זמן קריאה : 3:08 דקות
מהנעשה בשטח / האם הסטדליק ידרש להחזיר קנדינסקי שנבזז?
יורשיו של האספן היהודי עמנואל לוינשטיין תובעים ממוזיאון הסטדליק באמסטרדם להשיב ציור של קנדינסקי, ״ציור עם בתים״ מ-1909, שלטענתם שייך להם. המוזיאון רכש את הציור במכירה פומבית באמסטרדם ב-1940. זהו אחד הציורים המשמעותיים ביותר ביצירתו של קנדינסקי, לקראת ההפשטה שאפיינה את יצירתו המאוחרת והפורצת דרך.
יורשיו של האספן היהודי עמנואל לוינשטיין תובעים ממוזיאון הסטדליק באמסטרדם להשיב ציור של קנדינסקי, ״ציור עם בתים״ מ-1909, שלטענתם שייך להם. המוזיאון רכש את הציור במכירה פומבית באמסטרדם ב-1940. זהו אחד הציורים המשמעותיים ביותר ביצירתו של קנדינסקי, לקראת ההפשטה שאפיינה את יצירתו המאוחרת והפורצת דרך.
וסילי קנדינסקי, ציור עם בתים, 1909.
היורשים טוענים כי הציור הגיע למכירה בנסיבות מסתוריות, מה שהוביל אותם להאמין שהמכירה לא נעשתה מרצון אלא בלחץ הכיבוש הנאצי. ב-2018 קבעה הוועדה המייעצת של הולנד בנושא הערכת השבה כי הסטדליק לא צריך להחזיר את הציור. בהמלצתה נטען כי אין הוכחה לכך שהמכירה היתה לא רצונית מכיוון ש"בשלב זה של הכיבוש לא נכנסו לתוקף שום אמצעים אנטי-יהודיים אשר כוונו להחרמת רכוש יהודי". הועדה גם ציינה כי מעולם לא נעשה נסיון לטעון להשבת העבודה אחרי המלחמה.
התביעה החדשה חולקת על חוות דעת זו וטוענת כי הועדה היתה מוטה, כשארבעה מחבריה היו ביחסים מקצועיים ואישיים קרובים עם מוזיאון הסטדליק. כך נכתב בהצהרה של תאגיד מונדקס שמטפל בהשבת יצירות אמנות ונכסים שנבזזו מבעלין, ומייצג את התובעים. עוד טוענת התביעה כי המלצת הועדה מפרה את הנחיות ההשבה של ועדת אקארט שקבעה כי ״ליצירות אמנות של יהודים בהולנד מ-10 במאי 1940 ואילך צריך להתייחס כמכירות כפויות, אלא אם כן יש ראיות מפורשות שלא כך הוא״.
הפרובננס של העבודה, כלומר קורות החיים שלה, אינו נותן פתרון לכך. כאמור, הציור נרכש ב-1923 על ידי עמנואל לוינשטיין מסוחר אמנות בשם פול סיטרואן. אחרי מותו של לוינשטין הוא עבר לאלמנתו הדוויג. לזוג היו שני ילדים, רוברט ווילהלמין, שירשו את הציור עם מותה של אמם ב-1937. בצוואתה הורתה הדוויג שהילדים יחלקו את רכושה אך אין עדות שכך נעשה ושלושה צאצאים למשפחת לוינשטיין הם אלו שתובעים עתה את החזרת הציור. על פי ועדת ההשבה הציור נמכר כנראה ב-1940 על ידי אירמה קליין, אשתו לשעבר של רוברט (שממנה התגרש לפני המכירה), למרות שטענה זו לא הוכחה מעולם.
