זמן קריאה : 2:05 דקות
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 22/6/16
מצויר בעור
כמה הרהורים לרגל כנס ראשון מסוגו על קעקועים ואמנות
מצויר בעור
כמה הרהורים לרגל כנס ראשון מסוגו על קעקועים ואמנות
התוכנייה שקיבלתי לקראת הכנס "ללא מסגרת", שיתקיים בסוף השבוע הבא בין 29 ביוני ל-1 ביולי (במרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב) ממש עשתה לי חשק. ראשית, קרן רוטשילד קיסריה היא המארחת, סימן שזה יהיה כנס מושקע ולא אזוטרי; שנית, טל דנאי, מייסד ארטלינק, שהביא בזמנו לארץ את בשורת המכירות הפומביות של האמנות העכשווית מהמזרח, שותף לכנס הזה ומעורבותו מעידה על כך שהקעקוע הוא המיינסטרים החדש, ויש פה פוטנציאל להתפתחות; שלישית, יש ברשימה הרצאות ממש-ממש שוות. למשל: "ההיסטוריה הססגונית של הקעקוע – מערש התרבות עד לעידן הפוסט-מודרני" של ד"ר אנה פליסיטי פרידמן, היסטוריונית של קעקועים, הרצאה של פרופ׳ מאיר בר אילן על קעקועים ביהדות מן העת העתיקה ועד לימי הביניים, הרצאה של יסמין ברגנר, אמנית ומקעקעת, על קעקוע ואמנות עכשווית, והרצאה של פרופ׳ יעקב רז על קעקועי יאקוזה - וגם תערוכת יחיד של הצלמת האמריקאית סנדי פלמן שמצלמת חברי יאקוזה. כל אחת מההרצאות נשמעת מרתקת.
אחרי שקיבלתי את ההזמנה עלו בי כמה מחשבות:
א. אני מבקשת מהבת שלי שתעשה קעקוע. היא בת 16 ונראה לי שזה בדיוק הזמן להפגין את הקוליות שלה כלפי העולם ובמקביל את הקוליות שלי - אמא שמנסה לשכנע את הבת שלה לעשות קעקוע ועוד משתמשת לשם כך במשפט "גם אני אעשה אתך". ממש משכנע. בינתיים היא מסרבת.
ב. לאקסית שלי קניתי בזמנו קעקוע ליום הולדת. זה היה דימוי של אשה מושתקת – ג׳ינג׳ית עם מטפחת שמכסה לה את הפה. מצאנו אותו באיזה ספר שכותרתו Bizarre. האמת, התאים לה. מצד אחד אשה שהשתיקה יפה לה, מצד שני כזו שאוהבת להשתיק את כולם. הקעקוע היה לא גדול וברובו קו מתאר עשוי שחור, החלק הפחות כואב של הקעקוע. אבל בזמן שהתקעקעה היא לקחה "אקמול" במקום כדור "ואבן", וזמזמה כל זמן שהמחט זמזמה וביקשה הרבה הפסקות, ובסוף זה עלה לי כמו קעקוע גדול במיוחד.
א. אני מבקשת מהבת שלי שתעשה קעקוע. היא בת 16 ונראה לי שזה בדיוק הזמן להפגין את הקוליות שלה כלפי העולם ובמקביל את הקוליות שלי - אמא שמנסה לשכנע את הבת שלה לעשות קעקוע ועוד משתמשת לשם כך במשפט "גם אני אעשה אתך". ממש משכנע. בינתיים היא מסרבת.
ב. לאקסית שלי קניתי בזמנו קעקוע ליום הולדת. זה היה דימוי של אשה מושתקת – ג׳ינג׳ית עם מטפחת שמכסה לה את הפה. מצאנו אותו באיזה ספר שכותרתו Bizarre. האמת, התאים לה. מצד אחד אשה שהשתיקה יפה לה, מצד שני כזו שאוהבת להשתיק את כולם. הקעקוע היה לא גדול וברובו קו מתאר עשוי שחור, החלק הפחות כואב של הקעקוע. אבל בזמן שהתקעקעה היא לקחה "אקמול" במקום כדור "ואבן", וזמזמה כל זמן שהמחט זמזמה וביקשה הרבה הפסקות, ובסוף זה עלה לי כמו קעקוע גדול במיוחד.
ג. אחד מהחלומות שלי הוא להקים ביריד צבע טרי בוטקה של קעקועים, שבו יישב אמן שלפרנסתו גם מקעקע. יש לא מעט כאלה, אגב. אני מתכוונת להכין קטלוג עם דימויים של אמנים ישראלים, שאנשים יוכלו לבחור ולקעקע על המקום. המחירים יהיו נוחים וכל אחד יוכל להסתובב עם אמנות ישראלית על גופו. יהיה אפשר לקעקע שם דימוים של רפי לביא ושל דגנית ברסט, ניר הוד, ענת בצר, סיגלית לנדאו ועוד ועוד. כל אחד גם יוכל להביא אתו את הדימוי שהוא רוצה. מבטיחה שאם תהיה היענות מספיק גדולה, החלום הזה ייהפך למציאות בצבע טרי הבא.
ד. באותה הזדמנות אני אקעקע את קו המתאר של "מקור העולם" על גופי. הציור הזה - שנמצא בהרבה מעבודות הווידאו שלי, בכתיבה המחקרית שלי ואינשאללה גם בדוקטורט שבו אתחיל בפברואר השנה – מעביר לי תחושה כאילו שהוא חלק בלתי נפרד מהגוף שלי, המקור, שנושא את המקור, ומשתמש בזה כאקט של כוח, בעלות ומחאה, ולא רק אובייקט נתון לצפייה – כפי שהתכוון לכך גוסטב קורבה במקור.
ד. באותה הזדמנות אני אקעקע את קו המתאר של "מקור העולם" על גופי. הציור הזה - שנמצא בהרבה מעבודות הווידאו שלי, בכתיבה המחקרית שלי ואינשאללה גם בדוקטורט שבו אתחיל בפברואר השנה – מעביר לי תחושה כאילו שהוא חלק בלתי נפרד מהגוף שלי, המקור, שנושא את המקור, ומשתמש בזה כאקט של כוח, בעלות ומחאה, ולא רק אובייקט נתון לצפייה – כפי שהתכוון לכך גוסטב קורבה במקור.
*הכניסה לכנס ללא תשלום אך יש להרשם במייל: register@artlink.com