זמן קריאה : 1:15 דקות
אמנות מגוייסת?
אם אמן יוצר עבודת אמנות המגוייסת לטובת מטרה חשובה בעיניו, זה מקובל. אבל האם ניתן לקחת עבודה קיימת ולגייס אותה? זו השאלה העולה בעקבות הקמפיין למודעות סרטן השד, אשר במסגרתו הולבשה חזייה ורודה על הפסל ״התרוממות״ של מנשה קדישמן, המוצב בכיכר הבימה. האמן דורון רבינא כתב בפייסבוק: ״בשביל לאנוס את התרבות ולחלל את האמנות כבר לא צריך שרת תרבות גזענית ואלימה, גם לא שר חינוך עם אקדח באחוריו. מספיק משרד פרסום שבלוני שרואה בכל עיגול שד, ראש עיר גנרל במיל, יורשים שירשו כסף אבל לא שכל, ואוסף תקציבאיות, קופרייטריות, סופרווייזריות ופלנריות לא חשוב מאיזה מיגדר, שחושבות שממוגרפיה זה עניין של פורנוגרפיה. בלי סכין ובלי קולפן הצליחו פושעי ההברקה ומחבלי הדאחקה לדקור משהו יסודי בכבוד האמנות והתרבות (ולעשות על הדרך גם לינץ’ שובניסטי בכבוד האשה).״
עם כל הכבוד למטרה הטובה, השאלה היא האם קמפיין זה לא עבר את גבול הטעם הטוב? מעניין מה קדישמן היה אומר על זה....
אם אמן יוצר עבודת אמנות המגוייסת לטובת מטרה חשובה בעיניו, זה מקובל. אבל האם ניתן לקחת עבודה קיימת ולגייס אותה? זו השאלה העולה בעקבות הקמפיין למודעות סרטן השד, אשר במסגרתו הולבשה חזייה ורודה על הפסל ״התרוממות״ של מנשה קדישמן, המוצב בכיכר הבימה. האמן דורון רבינא כתב בפייסבוק: ״בשביל לאנוס את התרבות ולחלל את האמנות כבר לא צריך שרת תרבות גזענית ואלימה, גם לא שר חינוך עם אקדח באחוריו. מספיק משרד פרסום שבלוני שרואה בכל עיגול שד, ראש עיר גנרל במיל, יורשים שירשו כסף אבל לא שכל, ואוסף תקציבאיות, קופרייטריות, סופרווייזריות ופלנריות לא חשוב מאיזה מיגדר, שחושבות שממוגרפיה זה עניין של פורנוגרפיה. בלי סכין ובלי קולפן הצליחו פושעי ההברקה ומחבלי הדאחקה לדקור משהו יסודי בכבוד האמנות והתרבות (ולעשות על הדרך גם לינץ’ שובניסטי בכבוד האשה).״
עם כל הכבוד למטרה הטובה, השאלה היא האם קמפיין זה לא עבר את גבול הטעם הטוב? מעניין מה קדישמן היה אומר על זה....
אמנות פופ בלונדון
חייבת עוד מילה על לונדון ועל תערוכת הפופ שראיתי בתחילת השבוע. התערוכה המתקיימת בטייט מודרן, מעבירה את הפוקוס ממרכזי הפופ הקלאסיים: לונדון וניו יורק, למחוזות אחרים בעולם: יפן, דרום אמריקה, מזרח אירופה ואפילו ישראל (יואב בר-אל). הדבר הכי טוב שיש לי לומר על התערוכה זה על הנוכחות הגדולה של אמניות, שלקחו את הפופ למחוזות פמיניסטיים. אך מעבר לכך ולעיצוב המדליק של התערוכה, אין שם עבודות מרשימות או חדשניות במיוחד. מה שאמור היה להיות עוד תערוכת בלוקבאסטר של הטייט קצת איכזבה אותי. בחודש הבא תיפתח תערוכה של קאלדר.
*לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא בוגרת לימודי התואר השני ביחידה למחקר תרבות באוניברסיטת תל-אביב וכותבת בימים אלה את עבודת המאסטר שלה על אספני אמנות בישראל. לאחרונה פרסמה את הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״ שעוסק בשוק האמנות העכשווית
חייבת עוד מילה על לונדון ועל תערוכת הפופ שראיתי בתחילת השבוע. התערוכה המתקיימת בטייט מודרן, מעבירה את הפוקוס ממרכזי הפופ הקלאסיים: לונדון וניו יורק, למחוזות אחרים בעולם: יפן, דרום אמריקה, מזרח אירופה ואפילו ישראל (יואב בר-אל). הדבר הכי טוב שיש לי לומר על התערוכה זה על הנוכחות הגדולה של אמניות, שלקחו את הפופ למחוזות פמיניסטיים. אך מעבר לכך ולעיצוב המדליק של התערוכה, אין שם עבודות מרשימות או חדשניות במיוחד. מה שאמור היה להיות עוד תערוכת בלוקבאסטר של הטייט קצת איכזבה אותי. בחודש הבא תיפתח תערוכה של קאלדר.
*לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא בוגרת לימודי התואר השני ביחידה למחקר תרבות באוניברסיטת תל-אביב וכותבת בימים אלה את עבודת המאסטר שלה על אספני אמנות בישראל. לאחרונה פרסמה את הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״ שעוסק בשוק האמנות העכשווית