זמן קריאה : 2:19 דקות
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
על זכויות יוצרים: מצא את ההבדלים (במסר)
על זכויות יוצרים: מצא את ההבדלים (במסר)
פרנק דוידוביץ', המנהל הקריאטיבי של חברת ׳נאף נאף׳,שעיצב את הפרסומת בצד ימין, כחלק מקפיין של החברה ב-1985, תובע את האמן ג׳ף קונס על הפרת זכויות יוצרים בסכום של 300 אלף יורו. האמת דומה - לא יותר ולא פחות מאשר חלק גדול מההעבודות של קונס, שמעתיקות/שואבות את השראתן מתרבות הצרכנות העכשווית, שהפכו להיות חלק מכתב היד שלו, מזוהות כביקורת על תרבות היופי והצריכה, אך בעצם ניזונות ממנה.
אז מה חדש? שבית המשפט בצרפת דן עכשיו בתביעה נגד קונס על הפרת זכויות יוצרים (שגם זה לא ממש חדש, האמן נתבע כבר כמה פעמים ואף הפסיד בחלק מהתביעות) העבודה של קונס, מסדרת ה״Banality״, נקנתה ב-2007 לאוסף הפראדה תמורת 4.3 מליון דולר. ב-2014 היא הוצגה במרכז פומפידו – אז דוידוביץ׳ גילה אותה בקטלוג שליווה את התערוכה, והגיש את התביעה. בעקבות זאת העבודה הוצאה מהתערוכה, וארבע שנים אחר כך, ביום ראשון השבוע החל המשפט.
עורך הדין של דוידוביץ׳ אמר לעיתון ״לה מונד״: ״זוהי אותה עבודה בשלושה ממדים, שאליה הוסיף ג'ף קונס פרחים ופינגווין, כדי להגביר את תחושת הקור הנמצאת בתמונה המקורית. ההצהרה היא בדיוק אותו הצהרה״. דוידוביץ׳ גם תבע את מרכז פומפידו ואת קרן פראדה על יצירת העתקים מהפסל. עורכי הדין של קונס מסרו בתגובה שהאמן לא מכחיש שההשראה לפסל היתה מהפרסומת. ״להיפך: זו הגישה האמנותית שלו. אבל בפסל הפורצלן המסר הוא אחר. זה על הבנאלי כמזכרת״. החלטת בית המשפט תינתן ב-8.1.2019.
אז מה חדש? שבית המשפט בצרפת דן עכשיו בתביעה נגד קונס על הפרת זכויות יוצרים (שגם זה לא ממש חדש, האמן נתבע כבר כמה פעמים ואף הפסיד בחלק מהתביעות) העבודה של קונס, מסדרת ה״Banality״, נקנתה ב-2007 לאוסף הפראדה תמורת 4.3 מליון דולר. ב-2014 היא הוצגה במרכז פומפידו – אז דוידוביץ׳ גילה אותה בקטלוג שליווה את התערוכה, והגיש את התביעה. בעקבות זאת העבודה הוצאה מהתערוכה, וארבע שנים אחר כך, ביום ראשון השבוע החל המשפט.
עורך הדין של דוידוביץ׳ אמר לעיתון ״לה מונד״: ״זוהי אותה עבודה בשלושה ממדים, שאליה הוסיף ג'ף קונס פרחים ופינגווין, כדי להגביר את תחושת הקור הנמצאת בתמונה המקורית. ההצהרה היא בדיוק אותו הצהרה״. דוידוביץ׳ גם תבע את מרכז פומפידו ואת קרן פראדה על יצירת העתקים מהפסל. עורכי הדין של קונס מסרו בתגובה שהאמן לא מכחיש שההשראה לפסל היתה מהפרסומת. ״להיפך: זו הגישה האמנותית שלו. אבל בפסל הפורצלן המסר הוא אחר. זה על הבנאלי כמזכרת״. החלטת בית המשפט תינתן ב-8.1.2019.
של מי הוגינה הזו ולמי אכפת
ביומיים האחרונים שוב יש סערה סביב הציור ״מקור העולם״ של גוסטב קורבה, שצויר ב-1866. הפעם נטען כי נמצאה המודליסטית של הציור ושמה קונסטאנס קווניו, רקדנית בלט. על הגילוי החדש אחראי ההיסטוריון הצרפתי קלוד שופ, שגילה זאת במקרה בזמן שערך מחקר על אלכסנדר דיומא הבן ונתקל במכתב שזה שלח אל ז׳ורז׳ סאנד.
