המסכה ו/או הפנים החדשות של האמנות האפריקאית / קרן

המסכה ו/או הפנים החדשות של האמנות האפריקאית / קרן ענבי

 על השינויים שחלו בדימוי המסכה במאה שנה האחרונות ומה הקשר לנשף המסכות

בהקדמה לקטלוג התערוכה 'הסוואה: מסכות ואמנות גלובלית אפריקנית' המוצגת בימים אלו במוזיאון ברוקלין מסופר על אמן צעיר בשם פאבלו פיקאסו שביקר בשנת 1907 במוזיאון הטרוקדרו בפריז ובהשפעת הכוח המסתורי של המסכות שראה שם החל לצייר תוך כדי התבוננות ממספר רב של פרספקטיבות בו זמנית, מפלס את השביל לאמנות המאה ה-20 אל הקוביזם ומעבר. כעת, יותר ממאה שנה אחרי, אמנים עכשוויים מתבוננים שוב במסכות וממציאים מחדש צורה ותוכן מתוך מגוון אינסופי של מדיומים.
התערוכה היא הרחבה של תערוכה שהוצגה במוזיאון לאמנות בסיאטל Seattle Art Museum בשנה שעברה. בכניסה לתערוכה מוצגות בתוך ויטרינות מסכות היסטוריות שבעבר שימשו לטקסים וחגיגות, בהמשך מוצגות דרך מגוון גדול של מדיומים עבודות עכשוויות עם הקשרים לאמנות אפריקאית של 25 אמנים עכשוויים. התערוכה בוחנת את השוני שנוצר בצורה ובזהות של דימוי המסכה כמאה שנה אחרי המסכות המקוריות המוצגות בוויטרינות בכניסה לחלל התערוכה

מעבר לאלמנט ההסתרה הקיים במסכה, היא מאפשרת טרנספורמציה והמצאה מחדש של העצמי. במסכה קיימת היכולת המפתה לשנות את העצמי ולפנות לערוץ חדש של כוחות ואישיות. גישה זאת באה לידי ביטוי במיצב פיסול ווידאו מרשים של סאיה וולפק (Saya Woolfalk) המוצב בליבה של התערוכה וגודלו והיקפו לעומת המשתתפים האחרים כשל תערוכת יחיד. וולפק יצרה מיצב משוכלל וסוחף המשתמש בוידאו ובאובייקטים פיסוליים שאיתם היא בונה עולם מוטה ומורכב. בבסיס העבודה וידאו של מותג בדיוני הנקרא
Chima Tec - חברה הקרויה על שם יצור מיתולוגי היברידי הידוע כמייצג חזון תעתועים. העבודה סוקרת את המוצרים הפנטסטיים של המותג שכולן נוצרו במטרה לאפשר לאדם  לאמץ פרסונות שונות. וולפק מציגה בדרך מרהיבה את האינסטינקט שלנו להתחבא מפני עצמנו ומפני האחר. 

וולטר אולטמן (Walter Oltmann) מדרום אפריקה בחר להרחיב את מושג המסכה ולהתייחס לגוף כמכלול על ידי יצירת תחפושות - חליפות גוף עטופות באלומיניום דוקרני וקסדות עטופות בחוטי מתכת. התוצאה קונספט המתכתב עם עולם האופנה באמצעות דמויות העוטות על עצמן עיצוב בחומרים בלתי שגרתיים ונראות כלקוחות מסצנה של ריטואל מיתולוגי.
בעוד מסכות יוצאו בכמויות עצומות לאירופה והיו החותמת האמנותית שייצגה את היבשת האפריקאית במאה ה-20, נשפי המסכות נשארו מאחור. התערוכה שמה לעצמה למטרה לחלץ את דימוי המסכה כיחידה בודדת ותלושה ולהדגיש את הפעולה - את נשף המסכות כמרחב המרכזי בו פועל הדימוי של המסכה. האמנים העכשוויים מציעים לנו לבחון את התקשורת בינינו דרך קונספטים של אופנה או מיתולוגיה, ולעתים מראים כיצד אנחנו משתמשים במסכה כדי להגיב על מצבים קשים פוליטיים וחברתיים, כמו למשל בסדרת הצילומים שכותרתה: 'עשה שיהיה גשם' של ג'רלד מאסונה (Gerald Machona), המציג איש בחליפה מערבית ומסכה עשויה מנייר של שטרות כסף.
האיש רוקד מעין ריקוד הנקרא 'ריקוד גשם' על קצה גג, הגשם עשוי מהמטבע הישן של ארץ הולדתו. פוליטי ואישי משולבים ביניהם גם בסדרת סרטי הוידאו של האמנית זינה סארו-וויווה (Zina Saro-Wiwa) שחולקת את זמנה בין ברוקלין וניגריה. סארו- וויווה הקדישה את הוידאו שיצרה 'האיש הנעלם' לנושאים שמתקשרים לאביה המנוח, פעיל זכויות הפרט, שהוצא להורג בגלל מטרותיו.
 

האמן ברנדן פרננדס (Brendan fernandes) אומר בראיון בקטלוג "יש תפיסה שאמנות אפריקאית עודנה בנקודה מסוימת, עדיין יש לנו את כל הסטיגמות התרבותיות שאפריקה היא יבשת אפלה". במיצב רישום, פיסול בחומרים פלסטיים והצבת נורות נאון הוא מתמודד עם המושג פחד וזאת בניסיון להתאושש מההיסטוריה המורכבת של אפריקה והדיאלוג שלה עם העולם המערבי, "...להראות כיצד אנחנו שומרים את הרעיון המזויף של הפרימיטיבי בחיים", לדבריו.
התערוכה: Disguise: Masks and Global African Art
מוצגת עד 18 בספטמבר 2016, מוזיאון ברוקלין, ניו יורק