זמן קריאה : 1:13 דקות
יש לציין שמותו מתרחש בעיתוי כמעט קוסמי עם התערוכה המוצגת בו עתה: "חשופים" של חנה סהר. בתערוכה מתועדים אנשים חסרי בית, חלקם נראים על סף מוות. סהר דיברה דרכם על האפשרות של כל אחד מאיתנו להגיע למצב הזה, על החרדה ממה שהם משקפים לנו. עבורנו זו מין מראה מאיימת שהדרך השכיחה להתמודד אתה היא להסיט את המבט ולהישאר אדישים. יש משהו שמהדהד חזק מאוד בין המקום על פי תהום של אותם אנשים לבין המקום על פי תהום של התרבות בארץ.
אני לא מצליחה להיזכר במוזיאון מקומי שנסגר והסגירה הזו היא מעין סיכום קשה וקיצוני לשנה של גלריות שנסגרו, שלא עמדו בעומס הכלכלי, ולשנה קשה מאוד מבחינת שוק האמנות. האם העובדה שסגירה זו, ביום האחרון של השנה החולפת, מעידה במשהו גם על השנה החדשה?
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
מותו של מוזיאון
ביום שבו התחלפה שנת 2017 לשנת 2018 מתו שני מוזיאונים בישראל: המוזיאון לצילום בתל חי והמוזיאון הפתוח בעומר. הודעה רשמית על מותם נמסרה בקצרה בעיתון הארץ. "שטחי המוסדות יתפנו לטובת תוספת פעילות תעשייתית בפריפריה, כחלק מהרחבת הגנים", נמסר במודעה. עוד נאמר כי פעילותם של המוזיאונים שיסגרו תעבור למוזיאון בגן התעשייה בתפן. שלושת המוזיאונים הללו הוקמו על ידי סטף ורטהיימר, בגני התעשייה שלו, בראשית ובאמצע שנות התשעים. אחד מהם - המוזיאון לצילום - היה ייחודי בתחומו והציג ברצינות מעוררת כבוד תערוכות חשובות ומקיפות של צלמים וצלמות ישראלים ולצידן קטלוגים - דבר נדיר במחוזותינו. גם אם לא גדשו אותו אלפי מבקרים מהמרכז היה לו מקום חשוב בשדה האמנות וגם תפקיד תרבותי חשוב באזור. והנה, אני מניחה שתרבות הרייטינג, מלחמת ההתשה היומית של ניהול מוזיאון וכמובן הכספים הרבים שהושקעו בו על ידי המצנט, ללא שום סיכוי להחזר חומרי, סביר להניח שאלו הם שגרמו לסגירתו.
מותו של מוזיאון
ביום שבו התחלפה שנת 2017 לשנת 2018 מתו שני מוזיאונים בישראל: המוזיאון לצילום בתל חי והמוזיאון הפתוח בעומר. הודעה רשמית על מותם נמסרה בקצרה בעיתון הארץ. "שטחי המוסדות יתפנו לטובת תוספת פעילות תעשייתית בפריפריה, כחלק מהרחבת הגנים", נמסר במודעה. עוד נאמר כי פעילותם של המוזיאונים שיסגרו תעבור למוזיאון בגן התעשייה בתפן. שלושת המוזיאונים הללו הוקמו על ידי סטף ורטהיימר, בגני התעשייה שלו, בראשית ובאמצע שנות התשעים. אחד מהם - המוזיאון לצילום - היה ייחודי בתחומו והציג ברצינות מעוררת כבוד תערוכות חשובות ומקיפות של צלמים וצלמות ישראלים ולצידן קטלוגים - דבר נדיר במחוזותינו. גם אם לא גדשו אותו אלפי מבקרים מהמרכז היה לו מקום חשוב בשדה האמנות וגם תפקיד תרבותי חשוב באזור. והנה, אני מניחה שתרבות הרייטינג, מלחמת ההתשה היומית של ניהול מוזיאון וכמובן הכספים הרבים שהושקעו בו על ידי המצנט, ללא שום סיכוי להחזר חומרי, סביר להניח שאלו הם שגרמו לסגירתו.
חנה סהר, מתוך התערוכה "חשופים"
יש לציין שמותו מתרחש בעיתוי כמעט קוסמי עם התערוכה המוצגת בו עתה: "חשופים" של חנה סהר. בתערוכה מתועדים אנשים חסרי בית, חלקם נראים על סף מוות. סהר דיברה דרכם על האפשרות של כל אחד מאיתנו להגיע למצב הזה, על החרדה ממה שהם משקפים לנו. עבורנו זו מין מראה מאיימת שהדרך השכיחה להתמודד אתה היא להסיט את המבט ולהישאר אדישים. יש משהו שמהדהד חזק מאוד בין המקום על פי תהום של אותם אנשים לבין המקום על פי תהום של התרבות בארץ.
אני לא מצליחה להיזכר במוזיאון מקומי שנסגר והסגירה הזו היא מעין סיכום קשה וקיצוני לשנה של גלריות שנסגרו, שלא עמדו בעומס הכלכלי, ולשנה קשה מאוד מבחינת שוק האמנות. האם העובדה שסגירה זו, ביום האחרון של השנה החולפת, מעידה במשהו גם על השנה החדשה?