לא המוזיאון ולא הועדה ענו לפניות מגזין Artnews שפרסם את הסיפור ואילו התובעים מסרו כי ״המוזיאון מסתתר מאחורי הדעה של ועדת ההשבה וכי יורשי לוינשטיין לא מבינים מדוע מוזיאון הסטדליק בוחר להמשיך ולשמור על אמנות שנבזזה״. המוזיאון, אגב, רכש את הציור תמורת 160 גילדות (שווה ערך ל-1400 יורו היום) - שגם אז, על פי התובעים, היה נמוך בהרבה מערכו. היום מדובר כמובן בכמה מיליוני דולרים. רק לשם השוואה עבודה דומה אחרת של קנדינסקי מאותה השנה, ״נוף עם בית ירוק״, נמכרה ב-21 מליון ליש״ט במכירה של סותביס ב-2017.
התביעה החדשה חולקת על חוות דעת זו וטוענת כי הועדה היתה מוטה, כשארבעה מחבריה היו ביחסים מקצועיים ואישיים קרובים עם מוזיאון הסטדליק. כך נכתב בהצהרה של תאגיד מונדקס שמטפל בהשבת יצירות אמנות ונכסים שנבזזו מבעלין, ומייצג את התובעים. עוד טוענת התביעה כי המלצת הועדה מפרה את הנחיות ההשבה של ועדת אקארט שקבעה כי ״ליצירות אמנות של יהודים בהולנד מ-10 במאי 1940 ואילך צריך להתייחס כמכירות כפויות, אלא אם כן יש ראיות מפורשות שלא כך הוא״.
הפרובננס של העבודה, כלומר קורות החיים שלה, אינו נותן פתרון לכך. כאמור, הציור נרכש ב-1923 על ידי עמנואל לוינשטיין מסוחר אמנות בשם פול סיטרואן. אחרי מותו של לוינשטין הוא עבר לאלמנתו הדוויג. לזוג היו שני ילדים, רוברט ווילהלמין, שירשו את הציור עם מותה של אמם ב-1937. בצוואתה הורתה הדוויג שהילדים יחלקו את רכושה אך אין עדות שכך נעשה ושלושה צאצאים למשפחת לוינשטיין הם אלו שתובעים עתה את החזרת הציור. על פי ועדת ההשבה הציור נמכר כנראה ב-1940 על ידי אירמה קליין, אשתו לשעבר של רוברט (שממנה התגרש לפני המכירה), למרות שטענה זו לא הוכחה מעולם.
לא המוזיאון ולא הועדה ענו לפניות מגזין Artnews שפרסם את הסיפור ואילו התובעים מסרו כי ״המוזיאון מסתתר מאחורי הדעה של ועדת ההשבה וכי יורשי לוינשטיין לא מבינים מדוע מוזיאון הסטדליק בוחר להמשיך ולשמור על אמנות שנבזזה״. המוזיאון, אגב, רכש את הציור תמורת 160 גילדות (שווה ערך ל-1400 יורו היום) - שגם אז, על פי התובעים, היה נמוך בהרבה מערכו. היום מדובר כמובן בכמה מיליוני דולרים. רק לשם השוואה עבודה דומה אחרת של קנדינסקי מאותה השנה, ״נוף עם בית ירוק״, נמכרה ב-21 מליון ליש״ט במכירה של סותביס ב-2017.
וסילי קנדינסקי, נוף עם בית ירוק, 1909.
השבת יצירות אמנות שנבזזו בתקופת השואה (נכון לעכשיו מדובר על 650 אלף יצירות אמנות וחפצים שונים המוגדרים אמנות שדודה או רכוש ללא בעלים), הוא אחד הנושאים היותר מורכבים שאיתם מתמודדים בתי מכירות ומוזיאונים, גם בישראל. רק לאחרונה התגלה באוסף מוזיאון תל אביב ציור של יוזף יזרעאלס, מחושך לאור, שנבזז ממשפחה יהודית. גלגולו של הציור, כפי שמופיע בדף המוצג לידו, יכול להבהיר היטב כמה קשה לעקוב אחר המסע הפתלתל של יצירות אלו.
