זמן קריאה : 2:31 דקות
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
לפני כחודש, במסגרת עבודת מחקר על גוסטב קורבה, ביקשתי חברות מפרופ׳ לינדה נוכלין בפייסבוק, מאחור מידי. נוכלין, שמתה השבוע בגיל 86, יצרה שינוי רדיקלי במחשבה על מקומן של אמניות בהיסטוריה בזכות החיבור המהפכני שלה ״למה לא היו אמניות גדולות?״ שפורסם ב-1971 (והופיע בכתב העת של המדרשה מס׳ 10 בתרגומה של דפנה לוי). היא היתה אחת החוקרות הגדולות בתחום המחקר הפמיניסטי בתולדות האמנות ואחת החוקרות המרכזיות של אמנות המאה ה-19 ושל יצירתו של גוסטב קורבה (שעליו גם עשתה את הדוקטורט: The Development and Nature of Realism in the Work of Courbet). העיסוק שלה בצייר היהיר והחשוב חיבר בינינו רוחנית והמאמרים שלה אודותיו היו תמיד מרתקים וצלולים, מעלים שאלות שלהן תמיד זווית מקורית ושנונה.
לפני כחודש, במסגרת עבודת מחקר על גוסטב קורבה, ביקשתי חברות מפרופ׳ לינדה נוכלין בפייסבוק, מאחור מידי. נוכלין, שמתה השבוע בגיל 86, יצרה שינוי רדיקלי במחשבה על מקומן של אמניות בהיסטוריה בזכות החיבור המהפכני שלה ״למה לא היו אמניות גדולות?״ שפורסם ב-1971 (והופיע בכתב העת של המדרשה מס׳ 10 בתרגומה של דפנה לוי). היא היתה אחת החוקרות הגדולות בתחום המחקר הפמיניסטי בתולדות האמנות ואחת החוקרות המרכזיות של אמנות המאה ה-19 ושל יצירתו של גוסטב קורבה (שעליו גם עשתה את הדוקטורט: The Development and Nature of Realism in the Work of Courbet). העיסוק שלה בצייר היהיר והחשוב חיבר בינינו רוחנית והמאמרים שלה אודותיו היו תמיד מרתקים וצלולים, מעלים שאלות שלהן תמיד זווית מקורית ושנונה.
בנוסף לכתיבתה המחקרית גם אצרה נוכלין תערוכות מרכזיות בהן ״אמניות 1550-1950״ (שאצרה עם אן סתרלנד הריס ב-1976), התערוכה ״Global Feminisms" שאצרה עם מוירה ראייליב-2007 על פמיניזם עכשווי ותערוכה מקיפה מיצירותיו של קורבה ב-1988. בתערוכה זו גם הוצג לראשונה בציבור הציור השערורייתי ״מקור העולם״ מ-1866 (שהיום מוצג בדורסיי).
בארט ניוז הגדירו אותה: ״היסטוריונית אמנות מתוחכמת״. אפשר להמחיש את התחכום הייחודי הזה דרך המאמר ״למה לא היו אמניות גדולות?״ נוכלין, בניגוד לקודמיה וקודמותיה, לא חפרה בהיסטוריה כדי ל׳דוג׳ אמניות ולהראות כי כן, היו אמניות גדולות, אלא חשפה כיצד במשך מאות שנים מוסדות ומבנים חברתיים לא אפשרו לנשים להגיע להישגים אמנותיים גדולים או להצליח כמו גברים, וזה לא משנה כמה הן היו מוכשרות או אפילו ״גאונות״ (מושג שגם אותו פירקה והראתה שאינו מתת אלוהים). מאמר זה הפך אבן דרך בחקר ההיסטוריה של האמנות הפמיניסטית, ויצר שינוי דרמטי מאותו הרגע.״היא שינתה את האופן שבו נלמדה ההיסטוריה של האמנות וערערה את הקרקע שעליה נבנתה״, אמרה האמנית דבורה קס, שציירה את נוכלין ב-97, ושכפלה את דמותה מאות פעמים, בסגנון של אנדי וורהול.
בארט ניוז הגדירו אותה: ״היסטוריונית אמנות מתוחכמת״. אפשר להמחיש את התחכום הייחודי הזה דרך המאמר ״למה לא היו אמניות גדולות?״ נוכלין, בניגוד לקודמיה וקודמותיה, לא חפרה בהיסטוריה כדי ל׳דוג׳ אמניות ולהראות כי כן, היו אמניות גדולות, אלא חשפה כיצד במשך מאות שנים מוסדות ומבנים חברתיים לא אפשרו לנשים להגיע להישגים אמנותיים גדולים או להצליח כמו גברים, וזה לא משנה כמה הן היו מוכשרות או אפילו ״גאונות״ (מושג שגם אותו פירקה והראתה שאינו מתת אלוהים). מאמר זה הפך אבן דרך בחקר ההיסטוריה של האמנות הפמיניסטית, ויצר שינוי דרמטי מאותו הרגע.״היא שינתה את האופן שבו נלמדה ההיסטוריה של האמנות וערערה את הקרקע שעליה נבנתה״, אמרה האמנית דבורה קס, שציירה את נוכלין ב-97, ושכפלה את דמותה מאות פעמים, בסגנון של אנדי וורהול.
אליס ניל, ״נוכלין ובתה דייזי״
דבורה קס, “(Orange Disaster (Linda Nochlin”
נוכלין נסעה הרבה, הרצתה המון, והיתה פתוחה לדיאלוג. ״אני מרגישה שבמובן מסוים כל העבודה שלי היא זמנית: כלומר, ֿאני מאמינה בזה מאוד ועדיין נשארת פתוחה למה שאני שומעת, לומדת וחווה״, אמרה בזמנו בראיון למגזין Vassar Quarterly. ״אני רואה את זה כדיאלקטיקה, חוויה שיתופית. ההיסטוריה האמנותית הפמיניסטית - כמו הפמיניזם עצמו - היא תוצר של נתינה ולקיחה, דיבור והקשבה״