זמן מחאה / קרן ענבי - בסיס לאמנות ותרבות

זמן מחאה / קרן ענבי

קבינט הזוועות של ג'ודית ברנסטיין

כשג'ודית ברנסטיין הייתה סטודנטית לאמנות באוניברסיטת ייל בשנות ה-60 היא נתקלה בוונדליזם המוכר של שרבוטים על דלתות השירותים הציבוריים שתיארו אברי מין זכריים. החוויה היומיומית הזאת הייתה מאד משמעותית עבורה וגרמה לה לאמץ את דימוי הפאלוס כסמל לאגרסיות מיליטנטיות ואגו גברי. עם השנים הפך הפאלוס לדימוי מרכזי בשפתה האמנותית, בתחילה באמצעות סדרות של רישומים מונומנטאליים שמתארים ברגים כסמל פאלי.

במהלך שנות ה- 60 בתקופת מלחמת וייטנאם עסקה ברנסטיין בנושאים חברתיים בעבודותיה ויצרה כרזות אנטי מלחמתיות. בציוריה שילבה פאלוסים עם דיוקנאות של פוליטיקאים בכירים כמו הנשיא ניקסון על שטרות כסף מצוירים ודגלי ארה"ב שהכוכבים שבהם הוחלפו בפאלוסים מתנופפים. תערוכתה החדשה 'קבינט הזוועות' משדרת ערבוב של כעס, הומור שחור, בוטות, תעוזה וחוצפה ומעלה הרהורים ותהיות האם תערוכה כזאת הייתה יכולה להתקיים גם בישראל של 2018.

'קבינט הזוועות' הוא גוף עבודות חדש שהוזמן במיוחד על ידי מוזיאון ה-The Drawing Center, זהו מוזיאון קטן (שאינו פרטי) ואיכותי באזור הסוהו בניו יורק. המוזיאון שם לו למטרה לחקור את הרישום כמדיום מרכזי, דינמי ורלוונטי לתקופתנו באמצעות תערוכות בינתחומיות שמחברות בין רישום לבין מדעים, ארכיטקטורה, שירה, תנועות פוליטיות, קולנוע, תיאטרון, צילום, מוסיקה, כוראוגרפיה ועוד.

ג'ודית ברנסטיין (נ.1942, ניו ג'רזי) היא אמנית פמיניסטית ואקטיביסטית. היא החלה להתפרסם כאמנית במקביל לתנועה הפמיניסטית באמנות בשנות ה-70 וכחברה בקואופרטיב האמניות הראשון שהוקם בארה"ב ה- A.I.R Gallery הפועל גם כיום בברוקלין, ניו יורק. ברנסטיין הייתה מעורבת בקבוצות אמניות פמיניסטיות מרכזיות ביניהן ה- Guerrilla Girls. לפני כשנתיים, בגיל 72, הקריירה שלה החלה לנסוק. בראיון לניו יורק טיימס היא תיארה תקופה זו כלידה מחדש למרות גילה המבוגר. עבודותיה נמצאות באוספים בינלאומיים מרכזיים רבים, ביניהם המוזיאון לאמנות מודרנית ומוזיאון הוויטני לאמנות אמריקאית בניו יורק.

התערוכה 'קבינט הזוועות' מתמקדת בעבודות שברנסטיין יצרה בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב בנובמבר 2016. התערוכה מורכבת מרישומים ועבודות גדולות ממדים על נייר בעלות אסתטיקה של כרזות - מילה שבדרך כלל נתפסת כמילת גנאי בדיונים הבנאליים והנצחיים על הקשר שבין פוליטיקה ואמנות. מהירות ודחיפות באים לידי ביטוי באמצעות צבעים זרחניים, קווים דינמיים וקולאז'ים של דמויות שמקצרים תהליכים ציוריים. בנוסף מוצגות סדרות של שטרות דולרים מצויירים לצד ויטרינות ובהן קופות חיסכון של בובות חזיר בסגנון וינטאז'.

קירות המוזיאון נצבעו בכתום זרחני בהתאמה לצבעוניות השולטת בציורים. הכתום העז משדר תחושת חירום. ברנסטיין חולקת איתנו את כעסה ותסכולה באמצעות מדיומים אמנותיים מסורתיים כמו רישום ופיסול ומשתמשת במניפולציות צבעוניות כמו הצבע הכתום השולט בחלל ובעבודות, מבליט את השיער הצהוב ועורו הכתום של טראמפ ומדגיש את המלאכותיות שבדמותו, בעסקיו ובסגנון חייו. ברנסטיין מעצבת את טראמפ בדמותם של אשכים או פאלוס, בציור אחר הם אף מצפים את גבעת הקפיטול שבקצה שלה מודבק קולאז' קריקטוריסטי שבו נראה טראמפ זוכה בתחרות יופי ומעליו מתנוסס דגל ארה"ב.

ברנסטיין לא בוחלת בשום אמצעי בתערוכה. בצורה בוטה היא יוצרת השוואה ישירה בין טראמפ לדמותו של היטלר, בין כסף למוות. בעבודות רבות היא משתמשת בצלבי קרס ובצבעי דגל גרמניה: שחור, צהוב אדום. את טראמפ היא מציירת כייצור היברידי שמורכב מפניו ואשכים. אלו מבטאים לטענתה את תחושת העלבון הילדותי שמניע אותו ואת הסטייה שקיימת לדעתה בשלטונו. היא חולקת איתנו בגישה בלתי הולמת במתכוון את תחושות הגועל, הכעס ומורת רוחה מהממשל הנוכחי וממדיניותו.

בסיום הביקור אנו מוזמנים לקחת במתנה פיסה מקבינט הזוועות באמצעות סיכת דש מעוצבת.

צילומים: קרן ענבי

ג'ודית ברנסטיין, קבינט הזוועות, The Drawing Center, ניו יורק, עד ה- 4 בפברואר, 2018