הציור נרכש ב-1906 על ידי אספן יהודי בשם רודולף מוסה ונמכר במאי 1943 במכירה פומבית של בית המכירות לפקה בברלין, ששיתף פעולה עם הנאצים. המכירה התקיימה בארמון הנטוש של יורשי רודולף מוסה, משפחה יהודית ברלינאית שנמלטה לשוויץ בשנה שקדמה למכירה והותירה אלפי פריטים. מאז אבדו עקבותיו של הציור עד שהופיע כעבור 60 שנה, ב-1993, במכירה פומבית של בונהמס בלונדון וכעבור חודשים ספורים הוצע שוב במכירה פומבית של סותביס בניו יורק. באותה שנה נרכשה היצירה על ידי מאיר שטרן, בעל גלריה שטרן בתל אביב, מאספן פרטי, והוא מכר אותה למוטי רובינשטיין, שתרם אותו למוזיאון תל אביב. מאז הוצג הציור בכמה תערוכות בארץ ובחו״ל.
בשנת 2017 הקימו יורשי משפחת מוסה, ביחד עם האוניברסיטה החופשית בברלין, קרן מקצועית שתפקידה לרכז מידע על פריטים מאוסף מוסה ששדדו הנאצים. זמן קצר לאחר הקמתה פנתה הקרן למוזיאון תל אביב לאחר שהתברר שהציור, שהוצג כל השנים במוזיאון תל אביב, הוא רכוש של משפחת מוסה. ״לפני השבת הציור לבעליו״, נכתב בדף המלווה. ״ביקש המוזיאון להציג את הציור לתקופה נוספת , ולהביא לידיעת הציבור את סיפורו המיוחד כדי להעלות את המודעות לסוגיה זו״.
הציור נרכש ב-1906 על ידי אספן יהודי בשם רודולף מוסה ונמכר במאי 1943 במכירה פומבית של בית המכירות לפקה בברלין, ששיתף פעולה עם הנאצים. המכירה התקיימה בארמון הנטוש של יורשי רודולף מוסה, משפחה יהודית ברלינאית שנמלטה לשוויץ בשנה שקדמה למכירה והותירה אלפי פריטים. מאז אבדו עקבותיו של הציור עד שהופיע כעבור 60 שנה, ב-1993, במכירה פומבית של בונהמס בלונדון וכעבור חודשים ספורים הוצע שוב במכירה פומבית של סותביס בניו יורק. באותה שנה נרכשה היצירה על ידי מאיר שטרן, בעל גלריה שטרן בתל אביב, מאספן פרטי, והוא מכר אותה למוטי רובינשטיין, שתרם אותו למוזיאון תל אביב. מאז הוצג הציור בכמה תערוכות בארץ ובחו״ל.
בשנת 2017 הקימו יורשי משפחת מוסה, ביחד עם האוניברסיטה החופשית בברלין, קרן מקצועית שתפקידה לרכז מידע על פריטים מאוסף מוסה ששדדו הנאצים. זמן קצר לאחר הקמתה פנתה הקרן למוזיאון תל אביב לאחר שהתברר שהציור, שהוצג כל השנים במוזיאון תל אביב, הוא רכוש של משפחת מוסה. ״לפני השבת הציור לבעליו״, נכתב בדף המלווה. ״ביקש המוזיאון להציג את הציור לתקופה נוספת , ולהביא לידיעת הציבור את סיפורו המיוחד כדי להעלות את המודעות לסוגיה זו״.
יוזף ישראלס, מחושך לאור. אמנות שנבזזה והתגלה באוסף מוזיאון תל אביב
עדות נוספת לבזיזה מוצגת בימים אלו גם במוזיאון ישראל בתערוכה ״החלטות גורליות: אמנות מאוסף גורליט” (אוצרת: שלומית שטיינברג) שכוללת, כך מניחים, יצירות רבות שנבזזו מאוספים יהודיים בשנות ה-30 וה-40. בתצוגה כ-100 יצירות מאוסף הכולל 1590 פריטים שנאספו על ידי ד״ר הילדברנד גורליט, מי שהיה מנהל מוזיאונים, בעל גלריה וסוכן אמנות בשירות הרייך השלישי. אחת ממטרות התצוגה היא למצוא יורשים נוספים שיזהו את היצירות.