זמן קריאה : 2:38 דקות
#metoo / מהנעשה בשטח
כן, כולכם/ן עדים/ות למבול המקרים שנחשפים עכשיו בתחום האלימות המינית המופנית נגד נשים, אי אפשר לברוח מזה. נשים בכל מקום – בין אם זה בפייסבוק או בתקשורת, בין אם זה סטודנטית שנאנסה על ידי המרצה שלה באוניברסיטת תל אביב או דמות טלוויזיונית מוכרת - יוצאות ומספרות מה נעשה להן, מה עבר עליהן, ובפנים גלויות. זו תופעה עוצמתית, מרתקת, שאולי סוף סוף תשנה את המעמד הפגיע של נשים בחברה הגברית וגם תבהיר לגברים שלא עוד.
ממה שאני שומעת בשטח, זו רק ההתחלה, ומה שמעניין עוד יותר יהיה הרגע שבו ייחשפו סיפורים נוספים במוסדות להשכלה המאפשרים את זה ומסתירים מהציבור – כן, גם מוסדות הקשורים לאמנות, שאמורים להיות מקומות נטולי היררכיה וכוחניות, וניצול מעמד וכו׳.
לא מעט אמניות טיפלו בנושא אלימות מינית. כמחווה לאותן עבודות וכעידוד לאלו שמהססות מתי ואיך להשמיע את קולן, הנה כמה יצירות (מתוך רבות) שיזכירו להן שהאלימות תימשך כל עוד הן לא יעצרו אותה.
הפרויקט "Wax That Ass" של האמנית הקליפורנית אליסון בוגנים (שנוצר ביחד עם קורבנות אונס), כלל הצבת פסלי ישבנים במרחבים ציבוריים המועדים להטרדה מינית ואלימות. עוד על הפרויקט
#/https://www.indiegogo.com/projects/wax-that-ass
כן, כולכם/ן עדים/ות למבול המקרים שנחשפים עכשיו בתחום האלימות המינית המופנית נגד נשים, אי אפשר לברוח מזה. נשים בכל מקום – בין אם זה בפייסבוק או בתקשורת, בין אם זה סטודנטית שנאנסה על ידי המרצה שלה באוניברסיטת תל אביב או דמות טלוויזיונית מוכרת - יוצאות ומספרות מה נעשה להן, מה עבר עליהן, ובפנים גלויות. זו תופעה עוצמתית, מרתקת, שאולי סוף סוף תשנה את המעמד הפגיע של נשים בחברה הגברית וגם תבהיר לגברים שלא עוד.
ממה שאני שומעת בשטח, זו רק ההתחלה, ומה שמעניין עוד יותר יהיה הרגע שבו ייחשפו סיפורים נוספים במוסדות להשכלה המאפשרים את זה ומסתירים מהציבור – כן, גם מוסדות הקשורים לאמנות, שאמורים להיות מקומות נטולי היררכיה וכוחניות, וניצול מעמד וכו׳.
לא מעט אמניות טיפלו בנושא אלימות מינית. כמחווה לאותן עבודות וכעידוד לאלו שמהססות מתי ואיך להשמיע את קולן, הנה כמה יצירות (מתוך רבות) שיזכירו להן שהאלימות תימשך כל עוד הן לא יעצרו אותה.
הפרויקט "Wax That Ass" של האמנית הקליפורנית אליסון בוגנים (שנוצר ביחד עם קורבנות אונס), כלל הצבת פסלי ישבנים במרחבים ציבוריים המועדים להטרדה מינית ואלימות. עוד על הפרויקט
#/https://www.indiegogo.com/projects/wax-that-ass
אליסון בוגנים
רבים מהתצלומים של האמנית האמריקאית הנהדרת סינדי שרמן עסקו באיום שבמרחב הפרטי והציבורי, הן באופן עקיף והן באופן ישיר ביותר, כמו בעבודות הבאות:
Untitled 85. 1981
Untitled #173. 1986
האמנית לירון ברייר-דנציגר הציגה ב-2015 בבית האמנים בתל אביב את התערוכה ״חוסר עניין לציבור״. התערוכה כללה תצלומים המתעדים מקומות יומיומיים, נטראליים כביכול (מקומות שאותם הגדירה ״זירות פשע פוטנצייאליות״) שבהם נשים הותקפו מינית.
״חוסר ענין לציבור״
ב-2007 הוציאה נורית ירדן את אחד מספרי האמן היפים בעיני, ״ארוחה משפחתית״ (הוצאת חרגול), ובו, במסווה של ספר בישול, עוסקת ירדן בגילוי עריות. הספר בנוי כקולאז' של כמה סדרות צילומים ושל חומרי ילדותה – מתכונים של האם ותמונות שצילם האב בנסיעות משפחתיות. החיבור בין כל אלו חושף את הסוד המשפחתי והופך לאמירה כוללת יותר על הסכנה שמאיימת על ילדות בתוך משפחה ׳קונוונצינאלית׳ (מושג שאוהבים להשתמש בו בתקשורת), כמו גם על נשים בעולם הפטריארכי.
ארוחה משפחתית
בנובמבר שנה שעברה תלו האמניות הדרום אפריקאיותNondumiso Msimanga and Jenny Nijenhuis
3600 זוגות תחתונים משומשים ברחבי העיר יוהנסבורג. אלה ייצגו 3600 קורבנות אונס, כמספר מקרי האונס שמתרחשים מידי יום בדרום אפריקה. התחתונים נתרמו על ידי נשים שרצו לשתף את סיפורן, במטרה לייצר שיח במרחב הציבורי.
3600 זוגות תחתונים משומשים ברחבי העיר יוהנסבורג. אלה ייצגו 3600 קורבנות אונס, כמספר מקרי האונס שמתרחשים מידי יום בדרום אפריקה. התחתונים נתרמו על ידי נשים שרצו לשתף את סיפורן, במטרה לייצר שיח במרחב הציבורי.
3600 תחתונים של קורבנות אונס ביוהנסבורג
ולסיום: הפניה למדור נהדר של צפי סער (שממנו גם למדתי על העבודה של בוגנים):
https://www.haaretz.co.il/gal…/mejunderet/.premium-1.4586109
https://www.haaretz.co.il/gal…/mejunderet/.premium-1.4586109