זמן קריאה : 2:40 דקות
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 27/7/16
עוד כמה מחשבות על הנעשה בשנקר ועל הבעת אמון של יוצרים בתרבות מקומית
עוד כמה מחשבות על הנעשה בשנקר ועל הבעת אמון של יוצרים בתרבות מקומית
סיפור בהמשכים
- פרופ׳ לארי אברמסון, שחזר בו מהתפטרותו כי היה בטוח שיולי תמיר, נשיאת בצלאל, תחזור בה מהצנזורה על הציור של ים עמרני, שבו מופיעה שרת המשפטים איילת שקד בעירום, חזר בו מאי התפטרותו, כלומר התפטר שוב.
- תוך יום נמצא לו מחליף: פרופ׳ רועי קופר, ועולם כמנהגו נוהג. כלומר, לא קרה שום דבר מלבד דבר נורא שקרה: ועדת צנזורה שקמה בשנקר ותקבע מה ראוי ומה לא. אני כבר רואה את הסטודנטים בתחילת השנה השלישית מצנזרים את עצמם, כדי שלא לעבוד שנה שלמה ובסוף לעמוד בפני האיום באיקס השחור של יולי תמיר
- יולי תמיר אמרה בתחילה כי צנזרה את הציור בגלל סקסיזם, ודרשה להסתיר את פניה של שרת המשפטים באיקס שחור. מה יצא בסוף? סקסיזם בריבוע, כלומר הפיכת האישה לאובייקט מושלם – גוף ללא פנים. עדיף כבר היה עם פניה של שקד.
- המרצים בשנקר הולכים עם ראש באדמה. הם מבינים את גודל החרפה למוסד. יש כאלה שאומרים שהיו צריכים להוריד את התערוכה כולה, כלומר להתאגד יחד ולסרב להציג. יש כאלה שמקצינים ואומרים שהמרצים היו צריכים להצטרף לאברמסון ולהתפטר גם כן. בכל מקרה, מינויו של קופר ונרפות תגובתם מראה עד כמה נואשים ומפוחדים הם האמנים שחרדים למשרתם. דבר כזה לעולם לא היה עובר בקרב הקולנוענים הישראלים, שכבר הוכיחו שרק במאבק משותף אפשר להגיע להשגים ולשנות את המציאות.
הבעת אמון
אוסף האמנות המרשים של הזמר דיוויד בואי מוצע למכירה בכריסטיס לונדון ב-10-11 בנובמבר. האוסף מוערך ב-13.3 מליון דולר וכולל כמה עבודות משובחות בהן של בסקיאט, פרנק אוורבוך ודמיאן הירסט. חלק מהעבודות קנה בואי ב-95 והערכות במכירה הקרבה מעידות על אפשרות לרווח נאה: את בסקיאט, המוערך ב-4.7 מליון דולר רכש בואי ב-120 אלף דולר, את העבודה של אוורבוך רכש בואי ב-54 אלף יורו ועתה היא מוערכת ב-500 אלף יורו. מעבר להשקעה הנבונה והכדאית, יש בעיני משהו מקסים בעובדה שיוצר אחד קונה עבודה של יוצר אחר. בארץ, עד כמה שאני יודעת, זה ממש לא שכיח אם בכלל (מלבד נירו לוי, שגיליתי שהוא אספן של ציור פיגורטיבי), וזה לא רק ענין של כסף, אלא של תפיסה, הבעת הערכה לתרבות המקומית, והבעת אמון ביצירה בכלל. תחשבו כמה מרשים היה אם אחד מכוכבי התרבות המקומית היה מצטלם למדורי הרכילות ליד יצירה חדשה שרכש בתערוכה, ולא ליד הלקסוס.
אוסף האמנות המרשים של הזמר דיוויד בואי מוצע למכירה בכריסטיס לונדון ב-10-11 בנובמבר. האוסף מוערך ב-13.3 מליון דולר וכולל כמה עבודות משובחות בהן של בסקיאט, פרנק אוורבוך ודמיאן הירסט. חלק מהעבודות קנה בואי ב-95 והערכות במכירה הקרבה מעידות על אפשרות לרווח נאה: את בסקיאט, המוערך ב-4.7 מליון דולר רכש בואי ב-120 אלף דולר, את העבודה של אוורבוך רכש בואי ב-54 אלף יורו ועתה היא מוערכת ב-500 אלף יורו. מעבר להשקעה הנבונה והכדאית, יש בעיני משהו מקסים בעובדה שיוצר אחד קונה עבודה של יוצר אחר. בארץ, עד כמה שאני יודעת, זה ממש לא שכיח אם בכלל (מלבד נירו לוי, שגיליתי שהוא אספן של ציור פיגורטיבי), וזה לא רק ענין של כסף, אלא של תפיסה, הבעת הערכה לתרבות המקומית, והבעת אמון ביצירה בכלל. תחשבו כמה מרשים היה אם אחד מכוכבי התרבות המקומית היה מצטלם למדורי הרכילות ליד יצירה חדשה שרכש בתערוכה, ולא ליד הלקסוס.