חצי אפוקליפסה / דנה גילרמן

חצי אפוקליפסה / דנה גילרמן

המיצב החדש של האמנית הצרפתייה טטיאנה טרובה במוזיאון פתח תקווה מנסה להרשים, אבל נראה יותר כמו ניסוי שלא צלח עד הסוף

מוזיאון פתח־תקווה הוא אחד המוזיאונים הניסיוניים וההרפתקניים שאני מכירה. גם מבחינת מגוון המדיומים שמוצגים בו, וגם מבחינת חלל הת צוגה שמשתנה בכל פעם בהתאם למוצג בו. אני גם אוהבת את מתן הבמה למגוון אוצרים ואוצרות - דבר המאפשר את ההרפתקנות הזו, ושומר תדיר על נקודות מבט רעננות ומפתיעות. הפעם מוצגת במקום תערוכה רחבת היקף של האמנית הצרפתייה ממוצא איטלקי, טטיאנה טרובה, שאצרה הדס מאור. מדובר בשני מיצבים גדולי ממדים: האחד 'מרחב מוכן' שכבר הוצג בחללי תצוגה בעבר. זהו חלל מסמא בלובנו, ובו חריצים שחורים העשויים כקווי קורדינאטות ומייצרים תחושה של דיסאוריינטציה ועמידה באינסוף. המיצב השני, שאפתני הרבה יותר, "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה", הוא פרויקט חדש שהוכן במיוחד למוזיאון ומציג מעין מקום אפוקליפטי וארעי
שעבר אסון כלשהו.

הרצפה כולה מכוסה בבטון סדוק ושבור, שמרמז על אסון טבע כמו רעידת אדמה. על חלקי הבטון ממוקמים מעין מבני מחסה ארעיים. נדמה שהם עשויים מחומרים קלים ויומיומיים, קרטונים למשל, אך אלו בכלל יציקות של ברונזה ומתכת - משחק בין החומר הארעי והמתכלה לבין הכבד והעל־זמני, המאפיין את האמנות העכשווית. על חלקם יש רישומים המזכירים רישומים גיאופיזיים ומפות, בחלקם נוצקו ספרים וחפצים אחרים, מעין מאובני תרבות שנכלתה. אין מנוס מלהיזכר ביצירה המדהימה של האמנית הקולומביאנית דוריס סלסדו, שפערה סדק באורך 167 מטרים ברצפת הטייט מודרן ב־2007. אך דווקא ההתייחסות לפרויקט אחר שאפתני ומצוין, המדבר באותה השפה ומכוון לחוויה חזקה, מבהירה מה לא עובד כל כך בפרויקט השאפתני של טרובה. הוא נשאר ברמת הצהרת הכוונות. הוא נראה יותר כמודל ניסיוני מאשר כיצירה מוגמרת. העבודה עצמה, נוצרה בחלל מבלי הכנה מוקדמת (לא בכל יום אפשר להביא כמה טון בטון למקום מסוים ולנפץ אותו, שלא לדבר על ההוצאה הכלכלית) וכך נותרו שתי אפשרויות: או שהסקיצה תעבוד או שלא, או שהשברים ייצאו כפי שתוכנן או שלא. הדבר העיקרי שפוגע במיצב הוא היחס בינו לבין גודל החלל - נדמה שנדרש חלל הרבה יותר גדול ולחלופין הרבה פחות אובייקטים כדי לאפשר לצופה לחוות חוויה כולית של טראומה, חרדה ובדידות, תחושות שאותן רצתה להעביר לתחושתי. בשורה התחתונה, מדובר בטעימה מיצירתה של אמנית בינלאומית מוכרת - שמוזיאון פתח־תקווה איפשר לה את נקודת המוצא - צעד ראשון לפרויקט חדש שישתכלל ויהפוך טוב יותר בהצבות הבאות שלו ברחבי העולם.
 
המדור פורסם לראשונה ב-7 לילות