרת דניס מרקוניס (Denise Markonish) שב-1992 בעודו יושב בפארק בשיקגו ומהרהר במקרה הכאתו של רודני קינג בידי שוטרים לבנים חש ניק קייב יותר מכל את הצורך להגן על עצמו, ליצור לעצמו חליפת שריון. הוא החל לאסוף זרדים מהקרקע ולהרכיב מהם את מה שהוא מכנה חליפת הקול- 'Soundsuit' הראשונה שלו. פסל לביש שמכסה את הגוף וממסך את הזהות, בעל אסתטיקה שבטית שמזכירה דורבן. לאורך השנים הוא המשיך ליצור חליפות מגן ברוח זו, חלקן מתייחסות לתחפושות במצעדים, מעוטרות בחוטי רפיה צבעונית, חרוזים וחפצים שנמצאו. באמצעות החליפות הוא יוצר מיצגים כמו אלו שבתערוכה- Until, ספקטקל של ארבעה מייצבי ענק שמתפקדים גם כבמת מיצג למעורבות חברתית.

ניק קייב (נ.1959, מיזורי) מגדיר את עצמו כשליח- סוכן של שינוי, אמן ומחנך (בהקפדה על הסדר הזה). אמן פלסטי ופרפורמר העובד בקשת רחבה של מדיומים פיסוליים, מיצב, וידאו, סאונד ומיצג. Until היא תערוכתו הגדולה ביותר עד כה והיא מוצגת במוזיאון לאמנות עכשווית במַסָּצ'וּסֵטְסMASS MoCA (מרחק של כ-3 שעות נסיעה מערבית לניו יורק). התערוכה נולדה מתוך ההיסטוריה והמציאות האלימה והאי שוויונית שקיימת גם היום בין שחורים ללבנים באמריקה. הכותרת Until לקוחה מתוך המשפט: "innocent until proven guilty"' או כפי שקייב אוהב לנסח זאת "guilty until proven innocent". שם התערוכה מסמל מבחינתו מצב ביניים, אי וודאות ופחד. הוא שואף ליצור חוויה שממקמת את הצופים במעין בטן מטאפורית של אחת מחליפות הקול שלו. נקודת המוצא לתערוכה נמצאת בשאלה שמעסיקה אותו: "האם יש גזענות בגן עדן?", על שאלה זו הוא עונה באמצעות מסע מרהיב ומתעתע שנפתח בשיטוט בתוך מיצב עצום, יער פיסולי מתכתי תלוי מהתקרה ומורכב ממאות אם לא אלפי אורנמנטים מנוקדים בדימויים מסווים של רובים, אקדחים כדורי ירי ומטרות שמכוונים אלינו כאילו היינו אשמים, פגיעים ותחת מתקפה פוטנציאלית.

מ'יער המטרות' אנחנו מובלים לשני 'ענני' קריסטל שמעליהם גן שמורכב ממאות אובייקטים דקורטיביים: ציפורים, ינשופים, פרפרים וחזירים מקרמיקה, פרחים מטאליים ופריט מרכזי שקייב משתמש בו לרוב: פסלון ה- 'Jocko'- דמות סטריאוטיפית בתנוחה כפופה בעלת פנים שחורות. ה- Jocko הוא דימוי מוכר בתרבות האמריקאית, דמות קריקטוריסטית שמעוררת בי חמלה, כמו נושאת על גבה תרתי משמע נרטיבים היסטוריים שונים שמסמלים את מעמדם הנחות של השחורים באמריקה ואת מאבקם להשיג שיווין זכויות.

אני מטפסת אל על לענן הקריסטל בסולם גלגלים צהוב וצר וצופה ב'עננים' העמוסים בכל טוב צבעוני ומטריד. רק צופה אחד יכול לטפס בכל פעם בסולם הצר מה שגורם לחוויה אינטימית מול העבודה ולשיטוט אינסופי של המבט בניסיון לאתר חפצים בתוך ערימת הבליל הצבעוני ולהבין את משמעותם והקשרם התרבותי.

המסע בתערוכה ממשיך לקיר צוקי הבנוי ממיליוני חרוזי שיער פלסטיק שביחד יוצרים מראה מרהיב של מבנה שמזכיר אוהל, צוק או רשת הסוואה. חותם את התערוכה מיצב וידאו אימרסיבי מיוחד לחלל סגור שעל הקירות נעים דימויים מתוך המיצגים של קייב בעיקר דימוי התרנגול השכיח בעבודותיו. על הרצפה הקרנת וידאו: מים שוטפים את הכל, מרמזים על איתני הטבע החזקים מכל ומהווים סוג של מטאפורה להיטהרות.

באמצעות אסטרטגיה של פיתוי ויופי גדוש משולב בדימויים אלימים מציע לנו קייב להיכנס לתוך עולמו שהוא למעשה החברה שלנו. עולם מתעתע של יופי עוצר נשימה המורכב מחומרים מלאכותיים ספוג במוטיבים אלימים קייב שואל "האם כך זה גם יהיה בעולם הבא? האם גם בגן עדן יש גזענות?" בתשובתו הוא מעודד שינוי בתפיסה ומציע את התערוכה כבמה לעדויות, מופעי מוסיקה ומחול, שירה ועוד. חלל פרובוקטיבי להתכנסות ודיון בנושאים הקשים של גזע, אלימות, נשק חם ועד אחריות אזרחית.

Nick Cave: Until, התערוכה מוצגת במוזיאון MASS MoCA , North Adams, , MA, עד סוף אוגוסט 2017