זמן קריאה : 2:46 דקות
מהנעשה בשטח / הוצאתן לאור של תערוכות ללא מבקרים
אחת התמונות מכמירות הלב שהזדמן לי לראות השבוע בפייסבוק היתה זו של האמן אלי פטל במוזיאון מובי בת ים והכיתוב שצירפה הילה כהן שניידרמן האוצרת: ״שנה וחצי של עבודה אינטנסיבית היו אמורים להתכנס לתוך פתיחת התערוכה הערב. קצת נשבר הלב וגם נפתח״♥️
אחת התמונות מכמירות הלב שהזדמן לי לראות השבוע בפייסבוק היתה זו של האמן אלי פטל במוזיאון מובי בת ים והכיתוב שצירפה הילה כהן שניידרמן האוצרת: ״שנה וחצי של עבודה אינטנסיבית היו אמורים להתכנס לתוך פתיחת התערוכה הערב. קצת נשבר הלב וגם נפתח״♥️
הרבה מאוד תערוכות היו אמורות להיפתח בזמן הקרוב וחלקן אף נתלו אך ללא פתיחה וללא קהל. הרגע המכונן בעבודה על סרט הוא רגע המפגש שלו עם קהל, אמר גור בנטביץ׳ בסרטו הנהדר ״קצפת ודובדבנים״, וזה תקף לכל יצירה. רגע זה נמנע לעת עתה.
אם כך, מדור זה מוקדש לתערוכות שמוצגות עתה בדלת אמותיהן, בלי צופים, בתקווה שכאן לפחות הם יזכו לחשיפה כלשהי. התערוכה הראשונה שנבחרה לשם כך היא תערוכה קבוצתית בשם ״חומרי בניין״ שהיתה אמורה להיפתח בסוף השבוע האחרון בגלרית בית הספר ׳בסיס לאמנות ותרבות׳ – שהוא גם ביתו של מגזין זה – באוצרותן של שלומית ברויר והארכיטקטית טולה עמיר.
לתערוכה נבחרו עבודות של אמנים ואמניות ישראלים שמשתמשים בעבודתם בחומרי בנין. ברויר מציינת כי במהלך העבודה על התערוכה התברר שהרבה מאוד אמנים ישראלים משתמשים בחומרי בנין בין אם כמוטיב מרכזי או פחות מרכזי בעבודתם. התערוכה כוללת 22 אמנים והיא מסודרת כמעין אינדקס, ללא היררכיה. ברויר מציינת שזו תערוכה ״שבאופן מסוים היא בוקית, אינדקסלית, כלומר עניינית. מין ספירת מלאי של חומרים שכולם באוריינטציה של חומרי בנין״ אך אפשר לראות בפסקה המסקרנת שאיתה בחרו האוצרות לפתוח את טקסט התערוכה מעין כיוון להתבוננות בעבודות: ״בביקור מקצועי בבית המשפט בתל אביב, נכנסו כמה אדריכלים לאחד מאולמותיו״, נכתב. ״היה זה אחר הצהרים, והבניין היה כמעט נטוש. על דוכן השופטים ישבו שניים ועבדו. זה עם החולצה הלבנה, השופט, הרים את עיניו וביקש מהמבקרים להתקרב, אך לא לפני שווידא את מטרת הביקור.
אם כך, מדור זה מוקדש לתערוכות שמוצגות עתה בדלת אמותיהן, בלי צופים, בתקווה שכאן לפחות הם יזכו לחשיפה כלשהי. התערוכה הראשונה שנבחרה לשם כך היא תערוכה קבוצתית בשם ״חומרי בניין״ שהיתה אמורה להיפתח בסוף השבוע האחרון בגלרית בית הספר ׳בסיס לאמנות ותרבות׳ – שהוא גם ביתו של מגזין זה – באוצרותן של שלומית ברויר והארכיטקטית טולה עמיר.
לתערוכה נבחרו עבודות של אמנים ואמניות ישראלים שמשתמשים בעבודתם בחומרי בנין. ברויר מציינת כי במהלך העבודה על התערוכה התברר שהרבה מאוד אמנים ישראלים משתמשים בחומרי בנין בין אם כמוטיב מרכזי או פחות מרכזי בעבודתם. התערוכה כוללת 22 אמנים והיא מסודרת כמעין אינדקס, ללא היררכיה. ברויר מציינת שזו תערוכה ״שבאופן מסוים היא בוקית, אינדקסלית, כלומר עניינית. מין ספירת מלאי של חומרים שכולם באוריינטציה של חומרי בנין״ אך אפשר לראות בפסקה המסקרנת שאיתה בחרו האוצרות לפתוח את טקסט התערוכה מעין כיוון להתבוננות בעבודות: ״בביקור מקצועי בבית המשפט בתל אביב, נכנסו כמה אדריכלים לאחד מאולמותיו״, נכתב. ״היה זה אחר הצהרים, והבניין היה כמעט נטוש. על דוכן השופטים ישבו שניים ועבדו. זה עם החולצה הלבנה, השופט, הרים את עיניו וביקש מהמבקרים להתקרב, אך לא לפני שווידא את מטרת הביקור.