אני לא זוכרת ציור אחר בהיסטוריה של האמנות, שהצליח לייצר סביבו ענין רב כל כך שנים רבות לאחר שצויר. נכון, הציור מסעיר, יפהפה, ובזמנו היה אף חדשני. הוא נע בין אמנות/פורנוגרפיה, שוביניזם/פמיניזם, ריאליסטי/מטאפורי, ספציפי/אוניוורסלי. התנועה הזו, הממקמת אותו על הגבול בין לבין, כך נדמה, הופכת אותו לכל כך חמקמק ומעורר ענין (מעבר לדימוי כמובן). עד לא מזמן חשבו שזו ג׳ואנה היפרנן, ששימשה כמודל בחלק מציוריו וכביכול היתה גם המאהבת שלו (אף שעד היום לא מצאו לכך סימוכין).
ב-2013 אף נמצא בחנות ענתיקות ציור ראש שיוחס להיפרנן הג׳ינג׳ית, ואף נטען כי זהו הראש של הוגינה המפורסמת בעולם. טענה זו הסתמכה על בדיקתו של Jean-Jacques Fernier, אחד המומחים הגדולים לקורבה. מוזיאון הדורסיי, בעליו של הציור מאז 1995 (שקיבל אותו מהירושה של הפסיכואנליטיקאי ז׳אק לאקאן) הכחיש את מקוריותה.
- אני מניחה שהידיעה הזו לא באה בטוב לאספן שמצא את הראש ב-2013 וכבר חשב שהוא הולך לעשות הרבה כסף: הציור הוערךב-35 מליון יורו.
- אני מניחה שהיא הרגיעה את מרכז פומפידו, שלא אהב את הרעיון שלוגינה המפורסמת בעולם יש ראש.
- אני מניחה שהיא תהפוך את הספר של קלוד שופ, על הגילוי, לרב מכר ותזכה את הרקדנית האנונימית בדקת תהילה
מה היא עוד תורמת להבנת העבודה? לטעמי, כלום.
קורבה בחר את הקומפיזציה לציור: איבר מין נשי, נטול ראש וגפיים. המשמעות העמוקה של הציור היא באנונימיות שלו, בקומפוזיציה, בתעוזה לצייר וגינה ושיער ערווה באופן שלא הוצג לפני כן בעולם האמנות, וכל היתר רכילות.
ביומיים האחרונים שוב יש סערה סביב הציור ״מקור העולם״ של גוסטב קורבה, שצויר ב-1866. הפעם נטען כי נמצאה המודליסטית של הציור ושמה קונסטאנס קווניו, רקדנית בלט. על הגילוי החדש אחראי ההיסטוריון הצרפתי קלוד שופ, שגילה זאת במקרה בזמן שערך מחקר על אלכסנדר דיומא הבן ונתקל במכתב שזה שלח אל ז׳ורז׳ סאנד.
אני לא זוכרת ציור אחר בהיסטוריה של האמנות, שהצליח לייצר סביבו ענין רב כל כך שנים רבות לאחר שצויר. נכון, הציור מסעיר, יפהפה, ובזמנו היה אף חדשני. הוא נע בין אמנות/פורנוגרפיה, שוביניזם/פמיניזם, ריאליסטי/מטאפורי, ספציפי/אוניוורסלי. התנועה הזו, הממקמת אותו על הגבול בין לבין, כך נדמה, הופכת אותו לכל כך חמקמק ומעורר ענין (מעבר לדימוי כמובן). עד לא מזמן חשבו שזו ג׳ואנה היפרנן, ששימשה כמודל בחלק מציוריו וכביכול היתה גם המאהבת שלו (אף שעד היום לא מצאו לכך סימוכין).
ב-2013 אף נמצא בחנות ענתיקות ציור ראש שיוחס להיפרנן הג׳ינג׳ית, ואף נטען כי זהו הראש של הוגינה המפורסמת בעולם. טענה זו הסתמכה על בדיקתו של Jean-Jacques Fernier, אחד המומחים הגדולים לקורבה. מוזיאון הדורסיי, בעליו של הציור מאז 1995 (שקיבל אותו מהירושה של הפסיכואנליטיקאי ז׳אק לאקאן) הכחיש את מקוריותה.
- אני מניחה שהידיעה הזו לא באה בטוב לאספן שמצא את הראש ב-2013 וכבר חשב שהוא הולך לעשות הרבה כסף: הציור הוערךב-35 מליון יורו.
- אני מניחה שהיא הרגיעה את מרכז פומפידו, שלא אהב את הרעיון שלוגינה המפורסמת בעולם יש ראש.
- אני מניחה שהיא תהפוך את הספר של קלוד שופ, על הגילוי, לרב מכר ותזכה את הרקדנית האנונימית בדקת תהילה
מה היא עוד תורמת להבנת העבודה? לטעמי, כלום.
קורבה בחר את הקומפיזציה לציור: איבר מין נשי, נטול ראש וגפיים. המשמעות העמוקה של הציור היא באנונימיות שלו, בקומפוזיציה, בתעוזה לצייר וגינה ושיער ערווה באופן שלא הוצג לפני כן בעולם האמנות, וכל היתר רכילות.