זמן קריאה : 1:27 דקות
אז אחרי ההפגנות של סוף השבוע והסערה התקשורתית ראשת העירייה החדשה עינת קליש רותם (שהפכה להיות דוברת מוזיאון חיפה?) מפרסמת אתמול הודעת עדכון בטוויטר על כך ש״הסתיימה פגישה חיובית עם כהני הדת הנוצרים בחיפה, הבנו את עומק הפגיעה שהם חווים, והם מבינים את חשיבות השמירה על הדמוקרטיה. כולנו נעשה הכל כדי למנוע אלימות ופגיעה ברגשות. הועלמו מספר רעיונות לפתרון, שיבדקו החל ממחר בבוקר...״.
ובעקבות ההודעה גם התחיל דיון ציבורי בפייסבוק - שעוד לא החלטתי אם הוא טוב או רע – הרי דיון באמת לא מתנהל בשום מקום היום ובטח שלא במוזיאון – ופתאום ב׳וואלה׳ מתפרסמת ידיעה שמצטיירת כטוויסט משמעותי בעלילה: מסתבר שהאמן יאני לינולן, יוצר העבודה, ביקש כבר בספטמבר ממוזיאון חיפה להסיר את היצירה ״במחאה על כך שישראל מפרה זכויות אדם״, כלומר הופעל עליו לחץ מצד ארגון ה- BDS. התשובה שקיבל אז מהאוצרת שקד שמיר, כך נכתב, שהעבודה הושאלה מגלריה בפינלנד (בעצם דרך לעקוף את האמן ד.ג) והיא תבדוק את הנושא.
אז אולי בעצם, כדי שלא ייראה כאילו היצירה ירדה - אם אכן זה יהיה סוף הסיפור בגלל לחץ של הארגון, החליטו במוזיאון לדאוג שהיצירה תוסר בנסיבות אחרות – כלומר לעורר סנסציה דתית שתמיד עובדת טוב, להיראות כאילו אכפת למישהו מהציבור הערבי-נוצרי, לגייס את השרה מירי רגב הבלתי נלאית להשמיע את קולה לטובת אלה שמודרים בעקבות ״חוק הלאום״ וכך להחזיר את היצירה בשקט, ולהרגיע את האמן המבוהל. קונספירציה? אולי לא.
מהנעשה בשטח / מק-ישו, עלילה אלטרנטיווית
איך מוזיאון חיפה מצליח ליפול לבורות של צנזורה ולא לדעת איך לצאת מהם או לצאת מהם לא בהצלחה גדולה. אני זוכרת בעבר את הצנזורה שהופעלה על העבודה של דגנית ברסט, שהציגה בתערוכה ״ארבעה פרקים על מים״ תמונה של מחבל מתאבד, כחלק ממקורות השראתה.
בעקבות הלחצים שהופעלו אז על המוזיאון החליטו חברי ההנהלה לכסות את התמונה. עכשיו העבודה ״ישו-מקדולנד״ (או בשמה ״מק-ישו״), שברור שלא התכוון לעשות כל רע, ויש תחושה שמישהו כן התכוון שהדבר יגיע לתקשורת ויעשה קצת בלאגן כי העבודה הזו היא חלק מתערוכה בינונית ומטה, ״Shop it״, על תרבות הצריכה שמוצגת במוזיאון כבר כמעט חצי שנה!!!
איך מוזיאון חיפה מצליח ליפול לבורות של צנזורה ולא לדעת איך לצאת מהם או לצאת מהם לא בהצלחה גדולה. אני זוכרת בעבר את הצנזורה שהופעלה על העבודה של דגנית ברסט, שהציגה בתערוכה ״ארבעה פרקים על מים״ תמונה של מחבל מתאבד, כחלק ממקורות השראתה.
בעקבות הלחצים שהופעלו אז על המוזיאון החליטו חברי ההנהלה לכסות את התמונה. עכשיו העבודה ״ישו-מקדולנד״ (או בשמה ״מק-ישו״), שברור שלא התכוון לעשות כל רע, ויש תחושה שמישהו כן התכוון שהדבר יגיע לתקשורת ויעשה קצת בלאגן כי העבודה הזו היא חלק מתערוכה בינונית ומטה, ״Shop it״, על תרבות הצריכה שמוצגת במוזיאון כבר כמעט חצי שנה!!!
אז אחרי ההפגנות של סוף השבוע והסערה התקשורתית ראשת העירייה החדשה עינת קליש רותם (שהפכה להיות דוברת מוזיאון חיפה?) מפרסמת אתמול הודעת עדכון בטוויטר על כך ש״הסתיימה פגישה חיובית עם כהני הדת הנוצרים בחיפה, הבנו את עומק הפגיעה שהם חווים, והם מבינים את חשיבות השמירה על הדמוקרטיה. כולנו נעשה הכל כדי למנוע אלימות ופגיעה ברגשות. הועלמו מספר רעיונות לפתרון, שיבדקו החל ממחר בבוקר...״.
ובעקבות ההודעה גם התחיל דיון ציבורי בפייסבוק - שעוד לא החלטתי אם הוא טוב או רע – הרי דיון באמת לא מתנהל בשום מקום היום ובטח שלא במוזיאון – ופתאום ב׳וואלה׳ מתפרסמת ידיעה שמצטיירת כטוויסט משמעותי בעלילה: מסתבר שהאמן יאני לינולן, יוצר העבודה, ביקש כבר בספטמבר ממוזיאון חיפה להסיר את היצירה ״במחאה על כך שישראל מפרה זכויות אדם״, כלומר הופעל עליו לחץ מצד ארגון ה- BDS. התשובה שקיבל אז מהאוצרת שקד שמיר, כך נכתב, שהעבודה הושאלה מגלריה בפינלנד (בעצם דרך לעקוף את האמן ד.ג) והיא תבדוק את הנושא.
אז אולי בעצם, כדי שלא ייראה כאילו היצירה ירדה - אם אכן זה יהיה סוף הסיפור בגלל לחץ של הארגון, החליטו במוזיאון לדאוג שהיצירה תוסר בנסיבות אחרות – כלומר לעורר סנסציה דתית שתמיד עובדת טוב, להיראות כאילו אכפת למישהו מהציבור הערבי-נוצרי, לגייס את השרה מירי רגב הבלתי נלאית להשמיע את קולה לטובת אלה שמודרים בעקבות ״חוק הלאום״ וכך להחזיר את היצירה בשקט, ולהרגיע את האמן המבוהל. קונספירציה? אולי לא.
יאני לינולן, ״מק ישו״, טוויסט בעלילה