אלי פטל במובי. מכמיר לב
השופט סיפר שהאולם עתיד לעבור שיפוץ בקרוב, שיפוץ שלצערו יהפוך אותו לסינתטי. עוד הדגיש השופט – ׳מתכננים לא מבינים במה הקירות והספסלים האלה ספוגים׳".
המשפט בסוף הציטוט מדבר על החיבור העמוק וההכרחי שבין חומר לתוכן. חיבור זה צריך להימצא בבסיס כל יצירה משמעותית, בין אם זה בנין אדריכלי או יצירת אמנות. אם כך, ברויר ועמיר מניחות בפנינו אינדקס של עבודות שהמשותף להן הוא החומר ומציעות לנו, הצופים, להעניק להן הקשר מקומי, תרבותי והיסטורי.
המשפט בסוף הציטוט מדבר על החיבור העמוק וההכרחי שבין חומר לתוכן. חיבור זה צריך להימצא בבסיס כל יצירה משמעותית, בין אם זה בנין אדריכלי או יצירת אמנות. אם כך, ברויר ועמיר מניחות בפנינו אינדקס של עבודות שהמשותף להן הוא החומר ומציעות לנו, הצופים, להעניק להן הקשר מקומי, תרבותי והיסטורי.
״חומרי בניין״, תצוגה אלטרנטיווית. צילום: לנה גומון
עבודותיהם של האמנים: יעקב דורצ'ין, יצחק דנצינגר באדיבות גלריה גורדון; ארז ישראלי, גבי קלזמר, גבי קריכלי באדיבות האמנים וגלריה גבעון; ברק רביץ באדיבות האמן וגלריה דביר; מירית כהן, יגאל תומרקין, אוסף דן אהרוני, תל אביב; יחיאל שמי, כברי
יעקב דורצין, ללא כותרת, ברזל
יעקב דורצין ללא כותרת ברזל
אתי אברגל, עגלה, 2018, עגלת קניות, יציקת גבס
אתי אברגל סל חתוך, אובייקט מתוך סדרה, 2017-2014, סל פלסטיק, גבס, כבל מתיחה
אנגלה קליין ללא כותרת מתוך: Linea Alba צבע אקרילי
פנחס עשת, ללא כותרת, 1969, ברונזה בציפוי ניקל
עירית אבא, כלי ירוק, 2009, פורצלן, פייפר קליי צבעוני בעבודת אובניים וזילוף, פיגמנט, זיגוג וחריטה
סופי יונגרייז, שבורה, 2019, שיש פורטוגלי
נחום טבת, some grounds, אקריליק וצבע תעשייתי על עץ, 2007
מירית כהן, ללא כותרת, מתוך הסדרה "כלים שבורים", 1975, זכוכית וחוט ברזל
מיכה אולמן, מרכבה, 1984, ברזל ויציקת חמרה
לימור צרור, שולחן עבודה, 2020
יצחק דנציגר, מוביל מים, 1959, ברונזה
יחיאל שמי, עץ וברזל, 1999
יחיאל שמי, דגם 1, 1996, עץ
יגאל תומרקין, ללא כותרת, שנות השבעים, אבן חול
דרורה דומיני, אירית חמו, קיר מזרחי, 2018, גבס, חול, פלסטיק
דרורה דומיני, אירית חמו, פינג פונג, 2018, בטון
דרורה דומיני, אירית חמו, בית בזק, 2018, בטון
דני קרוון, מקום, 2020, חול וענף עץ
גבי קריכלי, ללא כותרת, 2016, יציקת צמנט
גבי קלזמר, המבט מזרחה, 2019-2018, רדיד אלומיניום, ניילון נצמד, בסיסי עץ
ברק רביץ, ללא כותרת, 2009, גוף תאורה פרבולי פלורסנטי, פוסטר,
ברק רביץ, Rando 3 (Georgian) אריחי תקרה אקוסטית, אלומיניום
ארז ישראלי, ללא כותרת, 2010, יציקת בטון, ברזל
אביטל כנעני, After Party, 2014, עץ
